ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
וְהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמָתָם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וּבַמֶּה הִמְשִׁילוּ. שֶׁהוּא לֹא אָמַר: לֹא יֹאמַר אָדָם אֵי אֶפְשִׁי לַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֵי אֶפְשִׁי לִגְנֹב, אֵי אֶפְשִׁי לְכַזֵּב, אֶלָּא אֶפְשִׁי וּמָה וְכוּ'; וְאָמְנָם הֵבִיא דְּבָרִים כֻּלָּם שִׁמְעִיִּים: בָּשָׂר בְּחָלָב, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַעֲרָיוֹת5. וְאֵלֶּה הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵן אֲשֶׁר יִקְרָאֵן ה': 'חֻקּוֹתַי', אָמְרוּ: "חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן, וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ" (יומא סז ע"ב) וְכוּ'. וְאוֹתָן אֲשֶׁר קְרָאוּן הָאַחֲרוֹנִים 'שִׂכְלִיּוֹת' - יִקָּרְאוּ: 'מִצְווֹת', כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ הַחֲכָמִים.
וּכְבָר הִתְבָּאֵר מִכֹּל מַה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ, אֵילוּ עֲבֵרוֹת יִהְיֶה מִי שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן יוֹתֵר טוֹב מִמִּי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן וְיִמְשֹׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶן, וְאֵילוּ מֵהֶן יִהְיֶה הַדָּבָר בָּהֶן לְהֵפֶך6. וְזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְהַשְׁלָמָה מֻפְלָאָה בֵּין שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים, וּלְשׁוֹן שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים מוֹרָה עַל אֲמִתַּת מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּהוּ7. וּכְבָר נִשְׁלְמָה כַּוָּנַת זֶה הַפֶּרֶק.
___________________________
"המדברים" - כת מחכמי הפילוסופים הערביים. השכליות – שהשכל מחייב לעשותן. השמעיות – שחיובן מכח ששמענו מפי ה'. יקראו מצוות – בלשון התורה.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
4 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שישי חלק א'
5 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שישי חלק ב'
6 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שביעי חלק א'
טען עוד
ביאורים
כפי שראינו, לא ברור על פי מקורות התורה וחז"ל, מהי המדרגה הגבוהה יותר – זו של אדם שאיננו משתוקק לרע או זו של הכובש את יצרו למרות תשוקתו. כדי לענות על השאלה הזאת הרמב"ם מלמד אותנו כלל חשוב; ישנם תחומים בהם בוודאי לא נוכל לומר שהשתוקקות אליהם היא דבר נורמלי ולגיטימי. למשל, מי שמסתובב כל היום ומשתוקק לרצוח אנשים או אדם שמתגבר כל העת על תאוות הגניבה שלו. תכונות נפש כאלה, מעידות על פגם בסיסי במדרגה האנושית של האדם. הסיבה לכך היא שכל אדם בעל היגיון מבין שרצח הוא דבר פסול וכן גניבה. גם אנשים המוגדרים כיום כלא דתיים יחתמו על הקביעה הזאת. אלה מושגים אלמנטאריים ואוניברסאליים שאין כמעט חולק עליהם. לעומת זאת, בתחומי ציוויי התורה שאיננו יודעים את טעמם באופן שכלי ('=התורות השמעיות'), התמונה שונה. למשל, אכילת בשר בחלב איננה מובנת לנו בהיגיון, לכן התאוות לאכילת חלב לאחר בשר איננה מעידה על פגם מהותי בנפש. במקרה זה ההתגברות על התאווה היא מה שמתבקש מהאדם ולא ביטול התאווה משורשה. את החילוק היסודי הזה מוכיח הרמב"ם על ידי דיוק מלשון המדרש ממנו עלתה הקושיה בהתחלה: הדוגמאות במדרש כולן נלקחות מתחום המצוות המכונות 'שמעיות' (= אלה שאינן מובנות לנו בהיגיון), אכילת בשר, לבישת שעטנז ועריות. המכנה המשותף לכל האיסורים הללו הוא שכולם שייכים לקטגוריה הלא שכלית של המצוות. טבעי והגיוני שהיצר ימשוך אותנו במה שלא מובן לנו מצד ההיגיון. מה שלא מתקבל הוא שאדם ישתוקק ויתאווה למעשים שההגיון והמוסר האנושי הכללי מרחיקים את המשיכה אליהם.
