^ 1.. קלז, ב.
^ 2.. ז, א.
^ 3.. ד"ה בלבער.
^ 4.. תוספות רשב"א הוא רבינו שמשון בר אברהם משאנץ, והגירסא בתוספות רשב"א משאנץ עצמו (פסחים ז, א ד"ה בלבער) היא "רשב"ם". וכן הגירסא ברא"ש ובטור. והרבה ראשונים גרסו "רבינו שמואל", ועל כל פנים לא גרסו "רשב"א". והרב מאיר מאזוז (בירחון אור תורה שנה כב סימן מד) ביאר עוד שתוספות הרשב"א משאנץ היה תלמידו של ר"י בן אחותו של ר"ת, ולא יכון הלשון "ולא נראה לרבינו תם" המובאת בהמשך התוספות, כי רבינו תם קדם לו הרבה. (אלא הוא רשב"ם שהיה נכדו של רש"י, כרבינו תם).
^ 5.. קלז, ב ד"ה אבי הבן אומר כו' שכתב שרשב"ם "הנהיג" לברך קודם המילה "ורבינו תם החזיר המנהג לקדמותו".
^ 6.. ז, ב.
^ 7.. קלז, ב ד"ה אבי הבן אומר וכו'.
^ 8.. יו"ד סימן רסה סעיף קטן ג. ובכל פעם שנזכיר בהערות דברי הטור או נושאי כליו, וכן דברי השולחן ערוך או נושאי כליו בסתם, תהיה הכוונה לסימן זה. ומה שכתבנו שהוא על פי דעת הב"ח, עיין בדבריו שם, שהב"ח עצמו כתב באופן מעט שונה.
^ 9.. שם. לא נעסוק בראיות רבינו תם לשיטתו, המובאות בתוספות, אלא בדחייתו את דברי הרשב"ם.
^ 10.. תוספות בפסחים ז, ב ד"ה כי.
^ 11.. עדיין לא מבואר להסבר התוספות למה נקטו חכמים בברכה לשון שמשמע ממנה יותר להבא, ולא נקטו לשון "על" שמשמע ממנה מעיקרא. ואולי עיקר הברכה נתקנה על אב המל את בנו שמצות המילה מוטלת עליו ואז יברך לפני המילה כדלקמן.
^ 12.. ז, א ד"ה בלבער.
^ 13.. רש"י במסכת עבודה זרה כו, ב ד"ה לאפוקי לשם מורנא. וכן כתב המהרש"ל לתוספות בד"ה בלבער.
^ 14.. עבודה זרה כז, א.
^ 15.. שבת שם, ד"ה אבי הבן.
^ 16.. שבת נה, ב מדפי הרי"ף, ד"ה אבי הבן.
^ 17.. מצאנו בריטב"א (פסחים ז, ב סוף ד"ה כל המצוות) שני טעמים לדין הברכה שהיא קודם לעשיית המצוה: א. "כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השם יתברך". ב. "כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעלה שהיא עבודת הגוף". וההבדל בין שני הטעמים הוא: שלטעם הראשון הברכה היא חלק במעשה המצוה, שהמצוה צריכה הקדמה לפניה בברכה, להורות שהוא עושה אותה מפני מצות ה'. ואילו לפי הטעם השני הברכה לא קשורה מהותית למצוה, שהמצוה לא צריכה לברכה, אלא שיש דין נפרד שיקדים האדם עבודת נפשו לעבודת גופו. ומבואר שבדומה לזה נחלקו הראשונים. הרשב"א והר"ן סברו שדין עובר לעשיה הוא דין במעשה המצוה, ממילא כיוון שכבר הקדים את ברכת המצוות די בכך ולא יצטרך להקדים את ברכת השבח. ואילו התוספות סברו שהוא דין נפרד, ממילא אין הבדל בין ברכת המצוות לברכת השבח, שלא בשביל מעשה המצוה מברך לפניה אלא בשביל חשיבות הברכה. והמהרש"א (על תוספות ד"ה בלבער שהזכרנו) הסביר את דעת התוספות שאף על פי שהברכה היא ברכת השבח, כיוון שמעשה המילה הזה גרם את הברכה ובלעדיו לא היה מברך, ראוי לברך אותה עובר לעשייתו, לולא הטעם שתירץ התוספות על דין עובר לעשייה. ובודאי מבואר שלתוספות דין עובר לעשייה הוא דין נפרד, שאם הוא דין במעשה המצוה מה אכפת לנו שהמילה הזאת גרמה את הברכה, הרי המצוה כבר נעשית. אלא שהוא דין נפרד, וכמו שאת ברכת המצוות, מברך לפניה אף שאינה חלק ממעשה המצוה, כיוון שהמצוה גרמה את הברכה ראוי להקדים את הברכה מפני חשיבותה, כן בברכת השבח כיוון שהמצוה גרמה את הברכה ראוי להקדים את הברכה.
