בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ט אדר

ספר הכוזרי מאמר שני א' – ב'

אחרי שהשתכנע מלך כוזר כי אכן הדת היהודית היא הדת הקשורה לחלומו, התחיל המלך לקיים את מצוות התורה. לאחר מכן, הפיץ המלך בהדרגה את הדת היהודית בקרב בני עמו והם הצליחו מאוד. כשהחל המלך ללמוד תורה ונביאים, הוא פנה אל החבר ושאל אותו שאלות. שאלתו הראשונה היתה, איך יכול להיות שמתארים את הקב"ה, הרי זה הגשמה?

undefined

בשביל הנשמה

אדר תשע"ג
4 דק' קריאה
א אַחֲרֵי כֵן הָיָה מֵעִנְיַן הַכּוּזָרִי מַה שֶּׁנִּזְכָּר בְּדִבְרֵי יְמֵי כּוּזָר, מִגַּלּוֹתוֹ סוֹד חֲלוֹמוֹ לְרֹאשׁ שָׂרָיו, וְהִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֵלָיו שֶׁיְּבַקֵּשׁ הַמַּעֲשֶׂה הַנִּרְצֶה אֵצֶל אֱלֹהִים בְּהָרֵי וַרְסָאן, וְלֶכְתָּם שְׁנֵיהֶם, הַמֶּלֶך וְרֹאשׁ שָׂרָיו, אֶל הֶהָרִים הַשּׁוֹמְמִים עַל יַד הַיָּם, וְאֵיך פָּגְעוּ בַּלַּיְלָה בַּמְּעָרָה הַהִיא שֶׁהָיוּ שׁוֹבְתִים בָּהּ אֲנָשִׁים מֵהַיְּהוּדִים בְּכֹל שַׁבָּת, וְאֵיך נִגְלוּ אֲלֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ בְּדָתָם, וְנִמּוֹלוּ בַּמְּעָרָה הַהִיא, וְשָׁבוּ לְעִירָם מַחֲזִיקִים בְּדַת הַיְּהוּדִים, שׁוֹמְרִים בְּסוֹד אֵת אֱמוּנָתָם, עַד שֶׁהִתְחַכְּמוּ לְגַלּוֹת הַסּוֹד מְעַט מְעַט לַאֲנָשִׁים מִיחִידֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר רַבּוּ, וּפִרְסְמוּ מַצְפּוּנָם, וְהִתְחַזְּקוּ עַל שְׁאָר הַכּוּזָרִים וְהִכְנִיסוּם בְּדַת הַיְּהוּדִים, וְהֵבִיאוּ חֲכָמִים וּסְפָרִים מִן הָאֲרָצוֹת וְלָמְדוּ אֵת הַתּוֹרָה. וּמַה שֶּׁהָיָה מִגְּדֻלָּתָם וְהִתְגַּבְּרָם עַל אוֹיְבֵיהֶם וְכָבְשָׁם הָאֲרָצוֹת, וּמַה שֶּׁנִּגְלָה לָהֶם מֵהָאוֹצָרוֹת, וּמַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלָיו צְבָאָם מִן הָרִבּוּי עַד מֵאוֹת אֲלָפִים, עִם אַהֲבָתָם לַדָּת וְהִכָּסְפָם אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַד שֶׁהֵקִימוּ תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן אֲשֶׁר הֵקִים