ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
וְכֵן כֹּל מַה שֶּׁיִּלְמְדֵהוּ מִן הַחָכְמוֹת וְהַיְדִיעוֹת, אֵלֶּה מֵהֶן שֶׁהֵן דֶּרֶך לַתַּכְלִית הַהִיא - אֵין מַה לְּדַבֵּר בָּהֶן; וּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת לַתַּכְלִית הַהִיא, כְּמוֹ שְׁאֵלוֹת הָאַלְגֶּבְּרָה, וְסֵפֶר חֲתָכֵי הֶחָרוּט, וְהַתַּחְבּוּלוֹת, וְהָרִבּוּי בִּשְׁאֵלוֹת הַהַנְדָּסָה, וּמְשִׁיכַת הַמִּשְׁקָלִים, וְהַרְבֵּה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה - תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה בּוֹ חִדּוּד הַשֵּׂכֶל, וְהַרְגֵּל הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי בְּדַרְכֵי הַמּוֹפֵת, עַד שֶׁיֻּשַּׂג לָאָדָם קִנְיַן יְדִיעַת הַהֶקֵּשׁ הַמּוֹפְתִי מִזּוּלָתוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ זֶה דֶּרֶך לְהַגִּיעַ בָּהּ אֶל יְדִיעַת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְעַלֶּה.
וְכֵן דִּבּוּרֵי הָאָדָם כֻּלָּם, אֵין צָרִיך שֶׁיְּדַבֵּר אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּבִיא בּוֹ תּוֹעֶלֶת לְנַפְשׁוֹ, אוֹ יִדְחֶה הֶזֵּק מִנַּפְשׁוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ, אוֹ בְּחָכְמָה, אוֹ בְּמַעֲלָה, אוֹ בְּשֶׁבַח מַעֲלָה אוֹ מְעֻלֶּה, אוֹ בִּגְנוּת פְּחִיתוּת אוֹ פָּחוּת. כִּי גִּדּוּף בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, אִם הָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְחַסְּרָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּוָּסְרוּ מֵהֶם וְלֹא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם - הֲרֵי זֶה נִצְרָך, וְהִיא מַעֲלָה. הֲלֹא תִּרְאֶה אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא יח, ג), וְסִפּוּר הַסְּדוֹמִיִּים. וְכֹל מַה שֶּׁבָּא בַּמִּקְרָא בִּגְנוּת הָאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, וְשֶׁבַח הַטּוֹבִים וְהַגְדָּלָתָם, אָמְנָם הַכַּוָּנָה בּוֹ מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ בְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶך אֵלּוּ, וְיִתְרַחֲקוּ מִדֶּרֶך הָהֵם2.
וְכַאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם כַּוָּנָתוֹ מֵעִנְיָן זֶה, יִתְבַּטֵּל מִפְּעֻלּוֹתָיו וְיֵחָסֵר מִדִּבּוּרָיו הַרְבֵּה מְאֹד. כִּי מִי שֶׁיִּדְבַּק בְּזֹאת הַכַּוָּנָה, לֹא יִתְעוֹרֵר לְפַתֵּחַ הַכְּתָלִים בְּזָהָב, אוֹ לַעֲשׂוֹת רִקּוּם זָהָב בְּבֶגֶד; אֶלָּא אִם כֵּן יְכַוֵּן בָּזֶה לְהַרְחִיב נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא, וִיגֹרַשׁ חָלְיָהּ מִמֶּנָּה, עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּהִירָה וְזַכָּה לְקַבֵּל הַחָכְמוֹת, כְּדֶרֶך שֶׁאָמְרוּ: "דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וּמִטָּה מֻצַּעַת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים" (עיין שבת כה ע"ב וברכות נז ע"ב). כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּלְאֶה וְהַמַּחְשָׁבָה תֵּעָכֵר בְּהַתְמָדַת הָעִיּוּן בַּדְּבָרִים הַקָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְעַיֵּף הַגּוּף בְּהִתְעַסְּקוֹ בַּמְּלָאכוֹת הַמְיַגְּעוֹת, עַד שֶׁיָּנוּחַ וְיִשְׁקֹט, וְאָז יַחְזֹר לְשִׁוּוּיוֹ. כֵּן תִּצְטָרֵך הַנֶּפֶשׁ גַּם כֵּן לְהֵרָגַע, וְלַעֲסֹק בִּמְנוּחַת חוּשִׁים, כְּמוֹ הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיּוּרִים וּבַדְּבָרִים הַנָּאִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִמֶּנָּה הַלֵּאוּת, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ: "כִּי חָלְשֵׁי רַבָּנָן מִגִּרְסָא" (עיין ברכות כח ע"א). וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל זֶה הָאֹפֶן לֹא יִהְיוּ אֵלּוּ רָעוֹת, וְלֹא פְּעֻלּוֹת הֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהִתְעוֹרְרוּת לַעֲשִׂיַּת הַפִּתּוּחִים וְהַקִּשּׁוּטִים בַּבִּנְיָנִים וּבַכֵּלִים וּבַבְּגָדִים.
