ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
"אני בת 14 ולומדת בכיתה באולפנה ב... לגבי נושא לבישת גרביים, אני מבקשת מכבוד הרב גם את ההלכה למעשה, לפי הפרטים במקרה שלי, וגם מבקשת לדעת האם רצוי להחמיר יותר מההלכה - כדי להתחזק ביראת שמיים.
א. אמי ומשפחתה לובשות גרביים (משפחה 'ייקית').
ב. באולפנה בכלל, ובשכבה שלי בפרט, רק בודדות לובשות גרביים. עד היום אני לובשת גרביים ולא היה לי קשה, כי החברות הטובות שלי גם לבשו גרביים.

רביבים (812)
הרב אליעזר מלמד
343 - לעודד את הכוונות הטובות
344 - ערכה של צניעות
345 - סדום – ממלכת החומרנות
טען עוד
ג. הרבה מורות באולפנה לא לובשות גרביים אבל הולכות עם חצאיות ארוכות ואומרות שזה על פי ההלכה.
ד. לאחרונה מורה אחת אמרה בשיעור שלפי ההלכה למעשה מותר ללכת עם חצאית ארוכה ובלי גרביים. מאז כל חברותיי הטובות הפסיקו ללבוש גרביים, וקשה לי מאוד להיות יחידה, בודדה ושונה מכולן שממשיכה ללבוש גרביים.
לאחרונה אני מרגישה לא 'מתחברת' לכל הנושא של לבישת הגרביים, ובנוסף לכך אני גם סובלת יותר מהמקובל מהחום באביב ובקיץ. האם אני יכולה ללכת עם סנדלים בלי גרביים, אבל ללבוש חצאית ארוכה?
ה. ואם כן, האם החצאית צריכה להגיע רק עד סוף הרגל (ולא לכסות את כף הרגל), או שהיא צריכה לכסות גם את כף הרגל ולהגיע עד לרצפה (אני מוכנה גם לכך)?
ו. אם אכן לפי ההלכה מותר למעשה ללכת בחצאית ארוכה בלי גרביים, האם במקרה שלי, מצד כיבוד הורים ו"אל תטוש תורת אמך", יש לי חובה ללכת עם גרביים?
ז. אם למעשה לפי ההלכה מותר ללכת בחצאית ארוכה ובלי גרביים, האם יש עניין נוסף שרצוי יותר ללבוש גרביים, משום שמבחינה רוחנית הדבר יוסיף לי יראת שמיים, או יחנך אותי לצניעות טובה יותר או למידות טובות אחרות?
אודה מאוד לכבוד הרב אם אוכל לקבל את תשובתו בכתב וגם את המקורות שלה, כדי שאוכל להראות את התשובה לחברותיי ולעזור גם להן בעניין זה.
ההלכה בנוגע לגרביים
אמרו חכמים (ברכות כד, א): "שוֹק באישה ערווה". כלומר, השוק הוא מן המקומות האינטימיים, שחשיפתו לעיני אנשים זרים נחשבת לפריצות, וממילא אסור לומר מול שוק מגולה דברים שבקדושה.
לדעת רוב הפוסקים, שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול (ב"ח, שועה"ר עה, א; ערוה"ש עה, ג; חזו"א טז, ח; מנח"י ו, י). אלא שיש הבדל בחומרה בין שוק לירך, שאת הירך צריך לכסות באופן שצורתו לא תהיה ניכרת, על ידי חצאית או שמלה, ואילו את השוק אפשר לכסות על ידי גרביים או גרביון. וכיסוי כף הרגל תלוי במנהג המקום, במקום שנוהגים לכסותו - צריך לכסות, ובמקום שאין נוהגים - אין צריך לכסות.
לעומת זאת, דעת בעל ה'פרי מגדים' וה'משנה ברורה' (עה, ב), שאמנם בדרך כלל קוראים 'שוק' לחלק שמתחת לברך, אבל יש מקרים ובכללם דין זה שה'שוק' הוא הירך, שרק אותו חובה לכסות לגמרי. אבל לגבי החלק שלמטה מהברך הדין תלוי במנהג המקום: אם רגילים לכסותו - צריך לכסות, וכשאין רגילים לכסותו - אין צריך לכסות. למעשה, כיוון שרוב הפוסקים מחמירים, כך עדיף לנהוג. והרוצה להקל רשאית, שיש לה על מי לסמוך.
וכך היה מדריך מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שנכון לכסות את השוק, אלא שאין לגעור במי שמקלה בזה, הואיל ויש לה על מי לסמוך. וכמה פעמים הביע צער על כך שבעל ה'משנה ברורה' הקל בזה.
למנהג המחמירים, חצאית ארוכה אינה תחליף לגרביים, מפני שהיא אינה מכסה תמיד את השוק, וגם הנכונות ללכת תמיד עם חצאית ארוכה שמגיעה עד לרצפה אינה עומדת במבחן הזמן. בנוסף לכך, במקומות רבים באשכנז היו רגילים לכסות גם את כף הרגל, והמחמירים המשיכו במנהגם, עד שגם כיום בארץ יש מקומות וקהילות ומשפחות שקרוב לומר שמנהג זה מחייב לגביהם כמנהג המקום.
המורה לא נהגה כראוי
לפיכך, אותה מורה שגרמה לכמה בנות להפסיק ללבוש גרביים נהגה שלא כראוי, מפני שהיתה צריכה לעודד את כל הבנות לנהוג כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות לשבח ולעודד את אותן הבנות שנוהגות כך. ובמקום זאת היא הדגישה את דעת המיעוט, וגרמה לבנות שהידרו במצווה להרגיש שלא בנוח, עד שהפסיקו להדר במצווה. ומן הסתם גם גרמה צער להוריהן שחינכו אותן לכך, ועתה בעידוד המורה הן משנות את מנהגן. ראוי למורה לחזור בה ולתקן את אשר עיוותה, שלא תהיה שום בת שתפסיק לנהוג כדעת רוב הפוסקים בגלל דבריה. ויתכן מאוד שהמורה לא התכוונה לכך, ובטעות נוצר רושם שאין ערך להידור בזה מפני שאין זו חובה גמורה, והבנות כבר נשענו על דבריה והקלו. ואף על פי כן ראוי למורה לחזור ולהבהיר את דבריה, ולעודד את הבנות להמשיך במנהגן הטוב.
