ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יעקב חיים בן אורית
אלול תשס"ה
"טירחא דציבורא" בזמן אמירת "מי שברך" לחולים
שאלה
שו"ת "במראה הבזק" (597)
מתוך העלון חמדת ימים
41 - חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת
42 - קביעת מזוזה במקום מועד לגניבה
43 - טלטול ילדים לבית-הכנסת באמצעות אמירה לנכרי
טען עוד
בזמן האחרון נהגו בכמה בתי כנסת בדרך הבאה: בזמן אמירת "מי שברך" לחולים בשבת, כאשר מגיעים לשלב של הזכרות שמות חולים, שותקים במשך כמה שניות וכל אחד שיש לו חולה מתבקש לאמרו בפה במקום מושבו, ואז ממשיכים "בעבור שהציבור…" האם מה שהגבאי אומר בתחילה ובסוף מתקשר עם מה שהיחידים אומרים את השם בעצמם? האם בכלל חידוש כזה ראוי, על אף הבנת הצורך בעניין "טירחא דציבורא"?
תשובה
עצם אמירת תפילה עבור חולה בשבת איננה דבר פשוט, ובמקורה לא הותרה אלא לחולה שיש בו סכנה 1 . לשאר חולים יש לחוש משום גרימת צער בשבת 2 , וגם משום טירחא דציבורא, כאשר הדבר גורם להארכת זמן התפילה בבית הכנסת 3 .
נהגו בכל קהילות ישראל לומר "מי שברך לחולים" 4 , וניתנו לכך כמה טעמים בדברי הפוסקים. יש שכתבו שכיוון שמוסיפים "בתוך שאר חולי ישראל" הרי זה כצרכי רבים, המותרים בשבת 5 , ויש שכתבו שאין זו תחינה אלא ברכה לחולה, ואף אם זו תפילה – לא הותרה אלא בשל הנוסח הקבוע שבו היא נאמרת, שאין חשש שיעורר צער ובכי 6 .
נראה שהמעבר להזכרת שמות החולים על-ידי המתפללים עלול לפגוע באופיו של ה"מי שברך" ולהפכו לתפילה אישית לרפואת החולה, ומשום כך יש עדיפות מסוימת בהשארת המנהג הקיים, דהיינו – שהש"ץ יאמר לבדו את ה"מי שברך", כולל שמות החולים 7 .
נוסיף, שכיוון שהשיקול של "טירחא דציבורא" הנו שיקול נכון כשלעצמו, מן הראוי שבכל בית כנסת יכינו דף עם שמות החולים מבעוד יום, ובכך ייחסך זמן רב 8 .
בנוגע לשאלה אם אמירת החזן ואמירת הציבור יכולים להצטרף יחד, נראה שיש מקום לומר שאכן ניתן לצרף 9 . אך כאמור, ראוי לנהוג כמנהג המקורי, ומכל מקום מן הראוי לציין שישנם מקומות שבהם נוהגים כפי ההצעה שהוצעה בימים שבהם הברכה עלולה להתארך מאוד, כגון בימים נוראים.
^ 1.במשנה (תענית פ"ג מ"ז, דף יט ע"א) נחלקו התנאים אם מותר להתפלל בשבת על "עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל ספינה המטורפת בים", ולהלכה נחלקו בכך רמב"ם (המתיר) וטור (האוסר). "בית יוסף" (טור או"ח בסוף סי' רפח) הביא את דברי ר"ן שכתב להתיר, והוסיף ש"אפשר שעל זה סמכו בהרבה מקומות שאומרים על החולים מצלאין (נוסח התפילה) בשבת, ומ"מ דוקא בדבר שיש בו סכנת חיים וכדו'". וכן הובא להלכה ברמ"א (שם בסוף סי' רפח): "וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום".
^ 2.בגמרא (שבת יב ע"ב) נאמר: "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת", ופירש רש"י: "מפני שמצטער", ובשו"ע (או"ח סי' רפז) פסק מרן המחבר שהמבקר את החולה לא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, ופירש "משנה ברורה" (שם ס"ק ב): "דמצטער ומעורר הבכי, דאסור בשבת".
^ 3.שיקול זה הועלה בשו"ת "שאילת יעבץ" (סי' סד), שכתב שראוי לבטל את המנהג שמאריכין באמירת "מי שברך" לחולים, "משום שנצטוינו לענג את השבת, ושלא נאריך בבקשתינו כמו בחול, האי הוא טרחא דציבורא… לכן אותו מנהג שנהגו לברך טעות הוא בידי חזנים…", אלא שכתב בדבריו: "שאין כוחנו יפה למחות מאחר שנהגו משנים קדמוניות". יעוין שם.