___________________________
לתכלית ההיא – המביאות לידיעת ה' באופן ישיר. משיכת המשקלים – מכניקה. דרכי המופת – לוגיקה, כללי הגיון. מעלה או מעולה – מידה טובה או אדם בעל מעלה המצטיין במידותיו. וסרו מהם – יסורו ויתרחקו מהרשעים. תלאה – תתעייף.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
1 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק רביעי – פרק חמישי
2 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק חמישי חלק ב'
3 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק חמישי חלק ג'
טען עוד
ביאורים
אין חולק על כך ששמירת הבריאות היא ערך חשוב ומשמעותי. המודעות בדורנו לאכילה נכונה, שמירה על כושר גופני והתרחקות ממזונות מזיקים עלתה מאד ומאפשרת איכות חיים טובה יותר. אלא שיש תכלית גבוהה יותר, התכלית אליה שואף 'איש המעלה'. אפשר לומר שזוהי הקומה הבסיסית, זהו האירגון הראשוני של החיים על פי עיקרון הערך ולא חיפוש ההנאה המיידית. על בסיס הקומה הזאת מבקש האדם לתקן את עצמו, לשפר את מידותיו, לכוון את המחשבות והמעשים כולם על פי רצון ה'. היעד העליון הזה, אליו אנו מכוונים את חיינו, הופך גם את קומות האירגון הבסיסיות יותר לשייכות אל היעד העליון הזה. כלומר, כאשר אנחנו בוחרים למשל לאכול משהו בריא אנחנו לא רק דואגים לפעילות תקינה של מערכות הגוף, אנחנו גם מאפשרים על ידי הפעילות התקינה הזאת לעסוק בתיקון הצד העליון שבנו – הנפש. כאשר האדם בריא בגופו הוא יכול ביתר קלות להתפנות לעסוק בתיקון הנפש. לאור העיקרון הזה מלמד הרמב"ם כיצד גם לימודים כלליים כגון: מתמטיקה, מכניקה, פיזיקה וגיאומטריה ועוד, הופכים להיות חלק מעבודת ה' כאשר מגמתם להרגיל את האדם לחשיבה נכונה. בנוסף לכך, הוא מלמד מהי הדרך הנכונה שבה יש להשתמש בכח הדיבור – בשבח המעשים הטובים וגנות המעשים השליליים. גם החוש האסתטי וההומור מוצאים את מקומם ותפקידם כאשר המגמה היא לחדש כוחות ולחזק את הנפש מעייפותה. בקיצור, היעד העליון מכוון ומנתב את השימוש בכוחות האדם כולם לאורה של התכלית.
הרחבות
1. יש מצוה להיות בריא?
הגמ' (ברכות לב:) מציינת שני פסוקים שנחשבים כציווי על זהירות מסכנה גופנית , למרות שההקשר המקורי שלהם עוסק בזהירות מסכנה רוחנית : " רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד - פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ... יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם – כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם" (דברים ד, ט-טז). וכן פוסק הרמב"ם להלכה: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך" (הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, ד). הפסוקים הללו מלמדים על הקשר ההדוק שמדגיש הרמב"ם בין בריאות הגוף לעבודת ה'.
2. לעשות תשובה על פגיעה בריאות?
התשובה הבסיסית ביותר לפי הרב קוק, היא "תשובה טבעית גופנית, שסובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה, וישובו אליו החיים בכל רעננותם ... וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא בקשר חזק ביתר חלקי התשובה ..." (אורות התשובה א).
שאלות לדיון
האם גישת הרמב"ם יכולה להשתלב עם המושג של "תרבות הפנאי"?
האם בשמיעת שירים וטיולים יש ערך לכל אדם או רק למי שלקה ב"מרה שחורה" (דיכאון)?
מה תפקיד וערך לימודי חשבון?
מה הערך והחשיבות להסתכלות בציורים ודברים נאים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
