ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שרה אספיס בת רפאל אריה הכהן ז"ל
ג1 כָּל 'נֶפֶשׁ' הָאֲמוּרָה בְּעִנְיָן זֶה - אֵינָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לַגּוּף•, אֶלָּא צוּרַת הַנֶּפֶשׁ•, שֶׁהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִשִּׂיגָה הַבּוֹרֵא כְּפִי כֹּ חָהּ, וְהִשִּׂיגָה הַדֵּעוֹת הַנִּפְרָדוֹת• וּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂים•. וְהִיא הַ'צּוּרָה' שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיָנָהּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה (הלכות ח-ט) - הִיא הַנִּקְרֵאת 'נֶפֶשׁ' בְּעִנְיָן זֶה.
החיים והכרת
ג2 חַיִּים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת, שֶׁאֵין הַמָּוֶת אֶלָּא מִמְּאֹ רְעוֹת הַגּוּף, וְאֵין שָׁם גּוּף, נִקְרְאוּ 'צְרוֹר הַחַיִּים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹ נִי צְרוּרָה• בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל א כה,כט). וְזֶה הוּא הַשָּׂכָר שֶׁאֵין שָׂכָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה*, וְהִיא שֶׁהִתְאַוּוּ לָהּ כָּל הַנְּבִיאִים. ד וְכַמָּה שֵׁמוֹת קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל: 'הַר יי' (תהילים כד,ג), וּ'מְקוֹם קָדְשׁוֹ' (שם), וְ'דֶרֶךְ הַקֹּ דֶשׁ' (ישעיה לה,ח), וְ'חַצְרוֹת יי' (תהילים פד,ג), וְ'אֹ הֶל יי' (שם טו,א), וְ'נֹ עַם יי' (שם כז,ד), וְ'הֵיכַל יי' (שם), וּ'בֵית יי' (שם), וְ'שַׁעַר יי' (שם קיח,כ). וְהַחֲכָמִים קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל לְטוֹבָה זוֹ הַמְּזֻמֶּנֶת לַצַּדִּיקִים 'סְעוּדָה•', וְקוֹרִין לָהּ בְּכָל מָקוֹם 'הָעוֹלָם הַבָּא'.
ה הַנְּקָמָה שֶׁאֵין נְקָמָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה - שֶׁתִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תִּזְכֶּה לְאוֹתָן הַחַיִּים*, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו,לא). וְזֶה הָאָבְדָן הוּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ הַנְּבִיאִים דֶּרֶךְ מָשָׁל "בְּאֵר שַׁחַת"• (תהילים נה,כד), וַ"אֲבַדּוֹן" (שם פח,יב ועוד), וְ"תָפְתֶּה"• (ישעיה ל,לג), וַ"עֲלוּקָה"• (משלי ל,טו), וְכָל לְשׁוֹן כְּלָיָה וְהַשְׁחָתָה קוֹרְאִין לוֹ, לְפִי שֶׁהִיא הַכְּלָיָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּקוּמָה לְעוֹלָם, וְהַהֶפְסֵד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם.
הַנְּשָׁמָה - כאן הכוונה לכוח המחיה את הגוף, שלאחר המוות הולך לאיבוד (ראה יסודי התורה ד,ט). צוּרַת הַנֶּפֶשׁ - מהות הנפש, והיא "תוצאת" השגת ה'. הַדֵּעוֹת הַנִּפְרָדוֹת - "הדעות שאין להם גולם [=חומר]", כלומר המלאכים, שהם השכלים הנבדלים (יסודי התורה ב,ג; ד,ח). וּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂים - הבריאוֹת שברא הקב"ה, ובכללן מעשה בראשית ומעשה מרכבה (שם פרקים ג-ד; וכן ז,א). צְרוּרָה - שמורה. סְעוּדָה - לשון אכילה, והושאל להשגות השכליות שהנפש משיגה בהן את נצחיותה באופן הטוב ביותר, כשם שהמזון מסייע לקיום הגוף באופן הטוב ביותר (מו"נ א,ל). בְּאֵר שַׁחַת - משמעות הצירוף 'בור מוות', והושאל להוראת 'אבדון'. תָּפְתֶּה - מקום שרפת הילדים בגי בן הנום לקול רעמות התופים (מדרש תנחומא פרשת ואתחנן). עֲלוּקָה - תולעת מים המוצצת דם.
