ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אוסלו, נורווגיה Oslo, Norway
תשרי תשס"ב
הדלקת נרות שבת ביום שישי בארצות הצפון
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
109 - דין מומר מאונס
110 - הדלקת נרות שבת ביום שישי בארצות הצפון
111 - ברכת מאורי האש ובשמים בימות הקיץ באזורי הצפון
טען עוד
שאלה
בכל חודשי הקיץ באוסלו מקבלים את השבת בזמן "פלג-המנחה" ביום שישי.
באמצע הקיץ פלג-המנחה הוא בשעה 20:45. בשבועות אלה נהוג להקדים את תפילת מנחה כך שבשעת פלג-המנחה הקהילה מתחילה להגיד "מזמור שיר ליום השבת". בשבועות אלה רוב הנשים נשארות בבית בליל שישי היות והן מחכות כדי להדליק נרות עד הפלג ואז הן באות לבית-הכנסת, לקראת סוף התפילה.
השאלה לגבי אישה שרוצה לבא גם לתחילת התפילות או לחילופין לרווק שאין מי שידליק עבורו בבית האם מוטב שידליקו מנורה חשמלית באמצעות שעון שבת שיידלק אחרי פלג-המנחה - ואם כן השאלה תהיה האם לברך או לא - או שמא עדיף להשתתף עם אישה שמדליקה נרות אחרי פלג-המנחה בשווה פרוטה או שמא אין להם חיוב במציאות זו להדליק נרות כלל, עד שיוכלו שוב להדליק לפני פלג-המנחה ואז לבא לבית-הכנסת?
תשובה
במקום שאין בו בערב-שבת מנין אלא לפני פלג-המנחה, חייב אדם להדליק נרות שבת ולברך אף קודם פלג-המנחה, ובלבד שהנרות ידלקו עד זמן האכילה. ואם אין לו נרות גדולים כאלה, הוא יכול למנות שליח שידליק ויברך לאחר פלג-המנחה, או ימנה גוי שידליק, וכשהוא ישוב לביתו, יברך על הנרות, או שיכוון שעון-שבת להדליק מנורה חשמלית ויברך כשיחזור לביתו והמנורה דולקת 1 .
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
^ 1.בשו"ע (או"ח סי' רסג, ד) נפסק: "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת". והוסיף רמ"א, "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת", אלא שכבר דייק רעק"א מדברי רמ"א, שבדיעבד - אם הדליק בעוד היום גדול לצורך שבת - יצא ידי חובה. ואף שיש מן האחרונים שחלקו עליו, נתקבלו דברי רעק"א להלכה ע"י ה"משנה ברורה" (שם ס"ק כ וב"ביאור הלכה" ד"ה מבעוד יום) ועוד אחרונים.
אלא שב"משנה ברורה" סייג את דברי רעק"א וכתב שאפשר להדליק רק אחרי פלג-המנחה, אבל בשו"ת "ארץ צבי" (לרא"צ פרומר הי"ד, סי' קיג) דחה את דיוקו של ה"משנה ברורה" בדעת רעק"א וכתב שלרעק"א בדיעבד יוצא אף בהדלקה קודם פלג-המנחה, והביא את השל"ה ואת סידור הרב בעל התניא (שלא כבשו"ע שלו), שניתן להקדים את הדלקת נרות-שבת מבעוד יום גם לפני פלג-המנחה (גם בשו"ת "קניין תורה" - ח"ד סי' קכה - כתב שהיום, שאין דרך להדליק נרות לשם תאורה, ניכר שנרות אלה הודלקו לכבוד שבת, אף כשמדליקים אותם מבעוד יום). ויש להוסיף על דבריהם את מה שהובא ב"מגן אברהם" (ס"ק יא) בשם מהרי"ו, שניתן להדליק נרות-שבת מבעוד יום, ולא כתב שם דווקא מפלג-המנחה [ומה שכתב ב"מגן אברהם" שאז הנשים לא תברכנה, זה דווקא לשיטות שלא מועיל בזה התנאי שלא לקבל שבת עם הברכה (שו"ע או"ח סי' רסג, י), ואלו אנו פוסקים שמועיל תנאי], אלא שהנרות צריכים להיות דולקים עד כניסת השבת כדי שיוכל ליהנות מהם בעצמו (עפ"י שו"ע או"ח סי' רסג, ט).
