^ 1.בשו"ע (או"ח סי' רסג, ד) נפסק: "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת". והוסיף רמ"א, "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת", אלא שכבר דייק רעק"א מדברי רמ"א, שבדיעבד - אם הדליק בעוד היום גדול לצורך שבת - יצא ידי חובה. ואף שיש מן האחרונים שחלקו עליו, נתקבלו דברי רעק"א להלכה ע"י ה"משנה ברורה" (שם ס"ק כ וב"ביאור הלכה" ד"ה מבעוד יום) ועוד אחרונים.
אלא שב"משנה ברורה" סייג את דברי רעק"א וכתב שאפשר להדליק רק אחרי פלג-המנחה, אבל בשו"ת "ארץ צבי" (לרא"צ פרומר הי"ד, סי' קיג) דחה את דיוקו של ה"משנה ברורה" בדעת רעק"א וכתב שלרעק"א בדיעבד יוצא אף בהדלקה קודם פלג-המנחה, והביא את השל"ה ואת סידור הרב בעל התניא (שלא כבשו"ע שלו), שניתן להקדים את הדלקת נרות-שבת מבעוד יום גם לפני פלג-המנחה (גם בשו"ת "קניין תורה" - ח"ד סי' קכה - כתב שהיום, שאין דרך להדליק נרות לשם תאורה, ניכר שנרות אלה הודלקו לכבוד שבת, אף כשמדליקים אותם מבעוד יום). ויש להוסיף על דבריהם את מה שהובא ב"מגן אברהם" (ס"ק יא) בשם מהרי"ו, שניתן להדליק נרות-שבת מבעוד יום, ולא כתב שם דווקא מפלג-המנחה [ומה שכתב ב"מגן אברהם" שאז הנשים לא תברכנה, זה דווקא לשיטות שלא מועיל בזה התנאי שלא לקבל שבת עם הברכה (שו"ע או"ח סי' רסג, י), ואלו אנו פוסקים שמועיל תנאי], אלא שהנרות צריכים להיות דולקים עד כניסת השבת כדי שיוכל ליהנות מהם בעצמו (עפ"י שו"ע או"ח סי' רסג, ט).
על כן הצענו, שאם לא מצא נרות גדולים מספיק, ידליק ע"י שליח, והשליח יברך על הדלקת הנר, ואף הצענו להסתמך על הדלקת עכו"ם, והוא יברך כשישוב לביתו, או יאמר לעכו"ם (אם זה לפני זמן כניסת שבת) להדליק עכשיו והוא יברך על ההדלקה, וזאת עפ"י דברי מהר"ש (הובא ב"מגן אברהם" סי' רסג ס"ק יא), ואף שנחלקו עליו אחרונים – רעק"א העיר שאין שליחות לעכו"ם, וגם חלקו אחרונים על הדעה לברך על נר שהודלק מזמן. וגם ב"משנה ברורה" (ס"ק כא) הביא את עצות מהר"ש והסיק שלא להסתמך עליו. ואולם בשו"ע הרב (סי' רסג סעיף יא ובקונטרס אחרון ס"ק ג) הקל להסתמך על עצתו של מהר"ש בדיעבד, והסביר שמכיון שעיקר מצוות הדלקת נרות-שבת הוא שיהנו מן האור, אפשר לברך על נר שהודלק ע"י עכו"ם, ומדבריו למדנו שבאותה מידה ניתן לברך גם על נר שהודלק מזמן ע"י עכו"ם, ע"כ בדיעבד ניתן לברך על נר שהודלק ע"י עכו"ם מקודם (אחרי זמן פלג-המנחה), כאשר הוא בא לביתו ורואה את הנרות דולקים. גם ב"שמירת שבת כהלכתה" (חלק ב פרק מג סעיף לא ובהערה קסד שם) הורה שניתן להסתמך על מהר"ש בדיעבד לעניין הברכה על ההדלקה שמצוותה נמשכת כל זמן שהנרות דולקים, ולכאורה נובעת ההצעה להדליק ע"י עכו"ם מאותו העיקרון - שהמצוה מתקיימת ע"י כך שהנרות דולקים. ויעויין ב"מקראי קודש" (חנוכה סי' יא בעניין זה, וכן שם בסימנים יב, כב, כג) ובתשובותיו המצויינות שם וכן בשו"ת "משפטי עוזיאל" (ח"א או"ח סי' ז) ובמהדורה תנינא (או"ח סי' לה), וכן בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ג סי' יח).
על כן נראה שאם לא ניתן להשיג נרות שידלקו עד שחוזרים מבית-הכנסת ויכולים ליהנות מן הנרות בשבת (דהיינו בזמן שכבר קיבל שבת, לאחר פלג המנחה), יש מקום להסתמך על שליח או אפילו על עכו"ם שידליקו לאחר פלג-המנחה, ואם השליח יהודי - יברך השליח, ואם הוא גוי - יברך בעל-הבית אחר שיחזור לביתו. וכן בנוגע להדלקת נרות ע"י נורות חשמל, עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מג הערה כב) שניתן להדליק, ואף שכתב שלא לברך בהדלקה זו ע"י שעון-שבת, דומיא דעכו"ם, הרי שבדיעבד ניתן להסתמך על השיטות שלפיהן אמנם יכול לברך, כפי שכתבנו לגבי עכו"ם. באשר לברכה, עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מג סעיף יז) שיוצאים ידי חובה אפילו אם נהנה קצת משעה שקיבל על עצמו את השבת, ועל כן אפשר לברך בימים ששבת עצמה נכנסת מאוחר גם בשעה שבני הבית כבר אינם ערים.