ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
ערב שבת קודש
פרשת במדבר – שבועות - נשא
עלון מס' 15 (שנה שלושים וארבע) (1405)
כ"ח באייר ה'תשפ"ו (15.05.2026)
מועדי השבת במדבר
ענג שבת (306)
רבנים שונים
329 - עונג שבת פרשות תזריע - מצורע - אחרי מות - קדושים
330 - עונג שבת פרשות במדבר – שבועות - נשא
331 - עונג שבת פרשות קרח-חקת
טען עוד
י-ם 18.53– 20.10 - 20.47
ת"א 19.09 – 20.13 - 20.44
חיפה 19.01 – 20.14 - 20.48
ב"ש 19.10 – 20.11 – 20.46
אילת 19.03 – 20.09 - 20.44
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת במדבר – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 3.58 – 3.52
זמן הנחת תפילין 4.53 – 4.50
הנץ החמה (מישור) 5.43 – 5.40
הנץ החמה (הנראה) 5.47 – 5.43
ס"ז ק"ש מג"א 8.17 – 8.15
ס"ז ק"ש הגר"א 9.09 – 9.07
חצות היום 12.37 – 12.38
מנחה גדולה 13.12 – 13.13
שקיעת החמה 19.32 – 19.36
צאת הכוכבים ב' 20.22 – 20.26
דף יומי: חולין טז - כב
מועדי חג השבועות ושבת נשא
ער"ח ער"ש מוצ"ש לר"ת
י-ם 18.58– 18.58 - 20.16 – 20.52
ת"א 19.13 – 19.14 - 20.18 – 20.49
חיפה 19.06 – 19.06 - 20.19 – 20.53
ב"ש 19.14 – 19.15 - 20.17 - 20.50
אילת 19.07 – 19.08 - 20.15 – 20.48
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת נשא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 3.51 – 3.47
זמן הנחת תפילין 4.49 – 4.47
הנץ החמה (מישור) 5.39 – 5.37
הנץ החמה (הנראה) 5.43 – 5.40
ס"ז ק"ש מג"א 8.14 – 8.13
ס"ז ק"ש הגר"א 9.07 – 9.06
חצות היום 12.38 – 12.38
מנחה גדולה 13.13 – 13.14
שקיעת החמה 19.36 – 19.40
צאת הכוכבים ב' 20.26 – 20.30
דף יומי: חולין כג - כט
לעילוי נשמת ר' יהודה פרידלנדר בן שלום ונחמה פרידלנדר ז"ל
לקוראי "ענג שבת" ולכל בית ישראל ברכת חג שבועות שמח!
ממדבר מתנה
השבת אנו מתחילים שוב את חומש במדבר, וגם בעוד ימים ספורים יחול חג מתן תורה. זו הזדמנות טובה להתבונן מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר ולא בארץ ישראל המקודשת מכל הארצות?
המהר"ל מפראג, מתאר לנו קשר מעניין בין המדבר ללימוד התורה:
"...בשביל כך נתנה התורה, שהיא השכל הגמור, במדבר. כי המדבר משולל מן הדברים החמריים, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים. הנה המקום המיוחד לתורה היא המדבר" (תפארת ישראל, פרק כו)
דווקא הצחיחות והדלות הגשמית של המדבר, היא שגרמה לו להיות מתאים לקבלת התורה השכלית . ללמדנו שבהיות משאבינו הנפשיים סופיים, התעסקות יתירה בשפע גשמי תחסום אותנו מלהתפנות להתפתחות שכלית תורנית משמעותית.
רובד נוסף מופיע בתלמוד הבבלי:
"אמר רב מתנה: מאי דכתיב וממדבר מתנה - אם משים אדם עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו - תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו" (עירובין נד). אע"פ שלא ברור לגמרי מה הכוונה לשים עצמך כמדבר נראה שכוונת חז"ל לומר שהמדבר שאיננו נחלה פרטית של אדם בהיותו מקום דריסת רגלי ההמון מייצג את האדם הענו. התפתחות אישית בכלל ותורנית בפרט דורשת במידה רבה ענווה.