משֶׁה, וְכַבְּדָם אֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמְיֻחָסִים וְהִתְבָּרְכָם בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁלָּהֶם. וְכַאֲשֶׁר לָמַד הַמֶּלֶך הַתּוֹרָה וְסִפְרֵי הַנְּבִיאִים, לָקַח לוֹ אֵת הֶחָבֵר הַהוּא לְרַב, וְהֵחֵל שׁוֹאֵל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת עִבְרִיּוֹת. וְרֵאשִׁית מַה שֶּׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, עַל הַשֵּׁמוֹת וְהַתְּאָרִים הַמְיֻחָסִים לַה', וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה בִּקְצָתָם מִן הַהַגְשָׁמָה, עִם רִחוּק דָּבָר זֶה אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, וְכֵן מַרְחִיקָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה גַּם כֵּן בִּדְבָרִים מְפֹרָשִׁים.
ב אָמַר הֶחָבֵר: שְׁמוֹת ה' יִתְעַלֶּה חוּץ מֵהַמְפֹרָשׁ הֵם תְּאָרִים וּמִדּוֹת נִלְוִים, לְקוּחִים מֵהִפָּעֲלֻיּוֹת הַבְּרִיּוֹת עַל יָדוֹ כְּפִי מִשְׁפָּטָיו וּגְזֵרוֹתָיו, וְנִקְרָא רַחוּם כַּאֲשֶׁר יְתַקֵּן מַצַּב מִי שֶׁהָיוּ בְּנֵי אָדָם מְרַחֲמִים עָלָיו לְרֹעַ מַצָּבוֹ. וּמְיַחֲסִים לַה' הָרַחֲמִים וְהַחֶמְלָה, וַאֲמִתָּתָם אֶצְלֵנוּ רַכּוּת נֶפֶשׁ וְחֻלְשַׁת טֶבַע, וְאֵין זֶה רָאוּי לוֹ יִתְעַלֶּה, אֲבָל הוּא שׁוֹפֵט צֶדֶק, גּוֹזֵר בָּעֳנִי אָדָם אֶחָד וְעשֶׁר אַחֵר מִבְּלִי שֶׁיִשְׁתַּנֶּה הוּא עַצְמוֹ, וְלֹא יְרַחֵם עַל הָאֶחָד וְלֹא יִכְעַס עַל הָאַחֵר. וּכְבָר נִרְאֶה כְּגוֹן זֶה בְּשׁוֹפְטֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁבָּאוֹת אֲלֵיהֶם שְׁאֵלוֹת, וְהֵם שׁוֹפְטִים בְּמִשְׁפַּט הַתּוֹרָה וּמְזַכִּים אֲנָשִׁים וּמְחַיְּבִים אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְיִהְיֶה אֶצְלֵנוּ מִבְּחִינַת פָּעֳלָיו פַּעַם אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּפַעַם אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם, וְהוּא יִתְעַלֶּה אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִמִּדָּה אֶל מִדָּה.