הרחבות
1. פרק ו' - מוסר א-לוהי.
עד לפרק ה' עסק הרמב"ם במוסר אנושי : תיקון המידות, ושלימות המושכלות, שאלו הם ערכים השוים לכל נפש. שם צעד הרמב"ם יחד עם הפילוסופיה, ומצא בה טעם לשבח בהשקפת התורה. בפרק ו', מתייחס הרמב"ם למוסר אלוקי : 'חוקים', שאיננו קיים לדידה של הפילוסופיה, ומכאן נפרדות דרכיהם.
2. האם החילוק של הרמב"ם בין מצוות שכליות לשמעיות מוסכם?
א) בעל התניא מגדיר את ה'צדיק', שטבעו מתוקן ונוטה לרצון ה' ('חסיד'), כאדם השלם. בניגוד ל'בינוני', שנתון במאבק וגובר על יצרו ('מושל'), שזו אמנם מדרגה השווה לכל נפש, אך בודאי איננה במעלה העליונה (לקוטי אמרים, י-יב).
באופן דומה מבחין הרמח"ל בין 'הזהיר' ('מושל') שמסמן את השלב הראשון בעבודת ה', לבין ה'נקי' ('חסיד') שנמצא בדרגה גבוהה יותר (מסילת ישרים, י).
צריך עיון האם יש כאן מחלוקת: מחד, התניא והרמח"ל לא מבדילים בין סוגי המצוות, 'שכליות' ו'שמעיות'. מאידך, נראה שדבריהם מתיחסים בעיקר למידת ה'תאוה' וה'חומריות', שהן בכלל ה'שכליות'.
מ"מ, נראה שלדעת הרמב"ם מדריגת ה'חסיד' ביחס ל'שכליות' נתבעת מכל אדם, וה'מושל' נחשב לחיסרון. לעומת בעל התניא, שרואה ב'חסיד' מדריגה נדירה השייכת ליחידי סגולה, לעומת הבינוני שזו מדרגת ההמון ושלימותם.
ב) היעב"ץ (על הגליון) חולק על הרמב"ם, ולדעתו הכובש עדיף מהמושל גם במצוות השכליות. ואדרבה, דוקא במצוות השכליות גובר יצרו של האדם יותר מאשר בשמעיות, ולכן מסתבר שמעלתו של המושל גבוהה יותר.
שאלות לדיון
מה היחס בין המוסר הטבעי לצו האלוקי?
האם יש ו/או ניתן למצוא טעם לכל המצוות?
אילו מצוות קל לנו יותר לקיים, מצוות 'שמעיות' או 'שכליות' מדוע? למה ה' ברא אותנו כך?
מה היחס בין טוב ורע לעומת אמת ושקר – האם קיימת באדם סלידה מן השקר?
נספח – הרחבות נוספות
1. מי הם 'חֲכָמֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר חָלוּ חֳלִי 'הַמְדַבְּרִים''?
כוונת הרמב"ם לרס"ג , שאימץ בספרו 'אמונות ודעות' (מאמר ג) לראשונה את חלוקת המצוות לשני סוגים: 'שכליות' ו'שמעיות'. 'אמונות ודעות' הוא חלוץ ספרי המחקר של הראשונים, והוא שהטביע את המונחים הללו בתפיסת היהדות.
2. מדוע מסתייג הרמב"ם מהמונח 'שכליות'?
