ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְאָמְנָם מַאֲמַר יְשַׁעְיָה: "לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ" (ישעיה סג, יז) - הֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִזֹּאת הַכַּוָּנָה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ נִתְלֶה בְּדָבָר מִזֶּה הָעִנְיָן. וְאָמְנָם כַּוָּנַת אֵלּוּ הַדְּבָרִים, לְפִי מַה שֶּׁבָּא לִפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁהוּא הִתְאוֹנֵן עַל הַגָּלוּת, וְגֵרוּתֵנוּ, וְאָבְדָנֵנוּ, וְהִתְגַּבְּרוּת הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ, וְאָמַר, מִתְחַנֵּן: הוֹי, אָדוֹן, כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ זֶה הַמַּצָּב מֵהִתְגַּבְּרוּת הַכּוֹפְרִים, יִתְעוּ מִדַּרְכֵי הָאֱמֶת, וְיָסוּרוּ לִבּוֹתָם מִיִּרְאָתְךָ, וּכְאִלּוּ אַתָּה שֶׁתִּגְרֹם לְאֵלּוּ הַסְּכָלִים לָצֵאת מִן הָאֱמֶת. עַל דֶּרֶך מַאֲמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "וְאָמְרוּ (כל) הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ [לֵאמֹר] מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" וְכוּ' (במדבר יד, טו-טז). וּלְפִיכָך אָמַר אַחַר זֶה: "שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ" (ישעיה שם, שם), רְצוֹנוֹ לוֹמַר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם חִלּוּל הַשֵּׁם. וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר בִּתְרֵי עָשָׂר מַאֲמַר הַהוֹלְכִים אַחַר הָאֱמֶת, הַמְנֻצָּחִים מִן הַגּוֹיִם בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְאָמַר, מְסַפֵּר אָמְרָם: "כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט" (מלאכי ב, יז). וְסִפֵּר מֵאָמְרֵנוּ עוֹד, מִתֹּקֶף הַגָּלוּת: "אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת, וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים" (שם ג, יד-טו) וְכוּ'. וּבֵאֵר וְאָמַר שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה עָתִיד לְגַלּוֹת הָאֱמֶת, וְאָמַר: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם" (שם שם, יח) וְכוּ'.
המשמעת והמרי ביד האדם
וְאֵלּוּ הַפְּסוּקִים הַמְסֻפָּקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא, הַגּוֹרְמִים לְדַמּוֹת שֶׁה' יַכְרִיחַ עַל הַמֶּרִי - הִנֵּה כְּבָר בֵּאַרְנוּ עִנְיָנָם בְּלִי סָפֵק, וְהוּא בֵּאוּר נָכוֹן עִם חֹזֶק הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְנִשְׁאַרְנוּ עַל עִקָּרֵינוּ, כִּי הָאָדָם - בְּיָדוֹ הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי, וְהוּא הַבּוֹחֵר בְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹתוֹ יַעֲשֵׂהוּ, וּמַה שֶּׁיִּרְצֶה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ לֹא יַעֲשֵׂהוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יַעַנְשֵׁהוּ ה' עַל חֵטְא שֶׁחָטָא בְּשֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכִי קִנְיַן הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּחִיתֻיּוֹת בְּיָדוֹ, וּלְפִיכָך רָאוּי לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְזָרֵז עַצְמוֹ בְּקִנְיַן הַמַּעֲלוֹת, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ מְעוֹרֵר שֶׁיְּעוֹרְרֵהוּ אֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ, וְהוּא אָמְרָם בְּמוּסְרֵי זֹאת הַמַּסֶּכְתָּא: "אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי" (אבות א, יג).