במקום אחר חז"ל מציינים קשרים נוספים בין המדבר לתורה :
"במדבר סיני, בג' דברים ניתנה תורה: באש ובמים ובמדבר ... ולמה נתנה תורה בג' דברים אלו?
לומר לך מה ג' דברים אלו חנם לכל באי העולם אף התורה חנם לכל באי העולם.
דבר אחר למה במדבר, לומר לך שכל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה" (מדרש ילמדנו , ילקוט תלמוד תורה - פרשת במדבר)
במדרש זה חז"ל קושרים את המדבר לתורה בשני מובנים. מחד, התורה כמדבר הוא מקום הפקר וחינם לכל באי עולם, ומאידך, אדם הרוצה לזכות בתורה צריך להפקיר עצמו כמדבר.
גם מבלי שנפרש בדיוק מה הכוונה להפקיר את עצמו כמדבר , לכאורה ניתן לשים לב לניגוד בין שני הפירושים עד כי כמעט ניתן לומר שהם פירושים הפוכים. מן הפירוש הראשון נראה שהתורה לא עולה ביוקר ומן השני נראה שאדם צריך להפקיר את כל כולו כדי לזכות בתורה.
את הקושיה הזו העלה הרבי מגור בעל ה'שפת אמת' וגם העניק לה תירוץ מעניין:
"..אכן ודאי תורה חנם מי שירצה יכול ללמוד בה. אבל לקנות התורה. היינו להיות לו דביקות בעצם התורה. כמ"ש זקן שקנה חכמה היינו שיש לחכמה דירה וקן בלבו. וע"ז מבקשין והערב נא שיהיה תערובות התורה בפה האדם.. וזה אינו יכול להיות רק על ידי שעושה עצמו הפקר" (במדבר תרמ)
השפת אמת מבחין בין שתי רמות של התקשרות לתורה. יש אדם הלומד את התורה. כדי ללמוד תורה אין צורך לשלם מחירים יקרים מדי. זאת התורה אשר שם משה מונחת לפני בני ישראל וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. אבל יש מדרגה אחרת והיא לקנות את התורה. קנין של התורה מבטא שייכות עמוקה יותר אל התורה . זהו מצב בו יש התמזגות של התורה לתוך אישיותו של הלומד (קנין תורה במובן שלב האדם משמש כקן לתורה). כדי להגיע למדרגה הזו יש צורך בהתמסרות ועמל הגוף והנפש ובמוכנות לוותר ולשלם מחירים בחיים. כפי שלמדנו גם בפרק קנין תורה החותם את מסכת אבות שבין הדברים שהתורה נקנית בהם "מיעוט שינה, מיעוט שיחה, מיעוט תענוג, מיעוט שחוק, מיעוט דרך ארץ.." (אבות ו,ה)
אנו נמצאים בישורת האחרונה של ההכנה למתן תורה. וחשוב שננצל ימים אלו לבניין נדבך נוסף ועמוק יותר בשייכות שלנו אל התורה. חג שמח ממדבר מתנה!
הרב יהודה דהן, רב ראשי כפר חסידים
העלון מוקדש לזכר ולע"נ בנימין בן דב דויטש ז"ל, נפטר ב-כ"ז באייר תשפ"ג. יהי זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
יום שישי – כ"ח באייר – יום ירושלים
"שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך".
ביום חמישי בערב התפללנו תפילת ערבית חגיגית כביום העצמאות. כך גם בתפילת שחרית ביום שישי, כולל הלל שלם בברכה.
שבת פרשת במדבר
ההפטרה: "מחר חודש" (שמואל א' כ, א)
מברכים החודש: סיון
המולד: שבת קודש, שעה 6 בערב, 2 דקות ו-15 חלקים.