החלוקה שבין 'שכליות' ל'שמעיות', מקורה בהשקפת ה'מדברים' ('אשעריאה'), הטוענת שה' משגיח על פי רצון שרירותי , ולא על פי חכמה וצדק : "לפי זה הדעת... שלא תהיה תכלית כוונה לפעולותיו ית'... כשנראה איש נולד סומא או מצורע, אשר לא נוכל לומר שקדם לו חטא שהתחייב בו זה, יאמר שכן רצה השם. וכשנראה החסיד העובד שנהרג ביסורין, יאמר כן רצה ה', ואין עול בזה. כי ראוי להם בחק השם יתעלה שייסר בייסורין מי שלא חטא ויגמול טוב לחוטא" (מורה נבוכים, ג יז, 'הדעה השלישית').
דעת המדברים ביחס להשגחה, משליכה גם על היחס למצוות: "כמו שחלקו אנשי העיון מבעלי התורה, אם מעשיו יתעלה נמשכים אחר חכמה או אחר הרצון לבד לא לבקשת תכלית כלל - כן חלקו זאת המחלוקת בעצמה במה שנתן לנו מן המצות: שיש מי שלא יבקש לזה סבה כלל, ויאמר שהתורות כלם נמשכות אחר הרצון לבד (ללא סיבה). ויש מי שיאמר שכל מצוה ואזהרה מהן נמשכת אחר החכמה , והמכוון בה תכלית אחת, ושהמצות כלם יש להם סבה, ומפני התועלת צוה בהם (שם, ג כו).
3. מדוע נמנעים ה'מדברים' לומר שיש חכמה במצוות?
האפשרות להבין את המצוות, לדעתם, מסירה מהם את ה'הילה האלוהית', ומורידה אותם למדרגה אנושית: "מבני אדם, אנשים שיכבד עליהם נתינת סבה למצוה מן המצות, והטוב אצלם שלא יושכל למצוה ולאזהרה ענין כלל ... שהם יחשבו, שאם יהיו אלו התורות מועילות בזה המציאות ומפני כך נצטוינו בהם, יהיו כאילו באו ממחשבות והשתכלות בעל שכל . אמנם כאשר יהיה דבר שלא יושכל לו ענין כלל, ולא יביא לתועלת, יהיה בלא ספק מאת השם , כי לא יביא מחשבת אדם לדבר מזה (שם, ג לא).
4. מדוע חולק הרמב"ם על המדברים?
המדברים חושבים לרומם את ה', אבל באמת הם משפילים אותו אפילו ביחס לאדם: "היה האדם אצלם יותר שלם מעושהו : כי האדם הוא אשר יאמר ויעשה מה שמביא לתכלית אחת, והשם לא יעשה כן, אבל יצונו לעשות מה שלא יועילנו עשותו, ויזהירנו מעשות מה שלא יזיקנו עשותו, חלילה לו חלילה.
אבל הענין בהפך זה, והכונה כולה להועילנהו... ואמר 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה', כבר באר שאפילו החוקים כולם יורו אל כל הגוים שהם בחכמה ובתבונה. ואם יהיה ענין שלא יודע לו סבה ולא יביא תועלת ולא ידחה נזק, למה יאמר במאמינו או בעושהו שהוא חכם ונבון וגדול המעלה ויפלאו מזה האומות" (שם).
חלוקת המצוות ל'שכליות' ו'שמעיות', בנויה על ההנחה שישנן מצוות שאין בהן חכמה, אלא רצון סתמי. לדעת הרמב"ם, לכל המצוות ללא יוצא מן הכלל, יש סיבה ותועלת, ולכן כולן 'שכליות'.
5. הרמב"ם מסכים לעצם חלוקת המצוות לשתי סוגים, אלא שלדעתו כולן 'שכליות'. מהי אם כן סיבת ההבדל שבין סוגי המצוות?
לכל המצוות יש סיבה, וההבדל ביניהן תלוי בהבנה שלנו: "ואלו שנקראים חקים , כשעטנז ובשר בחלב ושעיר המשתלח... לא יאמין המון החכמים שהם ענינים שאין להם סבה כלל ולא בוקש להם תכלית... אבל יאמין המון החכמים שיש להם עלה , ר"ל תכלית מועילה על כל פנים, אלא שנעלמה ממנו , אם לקצור דעתנו או לחסרון חכמתנו.