ביאורים
האדם מחולק לכמה חלקים: הגוף הוא הכלי שדרכו אנו עושים את כל המעשים. הנשמה , לפי דעת הרמב"ם, היא הכוח החיוני של האדם. כוח זה הוא המנוע של הגוף. הוא זה שמניע את האיברים, החלק החושב והמרגיש, שפוגש את העולם בחמשת החושים. חלק שלישי באדם הוא הנפש . הנפש היא פוטנציאל רוחני שטמון באדם. הנפש צריכה לצאת אל הפועל, היא כישרון רוחני שצריך להתממש. רק על ידי החיבור בין הגוף לנשמה, שהיא הכח החיוני, האדם יכול לקיים מצוות וללמוד תורה. זו הדרך היחידה שבה הוא יכול לממש את הכישרון הרוחני שבו, להוציא לפועל את הנפש.
משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו כישרון מוזיקלי. היכולת להוציא אותו אל הפועל נעשית רק על ידי הגוף והנשמה. כאשר האדם מתחיל להתאמן והנשמה נותנת הוראות לגוף לפרוט על הגיטרה הוא מוציא מהכוח אל הפועל את הכישרון. לאחר התאמנות רבה הוא יהפך לנגן גיטרה מוכשר.
כמו כן בענייננו. הנשמה מניעה ומפעילה את הגוף. הוא יכול לעשות מעשים טובים או רעים. כאשר היא מפעילה אותו לעשות מעשים טובים לאורה של הנפש הרוחנית, האדם הופך לרוחני יותר. הוא לומד תורה והוגה בדברי ה'. מחשבותיו אינן עסוקות בענייני העולם הזה, אלא בונות עולם רוחני שהוא הולך לאורו. כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו דבקים באותו עולם עליון.
העולם הרוחני שהאדם בונה, שאינו תלוי בעולם הזה, נשאר לנצח ואינו אובד כאשר האדם נפטר. הגוף והנשמה, לעומת זאת, אובדים.
הקישור של האדם לעולם רוחני שמימי נקרא דעה . פירוש המילה דעה הוא חיבור . כל שהאדם יותר קשור לעולמו הרוחני כך קיומו בעולם הבא יותר מלא חיות ועוצמה. זו הסיבה לשמות הרבים של העולם הבא. יש הבדל בין הימצאות האדם בהר הבית, עמידתו בפתח המקדש והימצאותו בתוך ההיכל ממש. אלו דרגות שונות של קדושה והתקשרות לקב"ה. כך גם העולם הבא נקרא בשמות רבים כדי לבטא את רמות הקדושה והדבקות האלוהית בעולם הבא.
כך גם בעונש של הרשעים. הכרת של הרשעים מכונה בשמות רבים לפי גודל העוונות. יש עוון שהוא כמו עלוקה שמוצצת את הדם, את החיוּת, לאט לאט, יש עוון שהוא כמו אבדון מהיר, וכן על זה הדרך.
הרחבות
* האם בעולם הבא יהיה לבני האדם גוף?
וְאֵין שָׁם גּוּף... וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה. לשיטת הרמב"ם, במציאות האידיאלית שבעולם הבא, אין לבני האדם גוף כלל.
הרמב"ן חלק על דברים אלו של הרמב"ם: "כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש , והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים". [תורת האדם שער הגמול ד"ה עכשיו ביארנו]. לפי דברי הרמב"ן, עולם הנשמות שבו אין לבני האדם גוף, הוא העולם שבו נמצאות כעת נפשות הצדיקים שנפטרו, ואילו בעולם הבא שהוא התכלית הרצויה, ולדעתו יהיה אחר ימות המשיח, יהיו בני האדם בעלי גוף.
* האם כל אדם שעבר עברה שעונשה כרת נכרת מעולם הבא?
שֶׁתִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תִּזְכֶּה לְאוֹתָן הַחַיִּים. הרמב"ן מבאר שהעונש הקשה, של כריתה מחיי עולם הבא לא יחול על כל מי שעבר עברה שעונשה כרת: "הכרת הזה שאמרנו שהוא אבדן הנפש, אינו בכל מחוייבי כריתות, שהצדיק הגמור שתקפו יצרו ואכל כזית מן החלב אינו נכרת ואבד מן העולם הבא... מי שזכויותיו מרובין מעוונותיו אף על פי שיש בהם מחוייבי כרת, העונש מגיע לו בגופו והוא מת בחצי ימיו... לאחר שמת זה המחוייב כרת בגופו כיון שרובו זכיות אינו יורד לגיהנם אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי גן עדן... ויש במחוייבי כרת מי שעונותיו מרובין מזכיותיו, ועונש כרת שלו מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף שהיא נכרתת מחיי גן עדן".
שאלות לדיון
א. האם בדורנו יש עוד מקום ל"יראת העונש" כפי המתואר כאן ברמב"ם בעניין גיהינום וכרת? מדוע?
ב. מהי משמעות הלשון "עולם הבא"? מדוע לא נאמר, למשל, "עולם הנשמות"?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