ראש חודש סיון ביום הראשון הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
אומרים "אב הרחמים" ואין מזכירים נשמות.
במנחה – אין אומרים "צדקתך". פרקי אבות: פרק ו'
מוצאי שבת: אין אומרים "ויהי נועם".
ברכת/קידוש הלבנה: מליל רביעי, ד' בסיון ועד מוצש"ק ט"ו בסיון.
מוצאי שבת - ראש חודש: הממשיך את הסעודה השלישית לתוך הלילה, אם לא אכל פת בלילה, ועדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל, אומר בברכת המזון "רצה" ולא יעלה ויבוא. אם אכל פת גם בלילה יש מחלוקת: המגן אברהם – אומר יעלה ויבוא ולא רצה. הט"ז – רצה ויעלה ויבוא. הב"ח – רצה ולא יעלה ויבוא. לכן, עדיף להזהר ולא לאכות לתוך הלילה.
תחנון: אין אומרים תחנון, עד י"ג בסיון. אין מתענים ואין מזכירים נשמות מר"ח סיון ועד החג בשל ההכנות למתן תורה. לאחר החג ועד י"ב בסיון (כולל) אין אומרים כיוון שימים אלו הם ימי תשלומים לקרבנות חג השבועות (שולחן ערוך תצד, ג, ומשנה ברורה). ויש נוהגים שלא לומר תחנון גם עד יום י"ד בסיון (כולל) (כף החיים תצד ס"ק נ, בן). אמנם מנהג הספרדים בירושלים שלא לומר תחנון רק עד סוף י"ב בסיון, ומנהג אשכנזים בארץ ישראל עד סוף י"ג בסיון (עיין כף החיים קלא ס"ק קז ובמנהגי אר"י עמוד סו ס"ע ה).
חג השבועות
יום חמישי ערוב תבשילין – בפת שלם וכזית בשר. אפשר בתבשיל חשוב אחר הראוי ללפת בו את הפת. יו"ט שחל להיות בערב שבת אסור לאפות או לבשל במיוחד לשבת אלא ע"י ערוב תבשילין שעושה בערב יו"ט. ואומר: "ברוך את ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב". ומוסיף: "בהדין ערובא יהא שרא לנא למיפא ומבשלא ולאטמנא ולאדלקא שרדא ולמעבד לנו כל-צרכנא מיומא טבא לשבתא" (אפשר לומר בכל שפה).
הדלקת נרות לחג: צריך להדליק ביום חמישי לפני כניסת החג נר נשמה גדול, כדי שניתן יהיה להעביר ממנו אש לצורך הדלקת נרות שבת ו/או למי שמבשל בגז וכד'. בנוסף, צריך להכין, בערב חג, שני זוגות פמוטים, זוג אחד להדלקת הנר בערב חג, והשני שיהיה מוכן לערב שבת.
יש הנוהגות להדליק הנר בערב יום טוב בזמן כמו בערב שבת, לפני השקיעה, ויש הנוהגות כשחוזרים מהתפילה לפני הקידוש וכל אחת תנהג כמנהגה.
בהדלקת הנר מברכים להדליק נר של יום טוב, והאשה אומרת "שהחיינו". אם ברכה על הנרות לאחר הקידוש ושמעה "שהחיינו" בקידוש – לא תאמר פעם נוספת שהחיינו.
יום חמישי בערב, ליל חג השבועות מאחרים בתפילת ערבית, לקיים "שבע שבתות 'תמימות תהיינה' ". (שולחן ערוך תצד, א ומשנה ברורה שם).
תיקון ליל שבועות: נוהגים להיות ערים כל הלילה לומר תיקון ליל שבועות וללמוד תורה.
זמן התפילה: תפילת העמידה שחרית, לכתחילה זמנה מהנץ החמה (משנה ברורה פט, א). המתפלל משעלה השחר, מכל מקום יצא, בדיעבד (שם ביאור הלכה פט).
