ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
כב אָמַר הַכּוּזָרִי: זוֹ מַדְרֵגַת הַקָּצֶה, אֵין אַחֲרֶיהָ אֶלָּא מַדְרֵגַת הַמַּלְאָכִים. וּבְצֶדֶק מְקַוִּים לַנְּבוּאָה בִּכְמוֹ זֹאת הַדְּבֵקוּת, כֹּל שֶׁכֵּן עִם הִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה. וּכְמוֹ זֹאת תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר אֵין צֹרֶך עִמָּהּ לִפְרִישׁוּת וּלְהִתְבּוֹדְדוּת. וַאֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ עַתָּה קְצָת תְּשׁוּבָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ אֶצְלְךָ בְּעִנְיַן הַקָּרָאִים, כִּי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדָה יוֹתֵר מֵהָרַבָּנִיִּים, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ טַעֲנוֹתֵיהֶם וְהֵן יוֹתֵר מַכְרִיעוֹת וְיוֹתֵר מַתְאִימוֹת לִכְתוּבֵי הַתּוֹרָה.
כג אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא הִקְדַּמְנוּ בְּאָמְרֵנוּ כִּי הַהִתְחַכְּמוּת וְהַסְּבָרָה וְהַהַשְׁעָרָה בַּתּוֹרָה אֵינָן מְבִיאוֹת אֶל רְצוֹן ה'. שֶׁאִם לֹא כֵן, הֲרֵי בַּעֲלֵי הַשְּׁנִיּוּת וּבַעֲלֵי הַקַּדְמוּת וּבַעֲלֵי הָרוּחָנִיּוֹת וְהַמִּתְבּוֹדְדִים בֶּהָרִים וְשׁוֹרְפֵי בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ, כֻּלָּם מִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב אֶל אֱלֹהִים, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין מִתְקָרְבִים אֶל אֱלֹהִים אֶלָּא בְּמִצְווֹת אֱלֹהִים עַצְמָן, לְפִי שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה יוֹדֵעַ שִׁעוּרָן וְקִצְבָן וּזְמַנֵּיהֶן וּמְקוֹמוֹתֵיהֶן וּמַה שֶּׁשַּׁיָּך לְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת אֲשֶׁר בְּהַשְׁלָמָתָן יִהְיֶה הָרָצוֹן וְהַדְּבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, אֲשֶׁר אָמַר בְּכֹל מְלָאכָה מִמֶּנּוּ: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן", "וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת", "וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת", וּבְכֹל אַחַת מֵהֶן: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה", רוֹצֶה לוֹמַר: בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן. וְאֵין בְּדָבָר מֵאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים מַה שֶּׁתּוֹאֵם לִשְׂכָלֵינוּ וְהֶקֵּשֵׁינוּ. וְחָתַם אוֹתָם בְּמַאֲמַר "וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶך אוֹתָם משֶׁה". וְנִסְמְכָה לְהַשְׁלָמָתָם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁלְמוּ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר הֵם עַמּוּדֵי הַתּוֹרָה, הָרִאשׁוֹן בָּהֶם שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה מֵאֵת ה', וְהַשֵּׁנִי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָהּ הַקָּהָל בְּלֵב שָׁלֵם. וּכְבָר הָיָה הַמִּשְׁכָּן מִצִּוּוּי ה', וְהָיָה מַעֲשֵׂהוּ מֵאֵת כֹּל הַקָּהָל, כְּאָמְרוֹ: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", בְּתַכְלִית הַשְּׁקִידָה וְהָרָצוֹן, וּלְפִיכָך הִתְחַיְּבָה הַשְׁלָמַת הַתּוֹצָאָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
___________________________
בזמן ההוא המאושר – כשבית המקדש על מכונו. והם סגולתם – הסגולה האלוהית עברה מהאבות דווקא אליהם. בעלי השניות – המאמינים בכמה אלוהות.