כל המצות אם כן יש להם סבה, ר"ל כי למצוה ההוא או לאזהרה יש תכלית מועילה, מהם מה שהתבאר לנו צד התועלת בהן, כאזהרה מן הרציחה ומן הגניבה, ומהן מה שלא התבארה תועלתם כמו שהתבאר בנזכרים, כאסור הערלה וכלאי הכרם, והם אשר תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו משפטים, ואלו שאין תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו חקים ".
לדעת המדברים חלוקת המצוות היא אוביקטיבית - מצד המצוה עצמה , ואילו לדעת הרמב"ם חלוקת המצוות היא סוביקטיבית בלבד - רק מצד המצווה .
6 . דעת רס"ג בחלוקת המצוות
רס"ג עצמו, עידן את משמעות החלוקה שבין 'שכליות' ל'שמעיות', ולמעשה נראה שדעתו כדעת הרמב"ם:
" החלק הראשון משני חלקי המצות... כל ענין מאלה שמצוה בו, נטע בשכלנו טובתו. וכל ענין מהם שהזהיר ממנו, נטע בשכלנו גנותו...
והחלק השני , דברים אין השכל גוזר אותם , שהם טובים לעצמם ולא מגונים לעצמם, הוסיף לנו הבורא עליהם צווי והזהרה, להרבות גמולנו והצלחתנו עליהם... ועם זה אי אפשר שלא יהיה להם עם ההסתכלות, תועלות חלקיות, ועלילה מעטה מדרך המושכל, כאשר היה לחלק הראשון תועלות גדולות ועלילה גדולה מדרך המושכל.
אף על פי שהעלה הגדולה בקיומם - מצות אלהינו, והבאתנו אל התועלת , אני מוצא לרובם עלות חלקיות מועילות... כאשר יחקרו רוב המצות האלה השמעיות, ימצא להם מן סעיפי העלילה ותועלותיה, דברים רבים, וחכמת הבורא בדעתו למעלה מכל מה שישיגוהו" (מאמר ג).
נמצא, שההבחנה בין המצוות היא מצד השגת השכל האנושי , אך מצד ה' הכל נעשה בחכמה ומביא לתועלת.
7. מהו יסוד המחלוקת בין הרמב"ם לפילוסופים?
לדעת הפילוסופים, לאלוה אין רצון וכונה עילאיים משלו, והשכל האנושי הוא חזות הכל. הפילוסופיה איננה מכירה במערכת מצוות על טבעית, והאדם הוא לבדו יוצר המוסר על פי טבעו והבנתו (להרחבה: כוזרי, א א; ד טו-יז). לעומתה, היהדות מאמינה ב'תורה מן השמים', ומכירה במוגבלות השכל האנושי לעומת הנבואה. רק מנקודת המוצא הזו, אפשר לקבל את ההבחנה בין 'חוקים' ל'משפטים'.
'שכל מה שזכרו אריסטו מתחת גלגל הירח נמשך על הקש, והם ענינים ידועי העלה מתחייב קצתם לקצתם, ומקומות החכמה בהם וההשגחה הטבעית מבוארים גלויים, ואמנם כל מה שבשמים לא ידע האדם דבר ממנו אלא בזה השעור הלמודי המעט... ואתה תראה מה שבו. ואני אומר ע"צ מליצת השיר, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם... לא יגיעו שכלי האדם לידיעתו , והטריח המחשבות במה שלא יגיעו להשגתו ואין כלי להם שיגיעו בו, אמנם הוא חסרון דעת או מין מהשגעון, אבל נעמוד אצל היכלת ונניח הענין במה שלא יושג בהקש, למי שבאהו השפע האלהי העצום, עד שיהיה ראוי שנאמר עליו 'פה אל פה אדבר בו'" (מורה נבוכים, ב כד).
אנחנו קודש למענך
איך לקשור את הסכך?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
פריחת הגאולה!
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