___________________________
מענין הכוזרי – בקורות חייו של מלך כוזר. מצפונם – סודם. ומה שהיה וכו' – כל זה מהיסטוריה של מלכות כוזר. שאלות עבריות – שאלות להבנת התורה [אוצר נחמד]. רחוק דבר זה – הסברא מתנגדת לתפיסת ההגשמה. חוץ מהמפורש – שם ה' המפורש, שם הוי"ה.
תארים ומידות נלווים – שאינם מגדירים את ה' אלא מתארים את פעולותיו. אמיתתם אצלנו – בלשון בני אדם המילה רחמים מתפרשת באופן זה. רכות הנפש – אנו מצטערים בראותנו סבל ולכן מרגישים צורך לעזור. אין זה ראוי לו יתעלה – ה' אינו נפעל מהמציאות אלא מנהיג אותה. אבל הוא – אלא ה'.

ביאורים
במאמר הראשון חיפש המלך את המעשה הרצוי, וניסה למצוא את השיטה הרוחנית שתספק לו תשובה משכנעת. לאורך הדרך הוא ערך עימות בין היהדות לפילוסופיה ולדתות אחרות, עד שהגיע למסקנה הפותחת את המאמר השני: היהדות, ואין בלתה, היא המפתח לפענוח המעשה הרצוי. זוהי השקפת עולם ודאית, שאיננה מותירה מקום לספקות. השקפת עולם שלמה, שכוללת בתוכה את המרכיבים של הפילוסופיה והדתות בצורה מזוככת והרמונית. השקפת עולם שבשבילה כדאי לחולל שינוי מהפכני באורח החיים, לא רק הפרטי, אלא גם הלאומי. מכאן חלה נקודת מפנה גם באופי הבירור הרוחני של המלך. הוא כבר אינו משקיף מהצד ומנסה להתרשם, אלא משתתף פעיל בהבנת היהדות שהוא כבר חלק ממנה. נקודת המוצא מעתה היא ש'משה אמת ותורתו אמת', והתפקיד המוטל על המלך הוא ללמוד, להבין ולדעת את הכתוב בה. לכן סיפור המסגרת של מאמר שני הוא לימוד התורה, ומתוך השאלות המתעוררות במהלך הלימוד מתגלגלות סוגיות שונות, שאותן מברר המלך עם החבר.
השאלה הפותחת עוסקת ב'תארים', השמות השונים שבהם אנו מכנים את ה'. בקריאה ראשונית, התורה מייחסת לה' תכונות אנושיות, רגשות ומצבי רוח, אשר מציירים אותו כישות גשמית הדומה לנו. החבר מנסח עקרון כללי, לפיו היחס בינינו לבין ה' הוא יחס סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. התורה לא מתארת את ה' כפי שהוא באמת, אלא כפי שהוא נראה בעיננו ומתגלה אלינו. הפרשנות הזו ביחס ל'תארים' בתורה, משקפת את מהות היהדות שבאה לידי ביטוי במאמר ראשון; בניגוד לפילוסופיה שדוגלת באלוהים מופשט, קר ומנוכר – לנו יש אלוהים חיים, שמשגיח ומדבר. פחות חשובה לנו ההגדרה של האלוהות, הרבה יותר מעניינת אותנו המשמעות שלה עבורנו. ועל זה מדברת התורה.

הרחבות
הרחבות
1. מרכיבי הגיור
וְאֵיך נִגְלוּ אֲלֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ בְּדָתָם, וְנִמּוֹלוּ בַּמְּעָרָה הַהִיא, וְשָׁבוּ לְעִירָם מַחֲזִיקִים בְּדַת הַיְּהוּדִים. בסיפור התגיירותם של ראשי ממלכת כוזר, ריה"ל מונה שני גורמים שהיוו את מעשה הגיור:
א. קבלת מצוות ולימוד התורה. ב. מילה. גורם נוסף שריה"ל לא מונה אבל הוא חלק בלתי נפרד ממעשה הגרות הוא טבילה (מסכת יבמות דף מז, ועוד. עיין גם בכוזרי, מאמר ראשון, קטו).
בנוסף, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה על הגר להביא גם קרבן, ובזאת הופך, כלשונו של הרמב"ם , "להיות ככל כשרי ישראל". היום, היות שאין אנו יכולים להביא קרבן, דרישה זו כבר איננה יכולה להתבצע. אף-על-פי-כן, אין היא מעכבת את הגיור או משנה את יחסינו לגר [משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה, ב, א].
2. גיור כיצירה חדשה או כגילוי הטבע המקורי
לפי סיפור המעשה שמספר ריה"ל, מלך כוזר מתגייר לבסוף, אך לשיטתו של ריה"ל גם לאחר הגיור, הגר איננו שווה לשאר ישראל משום שנבואה כגילוי שיא של סגולת ישראל, נמנעת ממנו [ מאמר ראשון, קטו ]. לעומתו, הרמב"ם באגרתו לרבי עובדיה הגר כותב ש"אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר" [איגרת הרמב"ם לר' עובדיה הגר, מהדורת הרב שילת, עמ' רלג-רלה]. ולדעת הרמב"ם אפילו גוי יכול להיות נביא וקל וחומר גר.
ייתכן שמחלוקת ראשונים זו נובעת מהבנת מהות הגיור: האם הגר במעשה הגיור מגלה את טבעו האמתי העצמי. ובאמת, לפני הגיור הוא למעשה 'נשמה יהודית בגוף גויי' (כך הסביר 'החפץ חיים' את סיפורו של גר הצדק, רבי אברהם פוטוצקי הי"ד – ראה 'מחניים', גיליון צ"ב, תשכ"ד), או שהגיור משיל מהגוי את טבעו הגויי, הישן, וכשהוא עולה מהטבילה הוא נעשה כיצירה חדשה, 'כקטן שנולד דמי' כפשוטו, ולכן אינו כישראל לכל דבר מפאת חסרון ההכנה הנשמתית. [וראה בזוהר הקדוש דף כה].

שאלות לדיון

האם רכות נפש וחולשת טבע היא מידה שלילית?
מדוע לא נכון לומר שה' משתנה?


לעילוי נשמת גדליהו משה בן אברהם ז"ל


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il