^ 18.. בתשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ה סימן ד בשאלה לרב שר שלום, מצאנו: "...ואבי הבן כשמברך להכניס אין מברך אלא לאחר המילה ואף על פי שאמרו חכמים כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, מילה שאני. ומפני מה? דחיישינן שמא תתקלקל המילה ונמצא שם שמים לבטלה". ובטור משמע שהגאונים ור"ת הם בשתי דעות חלוקות. והבית יוסף (בד"ה ומה שכתב רבינו בם רב שר שלום) תמה על הטור שמשמע ממנו שנחלק ר"ת על הגאונים, שהבין הבית יוסף שר"ת הוא כדעת הגאונים. ובדרישה (ס"ק ב) ביאר שהטור הבין בר"ת שאין צריך לברך לפני המילה אבל הרשות בידו אך בדברי הרב שר שלום הבין שחייב לברך לאחריה, וכתב שעדיין הדין עם הבית יוסף שמנין לנו לומר בר"ת שיכול לברך לפניה. (והב"ח (ד"ה ומה שכתב ורשב"ם הנהיג וכו') יישב הבנת הטור, עיין שם). יוצא שמה שבארנו בר"ת שהוא כדעת הגאונים, הרי זה לפי הבית יוסף שאסור לברך לפני המילה, ולכאורה לא כטור.
^ 19.. ז, ב וזה לשון הגמרא: "דאמר רבי יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן... בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר... שופר מאי טעמא וכי תימא משום דילמא מקלקלא תקיעה אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי. אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד".
^ 20.. ביאור זה בדעת הגאונים נמצא בדעת המאירי בפסחים ז, ב ד"ה ונשוב לדברינו. וכן בתוספות רא"ש בפסחים ז, א ד"ה לבער.
^ 21.. סימן עג. ועיין בקרבן נתנאל בשבת פרק רבי אליעזר דמילה, סוף אות נ, שהביא פוסקים הסוברים כן.
^ 22.. על התוספות בפסחים שם.
^ 23.. חדושים סימן רפה.
^ 24.. כלל כו סימן א. גם המאירי (פסחים ז, ב ד"ה ונשוב לדברינו. ובשבת קלז, ב ד"ה אבי הבן) סבר לברך בין מילה לפריעה אך כתב באופן שונה מעט.
^ 25.. מקורו במשנה בשבת סוף פרק רבי אליעזר דמילה: "מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל". ואולם קשה לדעת רב ביבמות (עא, ב) שלא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, ואיך יברך האב "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם פריעה? בציץ אליעזר (חלק ה סימן יד סעיף ז) יישב על פי ביאור הגר"א. עיין שם. ועוד הרבה דובר בענין זה אלא שאין כאן מקום להאריך.
^ 26.. פרק רבי אליעזר דמילה סימן י, וכן הביא הטור בשם הרא"ש.