אומרים יעלה ויבוא והלל שלם (שולחן ערוך תצד, א) בשעת הוצאת ספר תורה אומרים י"ג מידות ו"רבונו של עולם".
בעדות המזרח נוהגים לקרוא ה"כתובה" – "ירד דודי לגנו". 'כתובת נישואין' שבין 'בני הזוג', כנסת ישראל והתורה, שחיבר אותה המקובל רבי ישראל נג'ארה.
מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים ל-5 קרואים "בחודש השלישי" שבפרשת יתרו (שמות יט, א). למנהג האשכנזים בטרם יברך הכהן מכסים את ספר התורה במעיל ובעל הקריאה והקהל אומרים פיוט "אקדמות" (שולחן ערוך תצד, א ומשנה ברורה) שיש בו שבח גדול ועצום לבורא עולם, ולעם ישראל שקיבלו התורה, ועל השכר הרב והטוב שצפון להם ממנה לעתיד לבוא. כל החרוזות מסתיימות באותיות 'תא' - לרמז על התורה, שאין לה סוף, ואף משהגיע אדם לאות ת, מיד הוא חוזר ומתחיל ב- א.
בספר התורה השני קוראים למפטיר "וביום הביכורים" (במדבר כח, כו).
ההפטרה: "ויהי בשלושים שנה" (יחזקאל א, א).
לאחר ההפטרה אומרים בקהילות האשכנזים "יזכור" ו"אב הרחמים" (משנה ברורה תצד, יז).
בעדות המזרח יש קוראים עם תפילת מנחה מגילת רות, ויש שנהגו לקראה בליל שבועות. כן נהגו לומר את ה"אזהרות" של רבי שלמה אבן גבירול (ויש שנהגו לומר ה"אזהרות" של רבי יצחק אלברצלוני).
מי שלא ישן כל הלילה כיצד ינהג בבקר:
אשכנזים: מברך את ברכות השחר ללא 'אלקי נשמה', 'ברכות התורה', 'המעביר שינה מעיני', אותן אינו מברך, וישתדל לשומען מחבר שישן בלילה (משנה ברורה מו. כד ומז. החזון איש הציע למי שהיה ער ולמד בלילה, להמשיך ללמוד עד שימצא מי שיוציא אותו בברכות התורה. לגבי ברכת על נטילת ידיים ואשר יצר, ידאג להתפנות לפני התפילה ואז יאמר ברכת נטילת ידים ואשר יצר (משנה ברורה ד, ג, ו-ל).
בני ספרד: לאחר חצות – יברך כל ברכות השחר, אפילו היה ער כל הלילה, פרט לברכת נטילת ידיים ואשר יצר, שלא יברכן אלא ישמע מחבר שישן. אם התפנה יברך רק אשר יצר. ברכות התורה יכול לברך, אבל משהאיר היום (כף החיים מו, מט. כך הורה למעשה הגרב"צ אבא שאול).
תיקון ליל שבועות
נהגו להקדיש את כל ליל החג ללימוד תורה. מקור המנהג הוא בזוהר, שחסידים הקדמונים לא היו ישנים בלילה זה אלא היו יושבים ועוסקים בתורה, חורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומכתובים למדרשי הכתובים וסודות התורה. ה'מגן אברהם' מנמק מנהג זה, שהוא בא לתקן את הפגם שבלילה לפני מתן תורה 'ישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם', כמובא במדרשים (שיר השירים רבה א, יב; פרקי דר' אליעזר מא): 'ישנו להם ישראל כל אותו הלילה... בא הקב"ה ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם...' (ומכאן הקשו על ר' אברהם אבן עזרא שכתב (שמות יט, יא): 'ואולי לא ישן אדם מהם בלילה, שישמעו קול השם בבקר, כדרך כהן גדול ביום הכיפורים'). ע"פ דברי הזוהר תיקנו חכמי הסוד סדר לימוד לליל שבועות, שבו משולבים תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ספר הזהר וסדר תרי"ג מצוות [ראה על מקור המנהג בספר השל"ה, מסכת שבועות, מתוך מכתב של ר' שלמה אלקבץ (בעל 'לכה דודי')]. יש קהילות בעדות המזרח, שע"פ דברי החיד"א אין לומדים בסדר ה'תיקון' את המשנה.
