ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
דין היד של עובר שהוציא ידו
(סח. בתחילת הפרק – סח: 6-)
המשנה
שחט בהמה – העובר שבמעיה מותר.
[מקור (סט.) – "וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרע בבהמה, אותה תאכלו" – בהמה בתוך בהמה מותרת].
אם לפני השחיטה העובר הוציא את:
ראשו – נחשב שנולד, ואם חי צריך שחיטה,
ידו – עדיין ניתר בשחיטת אמו.
דין היד, אם החזירה
א. הדין (2 גרסאות, לפי רש"י) -
רי"ח מתיר (אמצע נח:)
רב אוסר,
שתי גרסאות בסברת האיסור:
1. (תחילת הסוגיא) – ובשר בשדה טריפה לא תאכלו – נאסר כשיצא ממחיצתו לעולם.
2. (נח: 9-) – יש לידה לאיברים - נחשב שנולד, וכבר לא ניתר בשחיטת אמו.
מאי בינייהו?
אם יצא רובו, מה דין המיעוט: 1 – מותר, 2 – אסור (כל האיבד "נולד").
ב. קושיות על רב (תחילת הסוגיא)
אוסף מקורות בהם יש חלוקה בין החזיר לפני לאחרי השחיטה, ולכאורה זה מתייחס ליד, שהרי לגבי העובר זה לא משנה אם החזיר את היד. מכאן ראיה שאם החזיר לפני – היד מותרת.
1. משנתנו – "הוציא העובר את ידו והחזירו מותר". בפשטות – היד.
תירוץ – העובר מותר, אך היד אסורה.
אם הנושא זה העובר, למה כתוב שהחזירו? (מה זה משנה לדין העובר?)
הסבר:
1. נכתב אגב הסיפא, שאם הוציא ראשו, אסור גם אם החזירו.
דחייה – כבר למדנו במקומות אחרים שיציאת הראש נחשבת לידה:
a. בבכורות – מדויק שעובר שיצא ראשו חי, נחשב בכור לנחלה.
דחייה – אולי זה רק באדם, שיש חשיבות לדמות פניו.
b. משנה (עז.) שליה שיצתה מקצתה מהבהמה אסורה (הולד
נימוח, וחוששים שמה שיצא זה הראש ולכן השליה לא ניתרת בשחיטת האם).
2. נכתב בשביל מקום החתך -
מקום החתך אינו נאסר מדין "בשדה" (כי אינו בחוץ), אבל גם לא נחשב בפנים כדי שהשחיטה תתיר אותו, ולכן:
אם החזיר – מותר, לא החזיר – אסור.
2. ברייתא (סח. 6-)
A – החזיר לפני שנשחט – מותר,
B – החזיר אחרי שנשחט – אסור (ומחלוקת אם נחשב נבילה או טריפה).
(C - הוציא ונחתכך, ואז נשחט – היד אסורה, השאר מותר).
בפשטות A-B מתייחסים ליד, שהרי לגבי העובר זה משנה מתי החזיר.
תירוץ – הם מתייחסים לעובר, והעובר עצמו מותר, והנושא זה מקום החתך.
3. ברייתא של אבימי מבי חוזאי (סח: 10+)
על הפסוק שהוא המקור להיתר העובר - וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרע בבהמה.
אם החזיר פרסה אחת – תאכל, החזיר שתיים – תאכל,
בפשטות הכוונה היא – מה שהחזיר מותר.
תירוץ – הכוונה לעובר, והנושא הוא מקום החתך.
קשה – לפי"ז למה הביא שני לימודים (פרסה, פרסות)?
לכאורה ללמד היתר גם למקום החתך וגם לכל האיבר!
(כלומר – צריך שני לימודים כדי ללמד שמה שהחזיר הוא מה שמותר, החזיר 1 – 1, החזיר 2 – 2).
דחייה – הפסוק הנוסף בא להתיר קלוט (שיש לו פרסה לא סדוקה) – שמותר בשחיטת אמו (אם נולד כרגיל ר"ש אוסר). (לימוד זה לא קשור ליציאה מהרחם).
(סח: באמצע)
ג. שיטת עולא-רי"ח שמתיר
קושיות:
- מקשה רב יהודה מרב ושמואל שאוסרים, מ"ובשר בשדה טריפה...".
תשובה – רי"ח לומד אחרת – כיוון שיש לימוד מיוחד לחטאת שיצאה שהיא פסולה לתמיד (ויקרא י, כששרפו את חטאת ר"ח, ומשם למדו לשאר ק"ק), למדים ש"בשר בשדה" זה רק כל עוד הוא בשדה, אך אם חזר – מותר. - מיתיבי – ברייתא מפורשת שלומדת "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" – שטריפה זה לתמיד, גם אם חזר.
תיובתא.
[אגב, הברייתא משווה למעשר שני וביכורים שיצאו מירושלים, שאם חזרו מותרים,
מה המקור – "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך" – רק בשעריך אסור, אך חזרו פנימה – מותר].
(סח: 10- ראינו בהתחלה).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

האם מותר להתקלח ביום טוב?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

"בזאת התורה" - איזו תורה?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?

בדיקת קורונה בשבת

ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י

אנחנו קודש למענך

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















