(ד. 6+ עד ה. שליש תחתון)

חלק א – רדיית פת לפני שיעבור על אפייה

איך יעבור על חטאת – הרי נזכר באמצע?

1. הכוונה שאחרים ירדו בשבילו.

דחייה – לא אומרים חטא בשביל שיזכה חברך.

1. מדובר במזיד, ולהצילו מסקילה.

חלק ב – הרי צריך ד על ד טפחים

א. הקדמה

1. רה"ר רק עד י"ט, מעל זה – מקום פטור.
   אם נח במקום הפטור – פטור.
   אם הושיטו (או טלטלו ד"א) דרך מקום הפטור – חייב.
2. גם בטלטול ד' אמות ברה"ר צריך את אותה עקירה והנחה.

ב. למה חייב במשנתנו, והרי צריך עקירה והנחה מ/על ד' על ד' טפחים!

קבוצה א – לא צריך ד על ד:

1. כר"ע – שקלוטה כמי שהונחה.

דחיות – 1. רבה התלבט בזה (שאולי ר"ע מחייב כי לומדים זריקה מהושטה). תשובה – התלבט ואז פשט. 2. מה עם העקירה?

1. כרבי:
   1. נח על זיז חייב. דחייה – מדובר בענף, וחייב כי הענף הולך לפי הגזע (שבו יש דע"ד).
   2. קלוטה כמי שהונחה ועזיבת האויר כמי שנעקרה. דחיה – זה דווקא במקורה.
2. כאחרים – שזורק ליד חייב.
   דחיות – 1. זה רק ההנחה. 2. גם לגבי ההנחה – אולי השני טופס בבגד של דע"ד.

קבוצה ב – צריך ד על ד, ויש:

1. אולי מחזיקים סלים.
   דחיות: 1. זה לא מה שכתוב. 2. אם זה מעל י"ט זה רשות היחיד (דחייה – נעמיד מתחת י"ט).
2. מחזיק ידו סמוך לקרקע.
   דחייה – לא סביר שעל זה דיברה המשנה.
3. רי"ח – יד = ד' טפחים (גם אם לא התכוון לכך).