ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא חולין

הדף היומי הקצר

חולין - דף כ"ג

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
הרב אורי בריליאנטי"ז תמוז תשע"א
1074
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה
לחץ להקדשת שיעור זה

(כב. במשנה – כג: במשנה)

חלק א – תורים ובני יונה וגיל המעבר

(מובא אגב – "כשר בשחיטה פסול במליקה" ולהפך).

א. הדין
תורים – גדולים, בני יונה – קטנים, גיל המעבר (תחילת הציהוב) – פסול בשניהם.

ב. מקור  
A. (רש"י-) לדין לכתחילה: תורים – גדולים, בני יונה קטנים.  אך אולי זה רק לכתחילה (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני...).
B. בברייתא (ב) - שגם בדיעבד פוסל (רבא) – 1. בני יונה - מזה שהתורה אף פעם לא הפכה וכתבה בני תורים ויונים. 2. תורים – דומיא דבני יונה שזה לעיכובא.

(כב: באמצע)
C. הפסול בגיל המעבר –  
a. בברייתא (ג) - "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו" (ויקרא א,יד, לגבי עולת נדבה).

b. בעי ר' זירא – האם תקופת המעבר אסורה מדין ספק או מדין ודאי (בריה), והנפק"מ – נדר להביא  או בן יונה או תור, והביא את שניהם בגיל המעבר: אם מספק – אחד כשר, אם ודאי – שניהם פסולים.
תשובת רבא – מהברייתא הנ"ל – שזה מתורת ודאי (לא צריך פסוק למעט ספק).
[אלא מה בא "מן" למעט – נרבע (בנקבה) ונעבד (לע"ז), כי היתה הו"א שכיון שמום וערווה וע"ז נלמד מאותו פסוק (כי משחתם (ערווה וע"ז) בהם מום בם) אז אולי כיוון שאין פסול של מום גם אין פסול של ערווה וע"ז, קמ"ל שיש].

ג. גיל מינימלי (בבני יונה)
תני קרחה – משיעלעלו (יספג דמם באברים).

חלק ב – שאלות נוספות של ר' זירא במצבים גבוליים

א. כבש, פלגס ואיל
הקדמה – משנה (פרה א,ג) -
a. כבשים בני שנה, ואילים בני שתיים, כולם מיום ליום.  בן שלושה עשר חודש, אינו כשר לא לאיל ולא לכבש.  רבי טרפון קוראהו פלגס...
b. הקריבו, והביא עליו נסכי איל [אם נדר צאן סתם]
לא יעלה לו מזבחו [לא יוצא אם נדר איל או כבש]. 
c. בן שלושה עשר חודש ויום אחד, הרי זה איל.

האם הוא ברייה בפנ"ע?

ספק

בריה

האם יוצא ב"צאן"

כן

כן

האם יוצא באיל/כבש

לא, מספק

לא, מודאי

נסכים

יביא כחמור, ויתנה על השאר

לכאורה לא, אא"כ יש לימוד מיוחד

בר פדא – מביא ומתנה.

רי"ח –  "או לאיל"

ור' זירא התלבט

מתנה – או איל או כבש

מתנה – או איל או כבש או פלגס

אמר "או איל או כבש"

כן
(ממה נפשך)

לא

לא

תיקו.

ב. מצה, שיאור וחמץ
A. הגדרות (פסחים ג,ה)
a. דינים -
חמץ גמור
– כרת,
שיאור
(חמץ נוקשה, שהחמיץ קצת וההחמצה רק מקלקלת) ר"מ – מלקות (לימוד מיוחד), ר"י – אסור באכילה וחייב ביעור אך אין מלקות.[1]

b. מתי נחשב שיאור?

מכסיפין פניה

כקרני חגבים

הסדקים מתערבבים זה בזה

ר"מ

שיאור

חמץ

ר"י

מצה

שיאור

חמץ

B. הספק של ר' זירא -
נדר להביא 10 לחמי תודה – או חמץ או מצה, והביא שיאור – האם יצא, תיקו.

C. הערות:
1. הספק רק לר"י ולפי שיטתו בהבנת שיאור – כי לר"מ זה חמץ ודאי (אלא שאין כרת בפסח), וכן לר"י – השיאור של ר"מ או מצה ודאי.

2. (כג: שליש עליון) מהו אותו מצב בו מביא רק 10 לחמי תודה? הרי אמור להביא 30+10.
תשובה – נדר להביא 10 בשביל חברו. ברור שזה לא יעזור לחבר, כי זה עדיין ספק. אך האם הנודר יצא ידי נדרו?
אם אמר שיפטור בזה את חברו – לא
אם לא אמר שיפטור – זה הספק, ונשאר בתיקו.



[1] יש ראשונים שמסבירים שלפי האפשרות בר"י ששיאור מצב בפנ"ע,  חיוב הביעור הוא מדרבנן.




שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
עוד בנושא חולין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il