מגילת רות
נוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות (שולחן ערוך תצ, ט ובמשנה ברורה). מקורו של המנהג במסכת סופרים: 'ומה עניין רות אצל עצרת, שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י ייסורין ועוני'. ונאמרו טעמים נוספים, ומהם: * חג השבועות חל זמן הקציר ובמגילת רות נאמר 'בתחילת קציר שעורים'. * 'רות' בגימטריא שש מאות ושש, שקיבלה על עצמה תר"ו מצוות נוסף על שבע מצוות שהיתה חייבת בהן, ומעתה חלו עליה תרי"ג מצוות. וכיוצא בזה ישראל, עם קבלת התורה נתחייבו בתר"ו מצוות נוספות על שבע מצוות בני נח- סך הכל: תרי"ג. * מגילת רות מייחסת את דוד המלך לרות המואביה, שהיה מצאצאיה - ודוד נולד בעצרת ומת בעצרת. * כדי לפרסם ולהדגיש, כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה כרוכות יחד; שכן רות המואביה הותרה לבוא בקהל רק מכוח תורה שבעל פה ע"י דרשת חכמים 'מואבי - ולא מואבית'.
קישוט בעשבים - זכר למתן תורה שהיה בהר מלא ירק, שנאמר (שמות לד, ג): "אל ירעו אל מול ההר ההוא" (רמ"א תצד, ג) (רועים במקום שיש עשב/ירק). טעם נוסף: לפי שבחג השבועות נידונים על פירות האילן ויתפללו עליהם (באר היטב ס"ק ז).
שבת פרשת נשא – אסרו חג
הדלקת נרות שבת – יש להדליק מנר דולק, ולא לכבותו.
קבלת שבת / ערבית – מתחילים ממזמור לדוד ומדלגין בלכה דודי. יש המתחילים במזמור שיר ליום השבת. אין אומרים במה מדליקין / כגוונא
ההפטרה: "ויהי איש אחד מצרעה" (שופטים יג, ב).
אין אומרים אב הרחמים והזכרת נשמות
במנחה אין אומרים צדקתך.
במנחה פרקי אבות: פרק א'
מערכת המשפט בישראל והציבור הדתי / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים תורת המשא ומתן א-ג
ראשיתה של הפסיקה: מהחזון איש והרב פראנק אל פוסקי הדור
בגליון הקודם הצגנו את התעלומה שעולה מהשוואת שני כרכי "הלכה פסוקה" של מכון הרי פישל: הכרך הראשון (1962) נועד לסייע לשופטים שאינם בקיאים בדין תורה, ללא רמז לכך שבתי המשפט הם "ערכאות של גויים"; הכרך השני (1987) פסק כי "אף שופטי ישראל הדנים לפי חוקי הגויים, דינם כדין ערכאות... ואסור להתדיין בפניהם." בגיליון זה נעמוד על שני המקורות המוקדמים שהניחו את היסוד לפסיקה זו, ונציג את שורת הפוסקים שהמשיכו את הקו ושבעמדותיהם נדון בגיליונות הבאים.