ביאורים
כפי שכבר הזכרנו, המאמר השלישי מתחלק לשני חלקים – החלק הראשון עוסק בעבודת האלוהים של החסיד. החלק השני עוסק בהתמודדות עם כת הקראים. הקשר בין שני החלקים הללו מבצבץ כל העת מבין השיטין של המאמר. העיקרון הוא שעובד האלוהים אינו פרוש. הדרכת התורה מצווה עלינו לחיות כל חיינו באיזון בין האהבה, היראה והשמחה. היחס לעולם הזה הוא חיובי ודרכו ניתן לעבוד את הבורא. כל האמירות הללו בעצם מקדימות תרופה למכה. הטענה ששוטח מלך הכוזרים בפסקה זו מעמידה, כביכול, את החבר ואת הדרך שהוא מייצג באור פחות חיובי מן הקראים. על פניו, נראה שהקראים משקיעים בעבודתם הרבה יותר מן 'הרבניים', כלומר ממי שמאמינים גם בתורה שבעל פה. נראה שדרכם גם מעניקה מקום יותר משמעותי לתורה שבכתב. הם הרי מבקשים לבצע בדיוק את מה שכתוב בפסוקים, ללא שינוי המשמעות הנראית. טרם יתמודד החבר עם כל טענה באופן מפורט וענייני, הוא מקדים את הכלל המלווה אותנו בכל תהליך הלימוד על דרכה של היהדות: החמרה, פרישות וסיגוף אינם מבטאים בהכרח את רצון ה'. מה שקובע בעבודת האל הוא לא מה נראה לאדם אלא מהו הציווי האלוהי. לכן, גם אם למשל נראה למישהו שהתבודדות בהרים ופרישה מהחברה גורמים לו תחושת קרבת אלוהים גדולה יותר, אין זה אומר בהכרח שהוא אכן קרוב במעשיו לאלוהים. אכילת אוכל משובח ושירה מתוך שמחה בסעודת שבת מקרבת את האדם לרצון ה' לאין ערוך, הרבה יותר מכל מעשה פרישות. גם השראת השכינה במשכן נבעה מעיקרון זה – מצד אחד ציווי אלוהי מדויק ומפורט, ומצד שני יישום וקבלת הציווי מצד עם ישראל.
הרחבות
* רקע היסטורי על הקראים
כת הקראים היא כת יהודית שנוצרה בזמן הגאונים. מייסד הכת היה ענן בן דוד. על-פי המסורת שבידינו הוא הקים את הכת בעקבות כעס על הגאונים שהסמיכו את אחיו הצעיר למשרת הנשיאות במקומו.
הקראים נקראים כך בשל עיסוקם במקרא באופן בלעדי ואי קבלתם את התורה שבעל-פה. חכמים רבים כינו אותם בשם 'צדוקים' בשל הדמיון הרב ביניהם [ראה: הראב"ד בספר הקבלה, הוצאת גייבויער, 64-68, ראב"ע בפירושו על התורה, ויקרא ג, ט; כג, יז].
רבי דוד ניטו היה אחד המתנגדים החריפים לשבתאות ולקראות. כנגדם הוא כתב את ספרו המפורסם 'מטה דן', או בשמו הנוסף 'כוזרי שני'. בספרו זה הוא בא "להכות על קודקוד הקראים תלמידי ענן ושאול, לדון אותם במלקות ברצועת האמת והסברא" [הקדמת ה'כוזרי שני'] בספר הוא מוכיח את אמיתת התורה שבעל-פה ואת נחיצותה. בהקדמה לספרו הוא מסביר את הצורך בכתיבת ספר נוסף בעניין משום שספר הכוזרי של ריה"ל "כל מגמתו... הוא להוכיח אמיתת התורה שבכתב בפרט, ועל תורה שבעל פה לא דיבר אלא דרך כלל" [שער הספר].
שאלות לדיון
החבר מתאר את ישראל 'בעלי טבע של צניעות'. למה הצניעות כל כך מאפיינת, האם ההליכה בשרוול ארוך 'עושה' את האדם?
מה הטעם לדיוק בפרטי המצוות, לפי החבר?
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
