ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
האם חרש יכול להיות עד בקידושין? האם יש הבדל בין סוגי החרשים השונים?
תשובה:
לעניין עדות מבואר בגמרא שחרש פסול לעדות, וכך נפסק בשולחן ערוך: "חרש פסול, אחד מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר ודעתו נכונה, מפני שצריך להעיד בבית דין בפיו, ושיהיה ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימים עליו". הפתחי תשובה בשם הרא"ש כתב, שגם אינו יכול להעיד בעדות אשה אף על פי שהיא עגונה לא על ידי הרכנת ראש ולא על ידי כתיבה (למרות שבאילם הקילו לענין עגונה).
ישנם כמה סוגי חרשים:
1. חרש-אילם.
2. חרש-מדבר (שהיה פקח מתחילתו ולמד לדבר, ואחר כך נתחרש).
3. חרש באוזנו אחת.
א. שייכות במצוות:
הסוג הראשון - דינו כשוטה שפטור מכל מצוות שבתורה.
הסוג השני - לרוב הפוסקים דינו כפיקח לכל הדברים אם נראה שהוא אכן בן דעת, למעט אותם הדברים שצריך להשמיע לאוזניו שבהם פטור.
הסוג השלישי - דינו כשומע לכל דבר וחייב במצוות, פרט למצוות הקהל וראיה.
ב. הכשר לעדות:
לעניין עדות בקידושין, כאמור צריך שיעיד בפיו וישמע דברי הדיינים, ולכן הסוג הראשון פסול להעיד, והסוג השלישי - כשר. ולגבי הסוג השני, דהיינו שאינו שומע אך מדבר והוא פיקח ומבין, על פי חלק מן הפוסקים בימינו החרשים למדו לקרוא תנועות שפתיים של מי שמדבר ולכן הם נחשבים כחרש מדבר. לכן למעשה, לכתחילה אמנם אין לעשות חרש שמדבר עד בקידושין, אך בדיעבד אם כבר נעשה מעשה ושימש כעד בקידושין, יש לבדוק אחריו. ואם הוא פיקח ומבין על ידי קריאת שפתיים שאמר החתן "הרי את מקודשת לי", הרי שיש לחוש לקידושין אלה.
ביאורים ומקורות:
מי שנולד מדבר ושומע, ואח"כ נתחרש אך נשאר עם יכולת דיבור, יש מחלוקת כיצד לדונו:
הרמב"ם (מכירה כ"ט,ב') סובר שהוא כחרש גמור (ונח' האח' האם רק במכירת קרקעות או גם בגירושין). שאר הפוסקים סוברים שדינו כפקח מהברייתא בגיטין ע"א. (הר"ן (לג.) סובר שדינו כאילם שצריך בדיקה כשכותב לגרש, והב"י סובר שהוא כפיקח גמור שאין צריך בדיקה).
כעת יש לדון במי שנולד חרש-אלם, ולימדוהו לדבר בתנועות שפתיים, האם נחשב כחרש שנולד שומע ומדבר ואח"כ איבד את שמיעתו שבזה נחלק הרמב"ם עם שאר הפוסקים, או שלכו"ע אינו נחשב כמדבר, ותלוי ברמת הדיבור שלו:
1. מדבר דיבור שלם ותקין ככל אדם
המלאכת חרש 1 כותב ששאל לגדולי דורו ולא הסכימו לדעה אחת, י"א שדינו כפקח, י"א דינו כשוטה, וי"א שדינו ספק שוטה ספק פקח. והוא פסק שדינו כפקח לכל דבריו.
2. מדבר קצת דיבור עילג
דברי חיים (אה"ע ב',ע"ב) : הם כפיקחים: משום ג' סיבות: א. הם מדברים קצת, ולגבי שמיעתם כתב הרמב"ם שמבחינה רפואית אי אפשר לדבר מבלי לשמוע. ולכן נחשב שומע ומדבר. ב. בנוגע למדבר ואינו שומע הלכה שהוא כפיקח ולא כרמב"ם. ג. גם הרמב"ם דיבר רק בנוגע למכירת קרקעות שצריך פיקחות גדולה.
מהרש"ם (ב',ק"מ): קורא שפתיים ומבין המדברים עמו ומדבר בלשון נלעג נחשב מדבר ואינו שומע.
