ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
האם חרש יכול להיות עד בקידושין? האם יש הבדל בין סוגי החרשים השונים?
תשובה:
לעניין עדות מבואר בגמרא שחרש פסול לעדות, וכך נפסק בשולחן ערוך: "חרש פסול, אחד מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר ודעתו נכונה, מפני שצריך להעיד בבית דין בפיו, ושיהיה ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימים עליו". הפתחי תשובה בשם הרא"ש כתב, שגם אינו יכול להעיד בעדות אשה אף על פי שהיא עגונה לא על ידי הרכנת ראש ולא על ידי כתיבה (למרות שבאילם הקילו לענין עגונה).
ישנם כמה סוגי חרשים:
1. חרש-אילם.
2. חרש-מדבר (שהיה פקח מתחילתו ולמד לדבר, ואחר כך נתחרש).
3. חרש באוזנו אחת.
א. שייכות במצוות:
הסוג הראשון - דינו כשוטה שפטור מכל מצוות שבתורה.
הסוג השני - לרוב הפוסקים דינו כפיקח לכל הדברים אם נראה שהוא אכן בן דעת, למעט אותם הדברים שצריך להשמיע לאוזניו שבהם פטור.
הסוג השלישי - דינו כשומע לכל דבר וחייב במצוות, פרט למצוות הקהל וראיה.
ב. הכשר לעדות:
לעניין עדות בקידושין, כאמור צריך שיעיד בפיו וישמע דברי הדיינים, ולכן הסוג הראשון פסול להעיד, והסוג השלישי - כשר. ולגבי הסוג השני, דהיינו שאינו שומע אך מדבר והוא פיקח ומבין, על פי חלק מן הפוסקים בימינו החרשים למדו לקרוא תנועות שפתיים של מי שמדבר ולכן הם נחשבים כחרש מדבר. לכן למעשה, לכתחילה אמנם אין לעשות חרש שמדבר עד בקידושין, אך בדיעבד אם כבר נעשה מעשה ושימש כעד בקידושין, יש לבדוק אחריו. ואם הוא פיקח ומבין על ידי קריאת שפתיים שאמר החתן "הרי את מקודשת לי", הרי שיש לחוש לקידושין אלה.
ביאורים ומקורות:
מי שנולד מדבר ושומע, ואח"כ נתחרש אך נשאר עם יכולת דיבור, יש מחלוקת כיצד לדונו:
הרמב"ם (מכירה כ"ט,ב') סובר שהוא כחרש גמור (ונח' האח' האם רק במכירת קרקעות או גם בגירושין). שאר הפוסקים סוברים שדינו כפקח מהברייתא בגיטין ע"א. (הר"ן (לג.) סובר שדינו כאילם שצריך בדיקה כשכותב לגרש, והב"י סובר שהוא כפיקח גמור שאין צריך בדיקה).
כעת יש לדון במי שנולד חרש-אלם, ולימדוהו לדבר בתנועות שפתיים, האם נחשב כחרש שנולד שומע ומדבר ואח"כ איבד את שמיעתו שבזה נחלק הרמב"ם עם שאר הפוסקים, או שלכו"ע אינו נחשב כמדבר, ותלוי ברמת הדיבור שלו:
1. מדבר דיבור שלם ותקין ככל אדם
המלאכת חרש 1 כותב ששאל לגדולי דורו ולא הסכימו לדעה אחת, י"א שדינו כפקח, י"א דינו כשוטה, וי"א שדינו ספק שוטה ספק פקח. והוא פסק שדינו כפקח לכל דבריו.
2. מדבר קצת דיבור עילג
דברי חיים (אה"ע ב',ע"ב) : הם כפיקחים: משום ג' סיבות: א. הם מדברים קצת, ולגבי שמיעתם כתב הרמב"ם שמבחינה רפואית אי אפשר לדבר מבלי לשמוע. ולכן נחשב שומע ומדבר. ב. בנוגע למדבר ואינו שומע הלכה שהוא כפיקח ולא כרמב"ם. ג. גם הרמב"ם דיבר רק בנוגע למכירת קרקעות שצריך פיקחות גדולה.
מהרש"ם (ב',ק"מ): קורא שפתיים ומבין המדברים עמו ומדבר בלשון נלעג נחשב מדבר ואינו שומע.
