ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ג
המדרש שואל "חוטא מה ענשו?". שאלה זו נשאלה לחכמה, לנבואה, לתורה ולבסוף לקב"ה. כל אחד מהנשאלים ענה תשובה שונה מהאחר. מהי משמעות התשובה של כל אחד? מדוע דווקא הוא ענה תשובה זו?
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
דוד שמשון בן שלמה הלוי
וְאָמַר: שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? וְהֵשִׁיבָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", וְזֶה כִּי הַחֵטְא הוּא חִסָּרוֹן בָּעוֹלָם•, וְאֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא חִסָּרוֹן בָּעוֹלָם, וּלְכָךְ תְּרַדֵּף אוֹתָם הָרָעָה לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם, וּמִכָּל מָקוֹם אֵין הַחָכְמָה אוֹמֶרֶת: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת תָּמוּת", כִּי נִמְצָא בָּעוֹלָם הָרָע גַּם כֵּן,
תשובת הנבואה
אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִן ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְמַעְלָה, לְכָךְ הַנְּבוּאָה אוֹמֶרֶת: "הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת תָּמוּת", שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִמְצָא הַחוֹטֵא שֶׁהוּא רַע כְּמוֹ שֶׁלֹּא נִמְצָא רַע לְמַעְלָה.
תשובת התורה
וְאָמַר: שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? וְהַתּוֹרָה שֶׁהִיא תִּקּוּן הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה הִיא תִּקּוּן הָאָדָם, וְגַם בָּזֶה הַתּוֹרָה הִיא תִּקּוּן הָאָדָם, וּלְכָךְ הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר, שֶׁזֶּה תִּקּוּן שֶׁל הַחוֹטֵא*,
תשובת ה'
אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה תְשׁוּבָה, כִּי הַחוֹטֵא אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה עַל חֶטְאוֹ – הוּא יִתְבָּרַךְ מְקַבְּלוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, וְזֶהוּ מִדַּת ה' יִתְבָּרַךְ.
___________________________
הַחֵטְא הוּא חִסָּרוֹן בָּעוֹלָם - החטא הוא פגיעה בהרמוניה של העולם וגורר קלקולים נוספים שבראשונה פוגעים בח וטא עצמו.
ביאורים
א. החכמה והנבואה מבטאות את העקרונות והכללים של העולם הרוחני. כמו שעולם הטבע מגיב מיד על כל חריגה מהכללים ואינו מקבל התנצלות, כך מבחינתם גם עולם הרוח. אין שום אפשרות לאדם לתקן את החטא, אלא נגזר עליו לסבול ולהיפגע כתוצאה ישירה ממעשיו הרעים. החכמה מתארת את החיסרון שגרם האדם בעולם שה' ברא. העולם מושתת על הרמוניה וסדר רוחני, כך שכל היצורים שבו ממלאים את תפקידם נאמנה. האדם שחטא, בחר שלא להיות נאמן לתפקיד שנועד עבורו, ובזה הוא הפר את האיזון השורר בבריאה. פריצת המסגרת הזו גורמת לפגיעה בשלמותו של האדם, ולכן הוא סובל ומתייסר. הנבואה מתארת את החיסרון בכך שהאדם סטה מרצון ה'. רצונו של ה' הוא טוב ושלם, ולכן אין מקום בעולם שהוא ברא, למציאות שאינה עולה בקנה אחד עם רצונו. לפי הנבואה, לאדם שחטא אין זכות קיום, כי לא ייתכן שיהיה רוע וחוסר שלמות ביצירה אלוהית. לכן אין להסתפק במנת ייסורים שתבוא על האדם, אלא הוא צריך לעבור מן העולם לגמרי.
ב. התורה מבטאת את ההדרכה שנמסרה לאדם, כדי ללכת בדרך הישר. כל מטרת התורה היא להיטיב עם האדם, ולהתוות עבורו את אורח החיים המתאים והמדויק ביותר עבורו. התורה לא מסתפקת בניסוח הכללים, אלא מנגישה אותם עבור האדם עם כל מגבלותיו. לכן היא לא מוכנה להביט באדישות על הכשלונות שלו, אלא רוצה לסייע לו לתקן את הנזק ולהבריא. אולם גם התורה לא מסתפקת בהרהורי חרטה, אלא דורשת פעולה מעשית, הבאת קרבן, שבזה האדם מתקרב לה' וכך מכפר על חטאיו.
רק ה' לבדו, מעניק את מלוא החשיבות לכוח הרצון של האדם. הוא מכיר במרכזיות של הרצון בתוך האישיות של האדם, ובמידת ההשפעה שלו על התפקוד של כל כוחות החיים. ה' מודד את האדם על פי רצונו, וזהו הסוד של התשובה. כשהאדם מתחרט על מעשיו ומעדיף שלא היו באים לעולם, הוא מעיד על רצון טהור ונקי שנמצא עמוק בתוכו, ובכוחו להעלות אותו על דרך המלך.
הרחבות
* כיצד הקרבת הקרבן קשורה לכפרה על החטא?
יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר, שֶׁזֶּה תִּקּוּן שֶׁל הַחוֹטֵא. ביום השמיני למילואים, כאשר מסופר איך אהרון הכהן זכה להתחיל לעבוד את עבודת המשכן, נאמר: "ויקרב אהרן אל המזבח" [ויקרא ט, ח], מילים אלו מיותרות, לכאורה, לשם מה עלינו לדעת שאהרון קרב אל המזבח? האור החיים הקדוש, בפירושו לפסוק זה, הסביר שמילים אלו רומזות לכך שהאדם צריך להרגיש בהקרבת הקרבן כאילו הוא עצמו המוקרב: "ירמוז לדבריהם ז"ל שאמרו שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות, ולצד רחמי ה' אמר יביא קרבן, שעיקר מעשה הקרבן היא מחשבת המקריב כי הוא החייב בכל המעשה אשר יעשה בקרבן ההוא ליזבח ולהשרף על האישים והיתה לו מחשבה זו לכפרה , והוא אומרו ויקרב אהרן אל המזבח פירוש הוא עצמו הכין לשום אשם נפשו, וקרב למזבח פירוש לזביחה לאישים, ועשה השחיטה במקומו לעגל לצד רחמי ה' שנתרצה להביא חליפתו".
במקום אחר, כתב המהר"ל שהקרבת הקרבן היא ההשבה וההתקרבות של האדם לקב"ה: "כי התמידים שצוה השם יתברך להודיע כי העולם הזה הוא שב ומתקרב אל השם יתברך ואם לא היה שב אל השם יתברך לא היה אל העולם קיום בעצמו... ולפיכך יש לאדם להקריב קרבן אל השם יתברך כי הקרבן הוא השבה והתקרבות אל השם יתברך " [נתיב העבודה פרק ג].
אדם המרגיש כאילו בהקרבת הקרבן הוא מקריב את נפשו, מעלה את העולם ומחברו לשורשו כנגד הניתוק שנוצר בשעת החטא.
שאלות לדיון
א. כתוב "כל התורה היא תיקון האדם" וגם "תורת ה' תמימה משיבת נפש" הסבר את הקשר ביניהם.
ב. נסה לתאר מה זה "לב נשבר ונדכה"? מה חש האדם במצב כזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