^ 4.בגמרא (שבת יב ע"א) נאמר: "ת"ר, הנכנס לבקר את החולה אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא', ור"מ אומר 'יכולה היא שתרחם', ר' יהודה אומר 'המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל', ר' יוסי אומר 'המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל', שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'".
ומרן המחבר (שו"ע או"ח סי' רפז) פסק כתנא קמא, שאין לברך את החולה כדרך שאומר בחול. לאור זאת תמה "מגן אברהם" (סי' רפח ס"ק יד) על המנהג הנהוג כיום להתפלל ולבקש רפואה על החולה, וכתב שאולי סומכים על דעת רמב"ן (בס' תו"א) שפסק כר' יוסי, הסובר בגמרא (שבת שם) שמותר לומר לחולה: "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל". והוסיף "מגן אברהם" שיש לומר גם "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", וכן פסק "משנה ברורה" (שם ס"ק כח).
ויש להעיר שבשו"ע הרב (סי' רפז) כתב שאין לומר ב"מי שברך" "ירפאהו ויחלימהו", דהיינו לא להזכיר לשון של בקשה ותפילה לרפואה, אך אין מנהגנו כך.
^ 5. כך ביאר "כלבו" (סי' קיב) את דעת ר' יוסי בגמרא (שבת שם), שלפי שכולל את החולה "בתוך חולי ישראל" הנה הוא כצרכי רבים, המותרים בשבת. על-פי דבריו כתב בשו"ת "באר משה" (ח"ד סי' קג) לבאר את מנהגנו לומר בבתי הכנסת "מי שברך" לחולים, שהוא צרכי רבים.
^ 6. כן כתב "בית יוסף" בשו"ת "אבקת רוכל" (סי' יב): "וכן פשט המנהג (לברך גם חולה שאב"ס… ולא ראינו מי שפקפק בדבר מעולם, ונ"ל שהטעם מפני שלא מנעו חכמים להתפלל על החולה אלא כשהוא בענין שמאותה התפילה ימשך צער לחולה או למבקר… אבל כשאומרים 'מי שברך' אין הכוונה להתפלל עליו בדרך תפילה ממש אלא לומר שירצה השם פעליו וצדקותיו… תזכרנה לפני ה', ובזכות זה ירפאהו רפואה שלימה, ואין דברים אלו מעוררים צער ובכי אלא מחזקים לב החולה ולב אוהביו ומיודעיו להבטיחם שינצל מחוליו בשכר המצוה הזו, ועוד דאפי' אם ה'מי שברך' הוא דרך תפילה אין בכך כלום, כיון שהוא נוסח קבוע וכו'".
^ 7. לדעת הגרנ"א רבינוביץ יש להעדיף את המנהג החדש, בגלל עדיפות השיקול של טירחא דציבורא, ראה להלן בהמשך התשובה.
^ 8. ביחס לגזרת קריאה בשטרי הדיוטות עיין בשו"ע (או"ח סי' שז סע' יב-יג) וב"משנה ברורה" (שם), ועיין ב"שער הציון" (שם אות נד), שלפי "שערי אפרים" יש לצדד להקל בזה. ובישיבת "ברכת משה", על-פי הוראת הגרנ"א רבינוביץ הגבאי אומר: "…ירפא את החולים המוזכרים ברשימה" ואין מזכירים את שמות החולים במפורש.
^ 9. האחרונים דנו בדין שומע כעונה, אם ניתן לקיימו בחצי ברכה, דהיינו שהשומע ישמע חלק מהברכה ויאמר בעצמו את החלק השני. ר' עקיבא אייגר בתשובותיו (שו"ת או"ח מהדו"ק סי' ז) ובחידושיו (ברכות דף כ) כתב שהדבר אפשרי, וסביב דבריו דנו האחרונים, ראה ב"חזון איש" (או"ח סי' כט), "הר צבי" (ברכות דף כ במהדורה החדשה), "קהילות יעקב" (ברכות סי' ט). ובנדון דידן מסתבר לומר שיודו כולם שהדבר אפשרי, כיוון שאין הציבור יוצא מדין "שומע כעונה", אלא הוא רק עונה לתפילת החזן. אלא שהבדל זה מהווה גם סיבה לחומרה, שכן מסתבר שתפילת החזן נחשבת לתפילת הציבור מבחינת מעלתה, מכוח שמיעת הציבור ועניית אמן על-ידו (כמו חלקים נוספים שהחזן אומר במעמד הציבור), ואם כן ייתכן שאמירת השמות על-ידי כל יחיד ויחיד גורעת.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
להתיחס בכבוד
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