מהר"ם שיק (אה"ע ע"ט): מחשיב זאת שהוא כגדול עומד על גביו מפני שרק כח המלמדו נפעל בו ולא דעתו עצמו. (מעיר עליו המנחת שלמה שבימינו זה לא שייך שהרי הם ממש מסתדרים בכוחות עצמם).
נאות דשא (לבושי שרד אה"ע קל"ב): דינו כשוטה וקולו כקול כסיל בעלמא.
מנחת שלמה (א',ל"ד) : אם עושה קולות עילגים שרוב האנשים מבינים אותו הרי הוא כמדבר ואינו שומע, כן דעתי ודעת מחותני הגרי"ש אלישיב . ואם רק בני אדם המורגלים עמו, בזה דעת נאות דשא שנחשב אילם, ואני לא יודע להכריע בזה. וכן פסק אג"מ (יו"ד ד' מ"ט) שאם יכול לדבר מילים ומובן לרוב האנשים אינו חרש, אך אם מובן רק למיעוט האנשים או שמסביר ע"י ידיו או בכתיבה נחשב חרש.
היכל יצחק (אה"ע ב',מ"ז) : הספק הוא האם הרפואה של בתי הספר היא רפואה גמורה שעושה אותם פיקחים, לדעתי הם נעשו פיקחים, אבל למעשה מדי ספק לא יצאנו.
נראה להעיר שיתכן ששורש המחלוקת של האחרונים תלויה בחקירה של השרידי אש (כתבי הרב יחיאל וינברג סימן א') האם דין החרש כשוטה הוא משום שדעתו פגומה ולקויה ואינה מושלמת כשאר בני אדם, או שדעתו כשלעצמה אין בה כל פגם אלא מחמת שאינו שומע לא למד מעולם לדבר, ועל כן בפועל אינו יכול להשתוות לכל בן דעת, אמנם דעתו מצד עצמה שלמה ואין בה חיסרון.
3. מכשיר שמיעה
אג"מ (אה"ע ג',ל"ג): מי שנולד חרש ואילם, ואחר שגדל שמו באוזניו מכונת שמיעה, ונעשה שומע וגם קצת מדבר: יש לו דין מדבר ואינו שומע. ביאור: מהרמב"ם עולה שאי יכולת השמיעה הנמצאת במוח הוא קלקול בדעת, ומזה גם נולד האילמות. אילמות ניתנת לתיקון ע"י אמצעים חיצוניים משום שהיא רק כלי ביטוי טכני, ויכולה להשלים החיסרון שנעשה קלקול בדעתו ע"י ההתחברות עם בני אדם. מי ששומע ע"י מכונה כיון שאינו שומע בעצמו אין לו דין שומע כיון שהקלקול בדעת נותר כשהיה. אמנם לרמב"ם בדיני הקניינים מדבר ואינו שומע הוא כחרש, ויש אח' הסוברים בדעתו שהוא הדין לכל העניינים. אך באמת אי אפשר לומר כן בדעת הרמב"ם אלא ודאי שהרמב"ם אמר זאת רק למכירת קרקעות שצריך חריפות רבה ולא רק דעת. הדיבור עם הזולת משלים את הדעת אך לא מעניק חריפות.
צי"א (ט"ו,מ"ו): שמיעה בעזרת מכשיר שמיעה מהווה הוכחה שיש כאן "יציבות וכושר שמיעה יסודי" ולא רק הבחנה של קריאת שפתיים.
כלומר המח' בין האג"מ לצי"א היא האם למי שיכול לשמוע רק ע"י מכשיר שמיעה יש יכולת שמיעה יסודית שנגדירו כשומע, או שהלכתית מוגדר כלא שומע.
4. קורא תנועות שפתיים ומדבר קצת
בית שלמה (או"ח צ"ה): נחשב כשומע קצת ומדבר קצת, ולכל הפחות כמדבר ואינו שומע. כלומר קורא שפתיים נחשב שומע קצת ושוב אינו בגדר חרש לגמרי או שנדונו לפחות כמדבר ואינו שומע.
אולם מדברי שאר הפוסקים משמע שקורא תנועות שפתיים אינו נחשב לשומע כלל.
^ 1.לר יחזקאל חפץ, נדפס שנת תרל"ה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