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
47 - פרק ח' חלק ג
48 - פרק ח חלק ד
49 - פרק ח' חלק ה
טען עוד
ביאורים
לאחר שלמדנו ממקורות שונים על מצבים שבהם נשללת הבחירה החופשית של האדם כתוצאה מעבירות, מלמד אותנו הרמב"ם על פסוקים שמשמעותם שונה על אף הדמיון הראשוני לפסוקי שלילת הבחירה. לדוגמה, כאשר הנביא ישעיהו זועק: "לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ" [ישעיהו סג, יז], עלולה להיווצר תחושה שה' כביכול מתעה אותנו או מונע מאתנו לירא אותו. הרמב"ם מסביר פסוקים אלו בהקשר אחר. מהו ההקשר שבו נאמר פסוק זה? בדברים אלה מתרעם הנביא ישעיהו על מצבו של עם ישראל בגלות. ישעיהו מתרעם על ההתדרדרות המדינית, על שלטון האומות עלינו ובקיצור – על מצבם העגום של ישראל לאחר החורבן. מצבו השפל של עם ישראל, מלמד הרמב"ם, מעניק פתחון פה לכופרים ולכל אלה שאינם מאמינים בה'. כאשר עם ה' מצוי במצב כה שפל זהו חילול השם. בפסוקים אלה קובל הנביא על כך שהמצב שבו נתונים ישראל מתעה את הרחוקים מלשוב אליו ובכך – מנציח חלילה את הריחוק ממנו. הגלות הינה אם כן חילול השם הנורא ביותר שקיים. מצב זה מאפשר חלילה את המחשבה שעזב ה' את ישראל. ובעומק העניין, אם עזב ה' את ישראל, משמעות הדבר היא שחלילה עזב ה' את הארץ. גאולת ישראל, לפי דברי הנביא, הינה גאולת ה'. כאשר עם ישראל בגלות גם ה' כביכול נמצא בגלות. דברים אלו הם יוצאי דופן. פסוקים חריגים הבאים ללמד על מצבים חריגים. לאחר הערה זו שב הרמב"ם לעיקרון אותו לימד בתחילה: האדם הוא ישות ריבונית בעלת בחירה חופשית. בכוחו של אדם לקיים מצוות או חלילה – לחטוא, ואין כל כפייה חיצונית על מעשיו. לכן מוטלת על האדם החובה והאחריות לחתור כל העת לתיקון האישיות.
הרחבות
גאולה שאינה תלויה בתשובה
"שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם חִלּוּל הַשֵּׁם. לפי דברי הרמב"ם, ישעיה הנביא ביקש מהקב"ה שיגאל אותנו, לא בגלל שעשינו תשובה אלא בשביל לקדש את שמו שנתחלל בגויים. רעיון זה מופיע בפסוק נוסף בספר ישעיה: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" [ישעיה מח, יא]. המצודת דוד פירש את הפסוק כך: "התשועה שאעשה לכם לא בצדקותכם כי אם למען שמי, כי איך יחולל בין העמים שיאמרו לבלתי יכולת ה'... וכפל מילת 'למעני' לומר שבעבור זה לבד ולא בהצטרפות עמו עוד דבר ".
פסוק נוסף שאנו לומדים ממנו שגאולתן של ישראל אינה תלויה בתשובה, מופיע גם הוא בספר ישעיה: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְֹהוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" [ישעיה ס, כב]. בפסוק זה מתוארים שני סוגי גאולות: גאולה שתבוא בזמנה – 'בעתה', וגאולה שתבוא מהר יותר – 'אחישנה'. אם ישראל יעשו תשובה – הקב"ה יחיש את הגאולה. אולם, גם אם ישראל לא יעשו תשובה, תבוא הגאולה בזמנה – 'בעתה' (ע"פ סנהדרין צח, א).
שאלות לדיון
כיצד ניתן 'להתגונן' מפני תרבות 'הפרסומות' המנסה לגרום לנו לצרוך ולקנות גם מה שאנו לא באמת צריכים?
"ואמרו הגויים אשר שמעו... מבלתי יכולת". האם מה שהגויים יחשבו צריך להשפיע על ההתנהלות שלנו? מדוע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
