בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • ספר הכוזרי
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספרי אמונה וחסידות
  • ספר הכוזרי
undefined
3 דק' קריאה
וְאֵין מוֹרִים עַל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי דִּקְדּוּק הַבִּטּוּיִים וּנְשִׂיאַת הַגַּבּוֹת וְהַעֲלָמַת אִישׁוֹנֵי הָעֵינַיִם בַּבַּקָּשׁוֹת וּבַתְּחִנּוֹת, וְהַתְּנוּעוֹת וְהַמַּאֲמָרִים אֲשֶׁר אֵין אַחֲרֵיהֶם מַעֲשִׂים, אֶלָּא הַכַּוָּנוֹת הַטְּהוֹרוֹת אֲשֶׁר מוֹרִים עֲלֵיהֶן מַעֲשִׂים, שֶׁמִּטִּבְעָם שֶׁהֵם קָשִׁים עַל הָאָדָם, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּתַכְלִית הַתְּשׁוּקָה וְהָאַהֲבָה, כַּהֲלִיכָה אֶל הַמָּקוֹם הַמְיֻחָד מִכֹּל הַמְּקוֹמוֹת וְהַחֲגִיגָה שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, וּמַה שֶּׁכָּרוּך בָּזֶה מִן הַטֹּרַח וְהַהוֹצָאוֹת, וְהוּא מְקַיְּמָהּ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה וְהַגִּילָה, וּכְהַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמַעֲשֵׂר עָנִי, וְהָרֵאָיוֹן, וַעֲזִיבַת הַתְּבוּאוֹת בַּשְּׁמִטָּה וּבַיּוֹבֵל, וְהוֹצָאוֹת הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים וּשְׁבִיתָתָם, וּנְתִינַת הַבִּכּוּרִים וְהַבְּכוֹרוֹת וּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם, מִלְּבַד הַנְּדָרִים וְהַנְּדָבוֹת, וּמִלְּבַד כֹּל מַה שֶּׁהוּא חַיָּב עַל כֹּל זָדוֹן וְכֹל שְׁגָגָה, וְהַשְּׁלָמִים, וּמַה שֶּׁהוּא חַיָּב מִן הַקָּרְבָּנוֹת עַל הַמִּקְרִים אֲשֶׁר יִקְרוּ לוֹ מִן הַטֻּמְאוֹת, וְעַל כֹּל לֵדָה שֶׁתִּהְיֶה אֶצְלוֹ, וְכֹל זִיבוּת, וְכֹל צָרַעַת, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה.
כֹּל זֶה בְּצִוּוּי ה' יִתְעַלֶּה, לֹא סְבָרָה וְלֹא הִתְחַכְּמוּת, וְאֵין בִּיכֹלֶת בָּשָׂר וָדָם לְשַׁעֵר זֶה עַל סִדְרוֹ וְעֶרְכּוֹ מִבְּלִי חֲשָׁשׁ שֶׁיִּפֹּל בּוֹ פְּגָם. כְּאִלּוּ הוּא חִלֵּק יִשְׂרָאֵל וְשִׁעֲרָם, וְשִׁעֵר יְבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּצְּמָחִים וּבְבַעֲלֵי הַחַיִּים, וְשִׁעֵר שֵׁבֶט לֵוִי, וְצִוָּה בַּמִּדְבָּר בַּיְּחָסִים הָאֵלֶּה, מִידִיעָתוֹ כִּי כְּשֶׁיְּסֻדַּר הַיַּחַס הַזֶּה, יִשָּׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל בְּרַוְחָתָם וְלֹא יֶחְסַר לַלְּוִיִּים דָּבָר. וְלֹא יַגִּיעַ הָעִנְיָן אֶל דַּלּוּת שֵׁבֶט אוֹ מִשְׁפָּחָה, בְּמַה שֶּׁקָּבַע גַּם כֵּן שֶׁהַכֹּל יָשׁוּב בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מֵחֲלֻקַּת הָאָרֶץ, בְּנוֹסָף עַל חִלּוּקִים וְדִקְדּוּקִים שֶׁלֹּא יְכִילוּם גִּלְיוֹנוֹת, יִרְאֶה מִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם שֶׁאֵינָם מֵעֵצוֹת בָּשָׂר וָדָם. יִשְׁתַּבַּח מְסַדְּרָם, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וְנִשְׁאַר הַסֵּדֶר הַזֶּה בִּשְׁתֵּי הַמֶּמְשָׁלוֹת כְּמוֹ אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְאִלּוּ הָלְכוּ הָעָם בַּדֶּרֶך הַיְּשָׁרָה, הָיָה נִשְׁאָר כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.