ככלל, חובתה של האולפנה לחזק את מעמדן של הבנות שמהדרות במצוות, ולעודד את שאר הבנות ללכת בעקבותיהן, ובוודאי שלא ליצור מצב שאותן בנות שרגילות להדר במצוות, כדעת רוב הפוסקים וכמנהג משפחתן, תרגשנה שלא בנוח מבחינה חברתית.
הלכה למעשה
למעשה, בת שגרה בבית הוריה, ועמדתם שצריך ללבוש גרביים, צריכה להקפיד בזה. מעבר לכך שזו דעת רוב הפוסקים, יש כאן שתי סיבות נוספות: א) מכלל מצוות כיבוד הורים, לנהוג כלפיהם בכבוד ולשמוע בקולם לכל הפחות בעת שגרים בביתם. ואמנם כאשר ההורים אומרים לאדם לנהוג בניגוד להלכה, אסור לשמוע בקולם (שו"ע יו"ד רמ, טו). אבל כאשר ההורים מבקשים לנהוג כדעת רוב הפוסקים, חובה לשמוע בקולם. ב) כבר הזכרנו שגם לדעת המקילים, במקום שנוהגים לכסות את השוק וכף הרגל - חייבים לכסותם. ואפשר לומר שבת המתגוררת במשפחה שבנותיה מקפידות לכסות את הרגל בגרביים, נחשבת כמי שגרה במקום שרגילים לכסות, ועליה לכסות.
ואף שראוי לבת להמשיך במנהגה גם לאחר נישואיה, מכל מקום, אם תרצה לאחר נישואיה להקל בזה - מותר לה, שיש לה על מי לסמוך.
מנהג הייקים - 'תורה עם דרך ארץ'
עם התפתחות ההשכלה והמודרנה עמדה היהדות המסורתית בניסיון קשה. מרבית אלה שנהו אחר הטוב שבהשכלה נטשו את מסורת ישראל סבא והתבוללו. כדי למנוע זאת, היו שהקימו חומה גבוהה של ניכור כלפי כל הצדדים החיוביים והערכיים שבמדע ובמודרנה. אבל זה עזר באופן חלקי בלבד, מפני שרבים מבני הנוער הרגישו שהמסורת עושקת מהם את הטוב שבהשכלה.
שיטת 'תורה עם דרך ארץ' שעיצבו גדולי אשכנז השתדלה לקחת את הטוב בהשכלה בלי להיגרר אחר הצדדים השליליים שבה. הם החמירו בדברים שמחזקים את הזהות היהודית, ודווקא על ידי כך יכלו לעסוק בדברי חול תוך הישמרות מהשפעות זרות. אגב, גם סבי הגדול הרב חיים יהודה וייל הי"ד התחנך וחינך בדרך זו.
ככל שמצליחים יותר לשמור על הסממנים שמבטאים נאמנות מוחלטת להלכה, כך יש מרחב גדול יותר לבחירה חופשית של מקצועות ומקומות תעסוקה שונים ומגוונים. הוויתור על ההקפדה בלבוש עלול לגרום מצד אחד לסכנה של התרחקות מן המסורת, ומצד שני לתגובת נגד של הסתגרות יתר שתמנע מיהודים יראי שמיים לבטא את מלוא כישרונותיהם.
רעיון הצניעות
רבים חושבים בשטחיות שמגמת הלבוש הצנוע למנוע הרהורים אצל הגברים, אולם הנושא יותר מורכב ועמוק. מפני שלמנוע כל הרהור - אין סיכוי, וכבר אמרו חכמים: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג, ב). כלומר, אף אחד לא יכול להיות מובטח שהוא מוגן מכך לגמרי. ואם המטרה היתה למנוע הרהורים היו צריכים לקבוע כללים הרבה יותר מחמירים, לאסור לבישת בגדים בעלי גזרה נאה, וכן לאסור שילובי צבעים מיוחדים, לגזור על נשים שנחשבת יפות במיוחד שלא ייצאו כלל לרחוב, ובעצם לחייב את כל הנשים בלבוש טליבאני. ולא מצינו בהלכה שום דרישה שאישה תכער את עצמה. להיפך, מצינו בתנ"ך ובחז"ל ששבח הוא לאישה שהיא יפה.
אלא עיקר הדרישה ללבוש צנוע נועדה לתת ביטוי לכך שהעיקר הוא הנפש והרוח, ולכן היופי החיצוני צריך להופיע באיפוק ובהסתרה. שאם לא כן, בגלל אופיו של האדם, היופי החיצוני יהפוך לעיקר.
רעיון זה מחייב גם גברים, אלא שהואיל ונשים נחשבות ליפות יותר, כללי הצניעות מחמירים מעט יותר לגביהן. ובתוך כך נוצר המרחק הראוי בין גברים ונשים, והצניעות מרחיקה את האדם מן החטא של גילוי עריות.
אגב, גם אני הולך תמיד עם גרביים ונעליים ומכנסיים ושרוולים ארוכים, וגם כשהייתי בגילך ולמדתי בישיבה לצעירים שליד 'מרכז הרב', היתה הוראה מחייבת לתלמידים לגרוב תמיד גרביים, וכך נהגו כולם, ובכללם גם אלו שסבלו מזה בקיץ.
בחוקותיהם לא תלכו
לסיכום, היסוד החשוב ביותר בלבישת בגדים צנועים הוא באמירה העקרונית שאנחנו נאמנים למסורת היהדות הקובעת ריחוק מכובד בין גברים ונשים שאינם נשואים, ובתוך כך מעמידים את היחס הנכון שבין נשמה וגוף. ואין זה רק טיעון חינוכי, אלא זו המצווה מהתורה, שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). משמעות המצווה שלא לחקות את הגויים במלבושים שאינם צנועים ובמנהגים שקשורים לאמונות טפלות (מהרי"ק שורש פח).
ויש כאלה שרוצות מצד אחד להקפיד על פרטי ההלכה ומאידך אינן רוצות להיראות 'דוסיות' מדי. אבל הטוב הוא שירצו לבטא את זהותן היהודית בבגדים, ועל ידי זה יתחזקו בתורה ויראת שמיים, ולא יתביישו כלל בפני המלעיגים עליהן. ובזכות זו יזכו לשכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא, ועל ידי כך הן משפרות מאוד את סיכוייהן לזכות לזיווג הגון ולהקים משפחה מפוארת.
מתוך העיתון בשבע