^ 27.. ומה שהוכיח המהרש"א (על תוספות ד"ה בלבער בפסחים ז, א) בדעת הרא"ש שאם הברכה היא ברכת השבח ממילא לא שייך בה דין עובר לעשייתם נדחה לכאורה מתוספות רא"ש בפסחים (ז, א ד"ה לבער עיין שם. ועיין בדברי המהדיר שם בהוצאת מכון אופק עמוד קיא). ובתשובת הרא"ש שהזכרנו כתב לשון זו: "ועוד היה אומר רבינו תם, כדי לקיים המנהג, דברכה זו לאו לגמרי על מילה זו... אלא מודה ומשבח...". וממה שאמר שעשה זאת רבינו תם כדי לקיים את המנהג קצת משמע שהרא"ש לא סבר כך, אלא שהיא ברכת המצוות. ועדיין לעניות דעתי אינו מבואר מספיק.
^ 28.. נה, ב מדפי הרי"ף.
^ 29.. בד"ה ומה שכתב רבינו ורבינו תם כתב".
^ 30.. סימן רצג בפרויקט השו"ת.
^ 31.. חלק ב הלכות מילה, שער ג חלק ד.
^ 32.. חלק ב עמוד כט.
^ 33.. על פי דברי ספר היראים סוף מצוה יט, והמגיה על הרי"ף בתשובה.
^ 34.. הרבה נכתב על שיטת הרמב"ם, ולא הבאנו אלא מה שנראה כבסיס המשא ומתן.
^ 35.. כט, א.
^ 36.. ואולם יש לשאול אם נאמר שברכת "להכניסו" היא ברכת המצוות, מדוע תיקנו דוקא במילה ברכה ולא בשאר מצוות שיש חובה נוספת על האב. אמנם לגבי רוב המצוות המוטלות על האב (קדושין כט, א) לא תיקנו כלל ברכה לעושה המצווה, אך לגבי פדיון הבן שהפודה את בנו מברך קשה למה לא תיקנו ברכה נוספת על חיוב האב? עיין שו"ת הריב"ש (סימן קלא) שביאר, לגבי ענין אחר, את ההבדל שבין מילה ופדיון לדעת הרמב"ם, שרק במילה יש חובה מעיקר הדין על האב למול את בנו, ואילו בפדיון עיקר המצווה היא על הבן, אלא שבקטנותו אי אפשר לו לקיימה לכן הטילוה על אביו, וממילא מיושב מדוע דווקא במילה תיקנו ברכה לאבי הבן שרק כאן החובה היא עליו. ועיין עוד בספר משנת מנשה סימן ו, סעיף ד.
^ 37.. סימן יח.
^ 38.. יביע אומר, שם.
^ 39.. בסימן רסה, ובכסף משנה על הרמב"ם בהלכות מילה, פרק ג הלכה א.
^ 40.. בהסכמתו לספר "צבא מרום".
^ 41.. אף שנדחתה הראיה בשיטת הרי"ף, הרי הרשב"ם שסבר לברך לפניה הפך את הגרסה וחשש לראיה מסדר הברכות, והרי הבית יוסף סבר שכן דעת הרמב"ם שיש ראיה מסדר הברכות. וכאן באנו לבאר דעת החולקים.
^ 42.. החדשות, סימן א.
^ 43.. יש להעיר כי לשון הרמב"ם בהמשך (הלכות ב, ג): "ואם היו שם עומדים אומרים: כשם שהכנסתו לברית... ואחר כך מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדש ידיד מבטן...". ברכת העומדים שם בודאי נראית כהמשך למה שאמר האב "להכניסו", וממה שאמר בברכה הבאה "ואחר כך" - מה שלא אמר בברכת להכניסו - היו שהוכיחו (המהר"ם אלשקר בתשובתו), שכאן התחיל את הברכות שאחר המילה, ולפני כן אכן דיבר על ברכות שקודם המילה. ואולי לזה כיוון המהריט"ץ שבלשון "קודם" תופס הרמב"ם הוא ואחר עמו.
^ 44.. כן כתב הגר"ש משאש שם.
^ 45.. יביע אומר, שם.
^ 46.. סימן שלא בפרויקט השו"ת.
^ 47.. סימן יט הובא ביביע אומר, שם.
^ 48.. בירחון אור תורה שנה כו, סימן נח.
^ 49.. סימן שלב בפרויקט השו"ת.