מהר"ם שיק (אה"ע ע"ט): מחשיב זאת שהוא כגדול עומד על גביו מפני שרק כח המלמדו נפעל בו ולא דעתו עצמו. (מעיר עליו המנחת שלמה שבימינו זה לא שייך שהרי הם ממש מסתדרים בכוחות עצמם).
נאות דשא (לבושי שרד אה"ע קל"ב): דינו כשוטה וקולו כקול כסיל בעלמא.
מנחת שלמה (א',ל"ד) : אם עושה קולות עילגים שרוב האנשים מבינים אותו הרי הוא כמדבר ואינו שומע, כן דעתי ודעת מחותני הגרי"ש אלישיב . ואם רק בני אדם המורגלים עמו, בזה דעת נאות דשא שנחשב אילם, ואני לא יודע להכריע בזה. וכן פסק אג"מ (יו"ד ד' מ"ט) שאם יכול לדבר מילים ומובן לרוב האנשים אינו חרש, אך אם מובן רק למיעוט האנשים או שמסביר ע"י ידיו או בכתיבה נחשב חרש.
היכל יצחק (אה"ע ב',מ"ז) : הספק הוא האם הרפואה של בתי הספר היא רפואה גמורה שעושה אותם פיקחים, לדעתי הם נעשו פיקחים, אבל למעשה מדי ספק לא יצאנו.
נראה להעיר שיתכן ששורש המחלוקת של האחרונים תלויה בחקירה של השרידי אש (כתבי הרב יחיאל וינברג סימן א') האם דין החרש כשוטה הוא משום שדעתו פגומה ולקויה ואינה מושלמת כשאר בני אדם, או שדעתו כשלעצמה אין בה כל פגם אלא מחמת שאינו שומע לא למד מעולם לדבר, ועל כן בפועל אינו יכול להשתוות לכל בן דעת, אמנם דעתו מצד עצמה שלמה ואין בה חיסרון.
3. מכשיר שמיעה
אג"מ (אה"ע ג',ל"ג): מי שנולד חרש ואילם, ואחר שגדל שמו באוזניו מכונת שמיעה, ונעשה שומע וגם קצת מדבר: יש לו דין מדבר ואינו שומע. ביאור: מהרמב"ם עולה שאי יכולת השמיעה הנמצאת במוח הוא קלקול בדעת, ומזה גם נולד האילמות. אילמות ניתנת לתיקון ע"י אמצעים חיצוניים משום שהיא רק כלי ביטוי טכני, ויכולה להשלים החיסרון שנעשה קלקול בדעתו ע"י ההתחברות עם בני אדם. מי ששומע ע"י מכונה כיון שאינו שומע בעצמו אין לו דין שומע כיון שהקלקול בדעת נותר כשהיה. אמנם לרמב"ם בדיני הקניינים מדבר ואינו שומע הוא כחרש, ויש אח' הסוברים בדעתו שהוא הדין לכל העניינים. אך באמת אי אפשר לומר כן בדעת הרמב"ם אלא ודאי שהרמב"ם אמר זאת רק למכירת קרקעות שצריך חריפות רבה ולא רק דעת. הדיבור עם הזולת משלים את הדעת אך לא מעניק חריפות.
צי"א (ט"ו,מ"ו): שמיעה בעזרת מכשיר שמיעה מהווה הוכחה שיש כאן "יציבות וכושר שמיעה יסודי" ולא רק הבחנה של קריאת שפתיים.
כלומר המח' בין האג"מ לצי"א היא האם למי שיכול לשמוע רק ע"י מכשיר שמיעה יש יכולת שמיעה יסודית שנגדירו כשומע, או שהלכתית מוגדר כלא שומע.
4. קורא תנועות שפתיים ומדבר קצת
בית שלמה (או"ח צ"ה): נחשב כשומע קצת ומדבר קצת, ולכל הפחות כמדבר ואינו שומע. כלומר קורא שפתיים נחשב שומע קצת ושוב אינו בגדר חרש לגמרי או שנדונו לפחות כמדבר ואינו שומע.
אולם מדברי שאר הפוסקים משמע שקורא תנועות שפתיים אינו נחשב לשומע כלל.
^ 1.לר יחזקאל חפץ, נדפס שנת תרל"ה.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
למה ללמוד גמרא?
תהיו חמים!
איך ללמוד גמרא?
בריאת העולם בפרשת לך לך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
קשה עליי פרידתכם
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