על כן הצענו, שאם לא מצא נרות גדולים מספיק, ידליק ע"י שליח, והשליח יברך על הדלקת הנר, ואף הצענו להסתמך על הדלקת עכו"ם, והוא יברך כשישוב לביתו, או יאמר לעכו"ם (אם זה לפני זמן כניסת שבת) להדליק עכשיו והוא יברך על ההדלקה, וזאת עפ"י דברי מהר"ש (הובא ב"מגן אברהם" סי' רסג ס"ק יא), ואף שנחלקו עליו אחרונים – רעק"א העיר שאין שליחות לעכו"ם, וגם חלקו אחרונים על הדעה לברך על נר שהודלק מזמן. וגם ב"משנה ברורה" (ס"ק כא) הביא את עצות מהר"ש והסיק שלא להסתמך עליו. ואולם בשו"ע הרב (סי' רסג סעיף יא ובקונטרס אחרון ס"ק ג) הקל להסתמך על עצתו של מהר"ש בדיעבד, והסביר שמכיון שעיקר מצוות הדלקת נרות-שבת הוא שיהנו מן האור, אפשר לברך על נר שהודלק ע"י עכו"ם, ומדבריו למדנו שבאותה מידה ניתן לברך גם על נר שהודלק מזמן ע"י עכו"ם, ע"כ בדיעבד ניתן לברך על נר שהודלק ע"י עכו"ם מקודם (אחרי זמן פלג-המנחה), כאשר הוא בא לביתו ורואה את הנרות דולקים. גם ב"שמירת שבת כהלכתה" (חלק ב פרק מג סעיף לא ובהערה קסד שם) הורה שניתן להסתמך על מהר"ש בדיעבד לעניין הברכה על ההדלקה שמצוותה נמשכת כל זמן שהנרות דולקים, ולכאורה נובעת ההצעה להדליק ע"י עכו"ם מאותו העיקרון - שהמצוה מתקיימת ע"י כך שהנרות דולקים. ויעויין ב"מקראי קודש" (חנוכה סי' יא בעניין זה, וכן שם בסימנים יב, כב, כג) ובתשובותיו המצויינות שם וכן בשו"ת "משפטי עוזיאל" (ח"א או"ח סי' ז) ובמהדורה תנינא (או"ח סי' לה), וכן בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ג סי' יח).
על כן נראה שאם לא ניתן להשיג נרות שידלקו עד שחוזרים מבית-הכנסת ויכולים ליהנות מן הנרות בשבת (דהיינו בזמן שכבר קיבל שבת, לאחר פלג המנחה), יש מקום להסתמך על שליח או אפילו על עכו"ם שידליקו לאחר פלג-המנחה, ואם השליח יהודי - יברך השליח, ואם הוא גוי - יברך בעל-הבית אחר שיחזור לביתו. וכן בנוגע להדלקת נרות ע"י נורות חשמל, עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מג הערה כב) שניתן להדליק, ואף שכתב שלא לברך בהדלקה זו ע"י שעון-שבת, דומיא דעכו"ם, הרי שבדיעבד ניתן להסתמך על השיטות שלפיהן אמנם יכול לברך, כפי שכתבנו לגבי עכו"ם. באשר לברכה, עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מג סעיף יז) שיוצאים ידי חובה אפילו אם נהנה קצת משעה שקיבל על עצמו את השבת, ועל כן אפשר לברך בימים ששבת עצמה נכנסת מאוחר גם בשעה שבני הבית כבר אינם ערים.

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

איך ללמוד גמרא?

איך ללמוד אמונה?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

איך עושים קידוש?

מה מברכים על מנה אחרונה?

הפסוק המיוחד והמשונה בתורה

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















