ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
ההפטרה: "והמלך דוד זקן" (מלכים א' א, א).
"ותן טל ומטר לברכה".
מיום שבת קודש כבר הוחזק לומר במשך 30 יום 100 פעם משיב הרוח ומוריד הגשם. המסופק אם הזכיר טל ומטר או אמר ותן ברכה - לא חוזר.
בגמרא במסכת ברכות (כט.) אמרו, טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. כלומר, אם טעה אדם ולא הזכיר בקשה על הגשמים בברכת השנים, דינו כדין מי שחיסר ברכה אחת מברכות התפילה, שאין תפילתו תפילה שלימה. התוצאה מכך היא: שאם סיים תפילתו בלא שאלת גשמים, עליו לחזור ולהתפלל שנית את כל תפילת העמידה. כך פסקו הרמב"ם בהלכות תפילה, פרק י'. והשלחן ערוך בסימן קיז.
ענג שבת (306)
הרב אורי סדן
62 - וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם
63 - דיני השבוע ומנהגיו פרשות חיי שרה ותולדות
64 - "הנאהבים והנעימים בחייהם"
טען עוד
אם נזכר אחר שסיים כבר את ברכת השנים, ועדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר", יאמר במקום "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך בתפילתו. (על כל פנים טוב יעשה שבברכת שמע קולינו יחזור ויאמר, "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה").
ואם סיים את ברכת השנים וכבר התחיל "תקע בשופר" ונזכר בזמן שבין "תקע בשופר" ל"שומע תפילה" שלא שאל טל ומטר יבקש על הגשמים בברכת שמע קולנו שהיא כוללת את כל הבקשות בתפילה, ובכך יתקן את מה שהחסיר בתפילתו. וכך ינהג: לפני שיאמר "כי אתה שומע תפילת כל פה...", יאמר, "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך בתפילה "כי אתה שומע...". אם נזכר שלא שאל טל ומטר אחרי שהתחיל כבר בחתימת ברכת שומע תפילה ואמר: "ברוך אתה ה'", יסיים מיד "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת ברכת שומע תפילה, ויבקש בברכתו על הגשמים.
אם נזכר אחר שסיים את ברכת שומע תפילה לגמרי, אבל לא התחיל עדיין לומר "רצה ה' אלהינו בעמך ישראל", יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה", ואחר כך ימשיך בברכת "רצה".
אם התחיל כבר בברכת "רצה", וכן אם נזכר באחת הברכות שלאחר מכן, או אפילו באמצע "אלוקי נצור", כל שעדיין לא אמר "יהיו לרצון" האחרון שלאחר אלוקי נצור, חוזר לברכת השנים, ושואל שם טל ומטר וממשיך בתפילתו משם על סדר הברכות.
אם התחיל כבר "יהיו לרצון" השני (אחרי אלקי נצור) ולא אמר "ותן טל ומטר..." חוזר לראש התפילה ומתפלל שנית על הסדר.
יום חמישי אומרים יום כיפור קטן, אבינו מלכון ותחנון במנחה.
שבת פרשת תולדות
ההפטרה: "ויאמר לו יהונתן מחר חודש " (שמואל א' כ, יח).
מברכים החודש: כסלו
ראש חודש כסלו ביום ראשון הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
המולד: ליל שבת קודש שעה 6, 36 דקות ו-16 חלקים.
לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות.
במנחה לא אומרים צדקתך.
זמן קידוש לבנה: מליל רביעי, ד' בכסלו ועד ליל שישי י"ג בכסלו.
מוצאי שבת קודש
יעלה ויבוא בברכת המזון במוצאי שבת קודש
בשבת ערב ראש חודש, הממשיך סעודה שלישית תוך הלילה אם לא אכל פת בלילה, אומר "רצה" ולא אומר יעלה ויבוא. מי שהמשיך סעודתו ואכל פת גם בלילה הכניס עצמו לפלוגתא גדולה.