^ 50.. שבת קלז, ב. (ד"ה המל). חידושי רבינו פרחיה שחי בזמן רבינו אברהם בן הרמב"ם יצאו לאור בדורנו ולכן לא תפסו כל כך מקום בדיון, ואולם הגר"ע יוסף בתשובתו הביא מהם.
^ 51.. סימן יח.
^ 52.. הוא ספר "אל כפאיה" המוזכר שם.
^ 53.. דף א עמוד ב.
^ 54.. שם.
^ 55.. בירחון אור תורה, שם.
^ 56.. בהמשך הדברים בא לבאר למה היא חזרה "בלי טעם" לדבריו.
^ 57.. צריך להבין מה הצריכו לומר כן. שהרי הרמב"ם עצמו כתב בתשובה שלא אכפת לנו אם יברך קודם המילה או לאחריה, ואף אם נעשה מעשה בנוכחות הרמב"ם מה בכך, עדיין לא למדנו שיש לדעתו חיוב לברך לפניה אלא שאפשר לברך לפניה, ובודאי יכול לברך לאחריה. אכן, ממרן הבית יוסף (ד"ה ומה שכתב רבינו ורבינו תם כתב) משמע שדברי הרמב"ם נאמרו לחובה שיברך לאחר המילה כמו שסבר הבית יוסף ברבינו תם. אך אחרי מה שפירש הרמב"ם בתשובותיו קשה לומר כן. ולכאורה עיקר הסתירה עם תשובות הרמב"ם היא ממה שאמר רבינו אברהם שהרמב"ם הורה כן להלכה ומשמע שאמר דבריו לחיוב.
^ 58.. כלומר, גם מה שאמר רבינו אברהם "וראיתו על זה" לא שהיא ראית הרמב"ם, אלא שהוא הבין כן ואמר זאת בדבריו.
^ 59.. שם.
^ 60.. בגמרא שהובאה לעיל בהערה 19.
^ 61.. כעת פחות מסתבר שהאמור בדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם (שהרמב"ם הורה להלכה לברך לפניה וכן נעשה מעשה לפניו) הוא טעות סופר שהרי ראינו כן גם בדברי רבינו פרחיה, ואף אם נאמר שרבינו פרחיה עצמו שמע כן מרבינו אברהם הרי סוף סוף רבינו אברהם ידע שהרמב"ם הורה להלכה כן. והרב המהדיר על רבינו פרחיה (הוצאת מכון אופק עמוד 254) כתב ליישב דברי הרמב"ם בתשובותיו עם דברי רבינו פרחיה משמו, שיש שני נידונים בדבר: א. אם אפשר לברך ברכת "להכניסו" לפני מילה. ב. אם אפשר לברך אותה גם אחרי המילה. בנוגע לדיון הראשון שלדעת הגאונים אין לברך עובר לעשייה על מצווה שעושה אחר, הרמב"ם לא חשש לקלקול וסבר שדין ברכה זו כשאר מצוות ואפשר לברכה עובר לעשייה. בנוגע לדיון השני האם ניתן לברך אותה אחרי המילה, סבר הרמב"ם שאף ששאר מצוות אין צריך לברך עובר לעשייה, הרי מילה שונה כיוון שטעונה שתי ברכות וכבר התברכה ברכה אחת לפניה, לכן יכול לברך "להכניסו" לאחריה, וזה מה שכתב בתשובותיו. אלא שהסבר זה קשה מפשט הלשון של רבינו פרחיה שהסיק: "ולעולם מברך אבי הבן שהוא חייב למול את בנו על מצוה זו שמקיימה קודם עשייתה כדין כל המצוות. ואף על פי שדבר זה לא פירש אותו בחיבורו, אלא המנהג שהיו עושין לפניו, והיה מזהיר עליו מפיו הוא כמו שאמרתי". אמנם לגבי תחילת דבריו אפשר לומר שדיבר על היכולת לברך לפניה ולא על החיוב, ומה שאמר "ולעולם מברך אבי הבן" כוונתו שיכול לברך. וכן מה שאמר שהוא המנהג שהיו עושים לפניו כוונתו להראות שלא חשש הרמב"ם לסברת הגאונים. אך מה שכתב "והיה מזהיר עליו מפיו" מבואר שהרמב"ם הזהיר על מנהג זה, וסבר שלחיוב נאמר. והרב קאפח על הרמב"ם (כרך אהבה עמוד תשא) כתב על דברי רבינו אברהם: "יתכן שראה מעשה באחד שברך לאחר המילה, והיה שם מי שמיחה בו, והשתיקו רבינו, והרב רבינו אברהם דימה שכך דעתו, ולא היא". ומידי דוחק לא יצאנו.