בשנת 1954, שנה לאחר פטירתו של ה"חזון איש", יצא לאור ספר חידושיו על מסכת סנהדרין. דבריו שם (סימן טו, ד) הפכו למקור היסוד לדיון במעמד בתי המשפט. החזון איש פותח בשאלת מינוי דיינים שאינם בקיאים בדין תורה, וקובע כי גם בדוחק, מותר אך ורק "כפי משפט בני אדם בשכלם... ולפי מוסרי האדם" – ובשום אופן "אינם רשאים לקבל עליהם חוקי עמים או לחוקק חקים." מתוך יסוד זה הוא גוזר: "אין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים, ובין ישראל ששופט לפי חוקים בדוים... ומרימים יד בתורת משה." החידוש המרכזי הוא העתקת מוקד האיסור: לא זהות השופט קובעת, אלא מהות החוק שעל פיו הוא דן.
מקור שני, ומבחינה כרונולוגית הראשון, הוא הרב צבי פסח פראנק, רבה הראשי של ירושלים. ב-1970, עשור לאחר פטירתו, פורסם בבטאון "בשערייך" מכתב פרטי שכתב בשנת תש"י (1950), אשר "לא ראה אור הדפוס מעולם". המכתב נשלח לעורך דין דתי שייצג נתבע בבית הדין הרבני וטען כי "ערכאות" אינו הולם בתי משפט במדינה ש"זכינו להקמתה בעזרת ישראל וגואלו". תשובת הרב פראנק חדה: "אם שופט ישראל בעצמו יושב ודן במשפטי הגויים הרי הוא בוודאי בכלל זה שהוא רשע ומרים יד בתורת משה... וזה פשוט ומבואר דמשפטי עכו"ם זהו ערכאות." ייחודו של המכתב הוא בעימות הישיר עם הטיעון הציוני-דתי: "וכי בשביל שבעינינו ראינו עזרת צור ישראל וגואלו... נתן יד לפושעים לעקור את תורתנו?"
שני מקורות אלו הם ראשיתה של מסכת הלכתית רחבה. לאורך העשורים שבין 1962 ל-1987 הצטרפו אליהם פוסקים מרכזיים נוספים מכל החוגים והזרמים, שהמשיכו את הקו העקרוני, כל אחד בסגנונו ובדגש שלו: שו"ת ציץ אליעזר של הרב אליעזר ולדנברג, שביסס את עמדתו על תקדימים מתקופת הגלות; הרב שאול ישראלי, שבשנות החמישים נטה לעמדה מתונה יותר ובכנס דיינים ב-1980 הציג עמדה ברורה כי בתי המשפט הם ערכאות של גויים; הרב עובדיה יוסף, שפסק בנחרצות כי שופטי ישראל "מוזהרים ומושבעים מהר סיני לדון רק על פי התורה, והם פנו עורף אליה", ודחה את הטענה של "דינא דמלכותא דינא"; והרב יעקב אריאל, שבמאמרו פורץ הדרך ב"תחומין" (1980) קבע כי איסור ערכאות אינו רק איסור בפני עצמו, אלא חלק מכפירה בה' ובתורתו.
דברי החזון איש פורסמו ב-1954; מכתב הרב פראנק נכתב ב-1950 ופורסם ב-1970. ב-1962 חלק מן המקורות היה זמין, וברבות השנים הצטרפה אליהם שורת פוסקים שדנה בסוגיה לעומקה. יש להעיר כי בעת כתיבת התשובות הראשונות, מערכת החוק הישראלית הייתה רובה ככולה ירושת המנדט והעות'מאנים. בגיליונות הבאים נעקוב אחר עמדותיהם של הציץ אליעזר, הרב ישראלי, הרב עובדיה יוסף והרב אריאל, ננסה לזהות את ההבדלים ביניהם ואת ההתפתחויות בעמדותיהם, ובמיוחד נשאל: אילו תהליכים ליוו את הדיון ההלכתי בין שנות החמישים לשנות השמונים, ומה ניתן ללמוד מהם?
זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
שאלה: האם מותר ליתן ירקות חיים, סוכרזית, עלי נענע ועוד בתוך כוס מים חמים? בגמרא במסכת שבת מבואר ש״כלי שני אינו מבשל״ (שבת מ ע״ב). לכן מותר לתת תבלין לתוך קערה שעירו לתוכה מים רותחים מסיר שהוסר מעל גבי האש (שבת מב ע״א). הסיר שהיה על האש נקרא כלי ראשון, והקערה שאליה עירו את המים נקראת כלי שני. התוספות (שבת לט ע״א) שאלו: מדוע יש צורך בהגדרה של כלי ראשון וכלי שני, הרי לכאורה הדבר תלוי רק בשאלה אם המים חמים בחום שהיד סולדת בו? התוספות הסבירו שכיוון שהכלי השני עצמו לא התחמם על גבי האש, דפנותיו מצננות את התבשיל, ולכן אין בכוחו לבשל כמו כלי ראשון. אף על פי שהכלל הוא שכלי שני אינו מבשל, מצאנו בראשונים ובאחרונים כמה סיבות להחמיר. ראשית, חשש מיחזי כמבשל. התוספות העלו אפשרות שאף שכלי שני אינו מבשל ממש, עדיין יש לאסור מפני שהדבר נראה ("מיחזי") כבישול. לפי זה, ההיתר לתת תבלין בכלי שני נאמר דווקא בתבלין, שבא רק למתק את הקדירה, ולכן אינו נראה כבישול. כך החמירו חלק מהאחרונים, וכן הביא המשנה ברורה (סימן שיח ס״ק לד). לעומת זאת, הרב עובדיה יוסף התיר לתת עלי נענע בכלי שני (יחווה דעת ו, כב), בצירוף שני צדדים להקל: שמא שכלי שני מותר בכל אופן, ושמא עלי נענע דומים לתבלין הבא לתת טעם. שנית, חשש לחום גבוה במיוחד. החיי אדם כתב שכלי שני אינו מבשל דווקא בחום של יד סולדת בו, אבל אם החום גבוה מאוד, עד שהיד נכווית בו, יש לחשוש לבישול גם בכלי שני. המשנה ברורה (שם ס״ק מח) הביא את דבריו. אולם רבים חלקו עליו, מפני שבדברי ראשונים רבים הביטוי ״יד סולדת בו״ כולל חום שהיד נכווית ממנו, ואין זו דרגה הלכתית נפרדת. גם האגרות משה (או״ח ד, עד) והרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז, או״ח מ) כתבו להקל בזה("מוכח להדיא שאפילו חם שהיד נכוית ממנו מותר מפני שאינו מבשל"). שלישית, חשש קלי בישול: בגמרא מצאנו מאכלים שמתבשלים במהירות רבה, כגון "קולייס האיספנין", ולכן החמירו בהם אף בכלי שני. בעל היראים כתב שיש לחשוש שמא אין אנו בקיאים אילו מאכלים מתבשלים בקלות, ולכן יש להימנע מלהכניס כל דבר לכלי שני, ואף לכלי שלישי כשהיד סולדת בו. ("הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת שום דבר בכלי שני ואף בכלי שלישי שהיד סולדת בו שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים מי הוא מתבשל בכלי שני ומי הוא שאינו מתבשל"). דבריו הובאו במשנה ברורה (סימן שיח ס״ק מב). אולם פוסקים רבים חלקו וסברו שאין להרחיב את דין קלי בישול לכל המאכלים, וכך כתב גם הרב עובדיה יוסף. (יבי"א ח"ז, סי' מ). לסיכום: לדעת המקילים, כלי שני אינו מבשל, ואין לחשוש בו לא למיחזי כמבשל, לא ליד נכווית בו, ולא לכך שכל מאכל הוא קלי בישול. לפי שיטה זו מותר לתת בכלי שני ירקות או פירות חיים, עלי תה, דבש שלא התבשל, סוכרזית וכדומה. כך היא דעת הרב עובדיה יוסף. גם לדעת המחמירים, (משנה ברורה, אגרות משה ועוד) בכלי שלישי יש להקל, מפני שאין חוששים בו לקלי בישול או למיחזי כמבשל.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
