^ 1.) מינוי שליח אינו צריך מעשה קנין. הדבר נלמד מן הגמרא במסכת בבא קמא (קד ע"ב) שם דנה הגמרא האם אדם שהפקיד מעות ביד אחר יכול לשלוח איגרת הרשאה עם חותם ביד שליח כדי לקבל המעות מיד הנפקד, וברור לגמרא שמינוי השליחות תקף אף ללא קניין וכל הדיון שם הוא רק לגבי האחריות של הנפקד למעות בדרך. ולא רק קניין אלא אף עדים אין צריך למינוי השליחות, שכל מטרת העדים להעיד במקרה של הכחשה בין השליח והמשלח (לא איברי סהדי אלא לשיקרי), אך אם שניהם מסכימים אין צורך בעדים.
כך פסק השולחן ערוך (חו"מ קפב, א):
"האומר לשלוחו: צא ומכור לי קרקע או מטלטלין, או: קנה לי, הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין; ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים, אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו, ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם".
מינוי השליחות אינו צריך להיות בנוכחות השליח. (אמנם במינוי שליח לכתיבת הגט לחלק מהפוסקים צריך להיות דווקא בפניו, אך מסיבות המיוחדות לכתיבת גט דבעינן לשמה, עיין תוס' גיטין עא ע"א, ורא"ש ורמב"ן ור"ן שם סוף פרק התקבל. יעויין שו"ת היכל יצחק אבן העזר ב סימן נה, ובשו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אבן העזר סימן רעז בחילוק בין שליח קבלה לשליח הולכה).
כל דברינו עד עתה שאין צריך קניין למינוי השליחות אמורים במינוי על ידי דיבור אולם במינוי על ידי הכתב כל שכן שאלימא טפי ואין צריך קניין. ויעויין בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' קמו) שכתב "ואם כן יפה כח הכתיבה מהדיבור ודאי, ואחר שרבי יוסף כתב בכתב ידו לרבי יעקב (השליח) יש עליו לקיים כל מה שכתב בכתב ידו. וכל שכן וקל וחומר כאשר הוא דרך התגרים לעשות מעשיהם על ידי כתבים... למדנו שמי שכותב לחברו שיעשה כך וכך וחברו עשאו המעשה קיים ואי אפשר למשלח לערער על השלוח כלום, ואין צריך עדים ולא קנין דלא איברו סהדי אלא לשקרי". ויפה כתב הרב אליעזר בן פורת שהביא מקור זה והוסיף "ולפי זה מבואר שחתימת כתב הרשאה בדואר אלקטרוני, שהדרך כיום לקנות ולמכור בכהאי גונא, היא חתימה תקפה לדיני ממונות, וממילא הוא הדין גם למכירת חמץ".