ירושלים של מעלה וירושלים של מטה

ההפטרות של השבועות הקרובים שמביאים אותנו לחג הפסח עוסקות כולן, וחלקן אפילו באופן ישיר, בירושלים. הנביא יחזקאל מתאר את ירושלים כהומה אנשים בשלב בנייתה המחודשת בראשית ימי בית השני ובשיא תהילתה בימות המשיח. לא מכבר פורסם ספר שכתב צאצא של משפחת מונטיפיורי על ירושלים, ובו הוא אומר שאין לירושלים, כשלעצמה, שום ערך טבעי או אסטרטגי, ולמרות זאת, היא נשארה עיר יקרת ערך ונחשקת ביותר בתולדות האנושות. בני אדם נלחמו עליה עשרות פעמים בהיסטוריה הארוכה שלה. זאת רק אחת מהתעלומות והפלאים הרבים שנקשרו לעיר ירושלים. הנושא של ירושלים תמיד מעורר בנו יותר שאלות מתשובות.
שימו לב למבוי הסתום, לכאורה, שיש כיום בעניין מעמדה של העיר ירושלים במשא ומתן הישראלי-ערבי הרדום, אם לא המת. איכשהו "המומחים" המדיניים מאמינים שהפיתרון של שתי מדינות לשני עמים חל אוטומטית גם על העיר - ירושלים מערבית וירושלים מזרחית. יש כאן הנחה שירושלים תחולק באופן אנכי, בשטח באוכלוסייה. הבעיה היחידה היא שמעולם לא היתה חלוקה כזאת בתולדות הערים בעולם שהוכחה כפיתרון יעיל וקבוע. במקרה של ירושלים, כל המעורבים רוצים את ירושלים שעליה הם חולמים ולה הם מקווים, ורק אותה. וכאן נמצא השורש האמיתי של הבעיה.
ביהדות מוצגת חלוקה שונה לגמרי של ירושלים, חלוקה אופקית, בין מעלה ומטה, בין שמים וארץ, בין שני מרחבים דמיוניים, ולא בין שטחים על האדמה. חז"ל לימדו שירושלים של מעלה מרחפת ישירות מעל העיר הארצית. ירושלים של מעלה היא זו שמעוררת את כל הרכושנות ולהט היצרים שאופפים את ירושלים של מטה, ירושלים הארצית. ירושלים של מעלה היא זו שמעניקה לירושלים הארצית את תכונותיה הנצחיות ואת אווירתה המיוחדת. ירושלים של מעלה היא עיר של סובלנות, שלום והרמוניה, עיר משוחררת ממחלוקות מרות וממריבות מתמידות. היא המודל שאליו שואפת ירושלים של מטה השסועה, כתמיד, מחולקת למגזרים ולוקה בקנאות, בהתנהגות קטנונית ובהיעדר חזון. "קומי, ירושלים" מפציר בנו הנביא. אין הוא מתכוון רק לבנייה הגשמית של העיר שנחרבה פעמים רבות במאות שנות קיומה. הוא מתכוון גם להתמודדות עם האתגר של ההידמות לירושלים של מעלה, ירושלים השמימית.
כל זמן שנעסוק רק בירושלים הארצית כאילו זאת ירושלים היחידה שקיימת בשבילנו, רוב הבעיות שלנו לא ייפתרו אחת ולתמיד. רק אלה שרואים את ירושלים של מעלה יצליחו למצוא גם תקווה ומזור לירושלים של מטה. כשאנחנו מנסים להכניס את האווירה שירושלים של מעלה מייצגת לחיי היומיום של ירושלים של מטה ולהתנהגות שלנו, אנחנו מזהים את המציאות של קיומן של שתי ערים, אחת מעלה ואחת מטה, והמשימה שלנו היא לצמצם את ההבדלים בין השתיים. מי שעוסק רק בירושלים אחת, בין אם זו של מעלה ובין אם זו של מטה, בלי לקחת בחשבון את ירושלים האחרת, אינו מועיל לעצמו או לעיר הקדושה הזאת.
החיבור בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה הוא אתגר שנמשך כבר אלפי שנים. שתי המדינות היהודיות הקודמות שירושלים הייתה בירתן נכשלו בסופו של דבר כישלון טרגי במאמץ לחבר בין השתיים. עכשיו אנחנו עושים ניסיון נוסף לחבר ביניהן. הבעיות שהיו בשני הניסיונות הקודמים לחבר בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה קיימות גם היום, כמובן. ירושלים מוקפת אויבים מבחוץ ומלאה בסכסוכים פנימיים. יש בה מגוון רחב של אנשים וקבוצות, שרבים מהם משוכנעים שהם והם בלבד הדבר שהכי טוב לירושלים ולעם היהודי בכלל. לצערנו, אין מצב שבו ייתכן שכולם צודקים באותו הזמן, לכן קצת יותר ענווה וקצת פחות ודאות בוודאי יסייעו מאד לירושלים של מטה.
הגשר בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה נמצא ברגישות שלנו לזולת, הוא נמצא ביכולת להטיל ספק בצדקנות שלנו ובהחלטות שלנו, והוא נמצא באמונה האיתנה שלנו בקב"ה ובעם ישראל. כולנו צריכים לנסות להתהלך על הגשר הזה ולהתאמץ לחיות בירושלים של מטה וגם בירושלים של מעלה גם יחד ולתמיד.