מקור המחלוקת הוא, האם הולכים אחר עיקר והתחלת הסעודה וחייב להזכיר "רצה" למרות שמברך בלילה, או הולכים אחר שעת הברכה, ואם מברך בלילה כבר לא יוכל לומר "רצה". בשולחן ערוך (קפח, י) פוסק שהולכים אחר עיקר הסעודה, ואז אומר 'רצה' ולא אומר 'יעלה ויבוא'. המשנה ברורה (שם, קלד) מבהר: "... ר"ל, דאם אכל בהם ונתאחר הברכת המזון עד הערב, צריך להזכיר ('רצה'), דאזלינן בתר זמן התחלת הסעודה". ובסעיף קלג מסביר המשנה ברורה דיני "יעלה ויבוא" במוצאי שבת שחל בר"ח: "ולפיכך, אף אם חל ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר בברכת המזון של שבת לבד ולא של ראש חודש". וניתן להבין מהמשנה ברורה, שדין זה הוא דוקא אם גמר אכילתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם אחרי שירד הלילה, חייב מעיקר הדין להזכיר מעין המאורע, אלא שיש בזה "תרתי דסתרי", שלא יכול להזכיר "רצה" ו"יעלה ויבוא" ביחד, מאחר וכבר לילה מחד, אבל בתחילת הסעודה לא היה ראש חודש מאידך - והוא פוסק שעדיף להזכיר "יעלה ויבוא" שהוא לכל הדעות, מאשר "רצה" שיש בו מחלוקת. "... דהיאך יאמר 'ביום השבת הזה ' ואח"כ יאמר 'ביום ראש חודש הזה ', דהא ראש חודש הוא ביום א' - אם כן מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע , מה שאין כן בהזכרת שבת, דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת. ואף דאנן פסקינן כאן בשולחן ערוך דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במוצאי שבת, מכל מקום כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ראש חודש , דהוא חיוב לכולי עלמא", המשנה ברורה (שם) מביא גם את דעת החולקים הסוברים שיש לומר גם רצה וגם יעלה ויבוא, "ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי, דב"רצה" נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום, ואחר כך כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ראש חודש, ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו".
הבן איש חי מביא את בעל הלכות גדולות , שהולכים אחר עיקר הסעודה ואומרים 'רצה' ואינו אומר 'הזה' אלא אומר: 'רצה והחליצנו... ביום השבת הגדול והקדוש, כי יום...'.
בכף החיים (קפח, קמג) מביא מחלוקת ראשונים. דעת הרא"ש בתשובה (כלל כב), שאין להזכיר כלל 'רצה', כיון שמברך כבר ביום חול, ופסק שמשום כך שב ואל תעשה עדיף.
לכן, מוטב לסיים סעודה שלישית קודם השקיעה, ויאמר רק 'רצה'. ואם המשיך ואכל לתוך הלילה, יאמר גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא', ויש לו על מי לסמוך.
ברכי נפשי
המנהג לומר אחרי שחרית בראש חודש פרק ק"ד שבתהלים - ברכי נפשי - יסודו במנהג ספרד ומובא בטור אור"ח סימן תכג, משום שהמזמור מפאר את בריאת העולם ובו הפסוק: "עשה ירח למועדים". טעמו של ערוך השולחן שזהו המזמור שהלויים היו שרים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבנות מוסף של ראש חודש (אור"ח תכד, ג). בנוסח אשכנז הוא שיר של יום בראש חודש ואין אומרים את השיר של אותו יום בשבוע.
ברכי נפשי (בתוספת שירי המעלות) אומרים גם בחורף בשבתות בין מנחה לערבית, משבת בראשית עד שבת הגדול. (בקיץ אומרים פרקי אבות). אבודרהם נתן לכך טעם במדרש: משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירות ותשבחות ושבת מלכה (שבת מלכתא) וכלה (בואי כלה).
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
שימוש נכון בתנור הביתי
חכמת התורה וחכמות החול
דיני קדימה בברכות
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד אמונה?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