^ 62.. פרק א סימן מ. הובא בבית יוסף בד"ה כתב הרמב"ם.
^ 63.. סימן רד.
^ 64.. ריש פרק ג מהלכות מילה.
^ 65.. כט, א.
^ 66.. ההגהות מיימוניות (הובא בבית יוסף בסימן רסה ד"ה ומה שכתב ונוהגים) כתב, שמה שהסנדק מברך הוא כיוון שהוא שליח בית דין. ועיין בשו"ת רבי עקיבא איגר, סימן מב.
^ 67.. הרמ"א (סעיף ב) פסק שאם בירך אבי הבן ברכת "להכניסו" לחוד יצא בדיעבד. ובביאור הגר"א (ד"ה או שבירך וכו') כתב לבאר: "דברכת 'להכניסו' היא תוספת על ברכת המילה שנצטוה אביו עליו יותר מאחר וברכת המילה נכלל בו, אלא דלכתחילה יברך קודם 'על המילה' כמו בברכת הפירות בכולל ואינו כולל". מבואר שדין זה הוא דווקא לדעת הרמב"ם בברכת "להכניסו". יוצא, אם כן, שהרשב"ם, שהבאנו בתחילת דברינו שהקדים ברכת "להכניסו" לברכת "על המילה" לא יוכל להסתדר עם דברי הרמב"ם, אף אם נסביר את הרמב"ם שהברכה ברכת המצוות. לפי זה צריך עיון ליישב מנהג ירושלים שסמכו על הרמב"ם, ועם זה מברכים "להכניסו" קודם ברכת "על המילה" גם באב המל.
^ 68.. יו"ד רסה, א.
^ 69.. ואמנם ביארנו שסבר מרן שגם דעת הרי"ף והרמב"ם לברך אחרי המילה. נעיר עוד כי בבית יוסף בהמשך הסימן (ד"ה וכתב עוד) כתב שבארץ ישראל לא חוששים שמא ימלך המוהל, וקצת קשה שלא הביא זאת בדיון על הברכה. ואם אכן סבר כך אזי מה שכתב לברך אחרי המילה קודם הפריעה אינו מטעם קלקול, אלא לקיים סדר הברכות שבגמרא, כיוון שהברכה היא ברכת השבח ולא צריך לברכה עובר לעשייה (וכמו שהביא בכסף משנה על דברי הרמב"ם בהלכה שהזכרנו, שהברכה היא ברכת השבח).
^ 70.. כן המנהג פשוט.
^ 71.. הרב חיים דוד הלוי במקור חיים השלם סימן רמח הלכה כג בשם נתיבי עם. והרב שריה דבליצקי בהסכמה לספר "צבא מרום" בשם ארץ החיים.
^ 72.. הגר"ש משאש בהסכמתו לספר צבא מרום, הובאה בשו"ת שמ"ש ומגן חלק ב יו"ד סימן כה. וכן כתב הרב מאיר מאזוז בירחון אור תורה, שנה כב סימן מד, אך שם כתב שהמנהג בארץ ישראל לברך קודם המילה. ועיין עוד בדברי הגר"ש משאש בירחון אור תורה שנה כו סימן נח, שהבאנו חלק מהם לעיל, שם משיב על דברי הגר"ע יוסף.
^ 73.. יביע אומר, שם.
^ 74.. בספר מילה ופדיון כהלכה עמוד מ, ובספר "שובע שמחות" עמוד כב-כג. וכתבו עוד שכן עשה הגר"ע יוסף כשהיה סנדק לבן יתום בירושלים.
^ 75.. בספרים מילה ופדיון כהלכה (שם) ושובע שמחות (שם).