ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ב1 צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד. * וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לִטֹּל שָׂכָר, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ קִבּוּץ מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן * מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה.
ב2 וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעֹל, לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ וְיִבְעֹל כְּדֵי לֵהָנוֹת, אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת * גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו בִּלְבַד.
ב3 לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה, כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִין לוֹ, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, * אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְתוּקִין לַחֵךְ.
ב4 כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם * – לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, * כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה דֶּרֶךְ מָשָׁל: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" (משלי כה,כז). וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין, * אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַר, שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא וְיַעֲמֹד שָׁלֵם, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
ב5 וְכֵן כְּשֶׁיִּבְעֹל * – לֹא יִבְעֹל אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. לְפִיכָךְ אֵינוֹ בּוֹעֵל כָּל זְמַן שֶׁיִּתְאַוֶּה אֶלָּא בְּכָל עֵת שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, כְּמוֹ דֶּרֶךְ הָרִפְאוּת אוֹ לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
29 - לימוד שבועי באמונה יב - יט שבט תשע"ה
30 - הלכות דעות פרק ג' הלכות ב'-ג'
31 - הלכות דעות פרק ה' הלכות א'-ג'
טען עוד
ג2 נִמְצָא הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו כֻּלָּן – עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת יי.
ג3 וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן – אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת יי וְהוּא חוֹלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם *. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (שם ג,ו).
___________________________________
לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד – לחיות חיים המלווים בתודעה של הכרת ה' וממוקדים במטרה זו בלבד. כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן – שיהיה לו ממון לקניית צורכי גופו המעטים, ויתמקד בהם, ולא יכלה את כוחותיו ברכישת דברים שהלב רוצה אותם והגוף אינו צריך להם (מו"נ ג,יב). לְהַבְרוֹת – להבריא. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף – דברים שאינם בריאים או בכמות גדולה (לפירוט בעניין זה ראה להלן ד,ו–טו). בְּשָׂרוֹ חַם – מזיע הרבה (ןאפשר שהכוונה כלהלן ביאור ד,יט). לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן – מפני שהם ממריצים את הדם וגורמים להזעה. עֳלָשִׁין – עולש תרבותי (Cichorium intybus). משקה רותח עשוי מן העולש משמש כשיקוי רפואי (העולש הוא ממיני המרור בפסח ראה חמץ ומצה ז,יג). כְּשֶׁיִּבְעֹל וכו' – והדברים אמורים באשתו, המותרת לו, שלא יהיה שטוף בתאווה, אלא יבעל לבריאות גופו, כגון כשהוא חש גודש של זרע או כדי להביא ילדים לעולם ולקיים מצוַת "פרו ורבו" ("לקיים את הזרע"), או מצוַת "עונה" האמורה בתורה (להלן ד,יט; ה,ד; אישות טו,א; איסורי ביאה כא,ט–יא). אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה – מפני שעדיין נשארה מטרתו סיפוק הנאת הגוף, שהחליף את הנאת המאכל בהנאה אחרת של הגוף, ואין זו דרך אמתית אלא של סיפוק הנאות. יִסְתַּכֵּל – ישכיל (לראייה שכלית ראה מו"נ א,ד). וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – זו דרגה גבוהה ביותר, שלמיצויה מגיע אדם בדרגת נביא. בשאיפה למעשים לשם שמים מתפנה לאדם זמן רב. ובמצב זה, מותר לאדם באופן זמני להרגיע את חושיו מעומס ולשמור על בריאות נפשו גם בראיית דברים יפים ובהתעסקות ביופי ובאומנות (פה"מ אבות, הקדמה ה).
ביאורים
בהלכה הקודמת נותרנו עם שאלה הטעונה תשובה: מה יעשה האדם על מנת שהאכילה, השינה, חברת בני האדם והנאות העולם, לא ירחיקו אותו מבוראו, אלא, כפי כוונת התורה, יסייעו בידו להתקדם ולהתעלות?
המשיכה אחר ענייני הגוף גורמת לאדם להפריז בעיסוקיו הגשמיים. לקבוץ ממון ככל האפשר, להגזים באכילת דברים מתוקים ולהימצא בחברת אשתו מעבר לרצוי. להפרזה זו יש מחיר, גם בבריאותו הגופנית, וגם בכיליון זמנו, כספו, כוחותיו או מרצו. לכן ראשית לכול, צריך האדם לכוון את כל מעשיו לכך שיהיה בריא בגופו ושלם בכוחותיו. יאכל רק מה שגופו צריך ורק כאשר הוא צריך, ישקיע בעסקיו רק במידה שיהיו יציבים (ולא במידה מעבר לכך) וכן הלאה.
אך בזה אין די. על האדם לדעת שמטרת כל עיסוקי החול גבוהה ונעלה יותר מהשתלמות גשמית ובשעת העיסוק אכן להתכוון לכך. המטרה היא: "לידע את ה' ". ידיעת ה', הווי אומר - העיסוק בחוכמות האלוהיות, ובירור הפער בין הבורא לעומתנו, אינם יכולים להיעשות תוך עייפות, חולי, או רעב מחוסר כול.
למעשה יש כאן שני שלבים: א. יש לבחור את המעשים הנצרכים בלבד. ב. גם באותם מעשים נצרכים יש לכוון את הלב, שהמעשה יהיה לשם ה', לשם ידיעת ה', ולשם הדבקות בו. על ידי הכוונה בכל מעשינו להגיע למטרה הגדולה - ידיעת ה', אנו מצליחים ליטול את כל מעשינו כולם, אף אלו הנראים בעינינו הפחותים ביותר, ולהעלותם לכדי עבודת ה'.
הרחבות
שיוויתי ה' לנגדי תמיד
וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. הרמב"ם עוסק במדרגה גבוהה ביותר, שיעשה אדם את כל מעשיו לשם שמים ולא לשם פנייה אישית וגשמית כלל. בדרך למדרגה נישאה זו, יש מקום לנהוג בהדרכה שכתב רבנו בחיי בן אשר: "ועוד יש לפרש בכל דרכיך דעהו לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממותו יתעלה" [כד הקמח, ביטחון]. הדרכה זו עומדת בבסיס דברי הרמ"א: "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" [אורח חיים, א, א]. על ידי שנזכור את השגחת ה' עלינו, נפנים יותר את משמעותם והשפעתם של מעשינו בעיני ה', ונוכל לעלות גם למדרגה עליה מדבר הרמב"ם שכל מעשינו יהיו לשם שמים.
לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
איך עושים קידוש?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
ארבע כוסות ושלוש מצות
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
חכמת התורה וחכמות החול
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