איך עושים קידוש?

האם מותר לפנות למקובלים?

אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח

זמן הדלקת נרות חנוכה

אנחנו בצד של החזקים!

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

אושפיזין לדורנו | משה רבינו

למה כולם נלחמים על ירושלים

אנחנו קודש למענך

מבוא לסדרת פתחי אמונה

ראיית המבט השלם
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי עץ במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מריקבון עצמות לכוח מניע
הקנאה היא כוח עוצמתי בנפש האדם, שיכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים לחלוטין. מחד, קנאה שלילית שאינה מובילה לעשייה מייצרת תחושת חוסר צדק ומביאה לריקבון פנימי, בעוד שמאידך, קנאה חיובית יכולה לשמש מנוע לצמיחה, ללמידה ולרכישת קניינים רוחניים וחומריים. המפתח לטרנספורמציה זו טמון באימוץ תודעת שליחות, המאפשרת לאדם לשמוח בחלקו ובתפקידו הייחודי בעולם מתוך הבנה שכולנו שותפים באותה הממלכה.

לקראת הנישואין מההצעה עד החתונה - בניית הקשר
שיחת הכנה לקראת הדייטים בה נבאר לעומק את מפת הדרכים מהדייט הראשון ועד לחתונה, נלמד איך לייצר תקשורת מקרבת, להימנע מטעויות קריטיות, להתגבר על אמונות מגבילות ולבנות קשר עמוק בקצב הנכון. את השיחה העביר יונתן קורנבלום, מאמן אישי לחתונה.

בית המקדש מיקומו של הר הבית
בשיעור זה הרב מדבר על מיקומו המדויוק של הר הבית וגודלה המדויק של האמה לפי מקורות הלכתיים, ממצאים ארכיאולוגים ונתונים בשטח..

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ואתחנן
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (דברים ג כג) מה תלמוד לומר לֵאמֹר ? אמר לו: הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו. איך הטיח חלילה משה רבינו כלפי מעלה כביכול להכריחו להשיב. וְאָהַבְתָּ אֵת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. מה הביאור בזה כיצד אפשר לעבוד את השם עם היצר הרע וכן ביחד עם שניהם. כיצד כרת ברית שלמה המלך עם חירם. והא כתיב 'לֹא תְחׇנֵּם'. סגולה בהפטרה - שבה מחכים האדם ומכניס יראת ה' טהורה בלבו אם יתמיד וירגיל עצמו בזה. (מהאריז"ל)

רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם

ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם










