(סט: 6- עד 7-)

תזכורת מדף סח:

א. המקור להבדל בין מקרה א ל-ב:

(סט: 1-)

ב. מקרה ג – חייב על כל מלאכה ומלאכה

שלב א – הסברא לחלק בין מקרה ב ל-ג:

            רב ספרא – לפי מספר הידיעות שהפרישו אותו מהחטא.

                        דחיית ר"נ – בכל מקרה כדי שיפרוש צריך לדעת גם את השבת וגם את המלאכות.

            רב נחמן – לפי מספר הדברים ששכח.

שלב ב – המקור מהפסוקים שמביא חטאת על כל מלאכה:

1. 1.שמואל – מחלליה מות יומת מות יומת.

ואם אינו עניין למזיד, תנהו לחטאת של שוגג.

1. 2.ר' נתן – הבערה לחלק יצאת.

"אלה הדברים (= 39)... לא תבערו אש".

                        הערות:
                        a. למה לא למד מ"בחריש ובקציר תשבות"? 1. זה עשה. 2. הם שניים.
                        ומה לומדים מחריש וקציר: 1. לגבי שמיטה. 2. שקצירת העומר מותרת בשבת.
                        b. רי"ס חולק – הבערה ללאו יצאת.

1. 3.ר' יוסי – "ועשה מאחת מהנה" – אחת (יחיד) שהיא הנה (רבים – חטאת על כל מלאכה).

בנוסף הוא לומד:

• הנה שהיא אחת – מקרה ב (אפילו שעבר על כמה מלאכות, מביא חטאת אחת).
• מאחת מהנה – שחייב גם על שם משמואל.
• מאחת מהנה – חייב גם על התולדות.

ג. העלם זה וזה בידו – מהו?

כלומר שגם שכח ששבת היום וגם שכח את המלאכות:

1. 1.ר"נ – חטאת אחת
2. 2.גמרא – על כל מלאכה (ריטב"א – לא יתכן שירוויח מזה ששכח גם את השבת).
3. 3.רב אשי – נראה מה גרם לו בפועל לפרוש מהחטא – הזכרת השבת או המלאכות.

רבינא דוחה – בכל מקרה כדי שיפרוש צריך לדעת את שניהם.

            קושיה על ר"נ -
            במשנה בעג. הדגישו את המספר 39 ללמד שגם אם שכח את כל ה39, מביא על כל מלאכה.
            ולכאורה אדם כזה גם שכח את השבת (כי במה זוכרה?), והנה מביא על כל מלאכה!

            תשובה – שם לא שכח את השבת.

                        במה ידע אותה:
                        לרי"ח – זכר את הלאוים ושכח את הכרתות.
                        לר"ל – שכח הכל מלבד תחומין (וכר"ע שתחומין דאורייתא).