___________________________
דקדוק הביטויים ונשיאת הגבות – ביטויים חיצוניים (כגלגול עיניים כלפי מעלה) של עבודת הדתות האחרות. מאמרים – דיבורים. המקום המיוחד – בית המקדש. הראיון – הקרבה ברגלים של עולת הראיה. ראשית עריסותיכם – הפרשת חלה מן העיסה. כאילו הוא חילק וכו' – כאילו ה' ערך חישוב. גליונות – דפים וספרים. שתי הממשלות – בתקופת המשכן, בית ראשון ובית שני.


ביאורים
עבודת ה' לא נמדדת על פי הרגשת הנעימות שהיא מעניקה, או תחושת סיפוק. נענוע הגוף בדביקות תוך עצימת עיניים בחזקה, מעוררת התרגשות רבה, אבל לא אומרת דבר על הערך של התפילה. המדד האמיתי של עבודת ה' היא בכוונת הלב, שבאה לידי ביטוי במעשים קשים ומכבידים, שנעשים בשמחה. לכן מצוות התורה מתייחסות אל עולם הנפש והמידות מצד אחד, ודורשת מאמצים והשקעה כספית וגופנית לאורך זמן מצד שני. ההתלהבות השטחית נותנת תחושה מדומה של התקדמות, אבל האישיות נבנית באמצעות עמל והתגברות על קשיים. המצוות מדויקות לא רק מבחינת מבנה הנפש, אלא גם מבחינת מבנה העולם. ישנה התאמה בין הגודל של העם, חלוקת השבטים והאזורים בארץ, והמינון הכלכלי. מערכת מורכבת ומסועפת כל כך מעידה על מי שקבע אותה. רק ה' יכול לצפות מראש את כל ההתפתחויות והשינויים העתידיים, ולסדר את כל מצוות התורה על פיהם. הבניין הרוחני של העם לא בא על חשבון הבניין הגשמי. ה' שנתן את התורה, גם ברא את העולם, וגם משגיח עליו, והוא דואג לכך שגם מצוות כמו צדקה או יובל לא יפגעו בכלכלה הישראלית. בעם ישראל הרוח והחומר הן שלובות זרוע.

הרחבות
1. אי יכולת האדם לשער את רצון ה' גם בפרטים
וְאֵין בִּיכֹלֶת בָּשָׂר וָדָם לְשַׁעֵר זֶה עַל סִדְרוֹ וְעֶרְכּוֹ מִבְּלִי חֲשָׁשׁ שֶׁיִּפֹּל בּוֹ פְּגָם. ריה"ל מלמד אותנו כאן שיעור חשוב. לפי דבריו, גם לאחר שהאדם מכיר עיקרון רוחני חשוב אין ביכולתו לשער בשכלו את הדרך המדויקת שבה אותו עיקרון מתיישם בפועל. יש כאן קביעה מוחלטת על חלקיותו של המוסר האנושי היחסי.
משל הכסיל שמביא ריה"ל במאמר ראשון אות עט ממחיש היטב עניין זה. לפי המסופר שם, הכסיל מחלק תרופות לכל המעוניין בלי שהוא יודע איזו תרופה מתאימה למחלה מסוימת, מה המינון הנכון: "וְאוֹתוֹ הַכְּסִיל מוֹצִיא לָהֶם מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵת הַתְּרוּפוֹת, וְלֹא כַּמָּה רָאוּי לְהַשְׁקוֹת מִכֹּל תְּרוּפָה לְכֹל אִישׁ וָאִישׁ, וְהֵמִית בְּנֵי אָדָם בַּתְּרוּפוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הָיוּ מוֹעִילוֹת לָהֶם". הנמשל לדבר הוא האדם המנסה ללכת בדרך מוסרית אנושית ללא ההסתמכות על הקביעה האלוהית המוחלטת שמקורה הנבואה, הבאה לידי ביטוי בתורה.

שאלות לדיון

לאיזה אדם עול המצוות הוא טורח, ולאיזה אדם עול המצוות משמח?
מניין קובע ריה"ל שאין ביכולת אדם לשער את סדר התורה?


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il