עץ ארז ואגודת אזוב

שתי הפרשיות אותן נקרא השבת עוסקות בנושא הצרעת. הצרעת מלוה את תולדות עמנו כמחלה שיש לה גם משמעות רוחנית. על ידו של משה רבנו נאמר "וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (שמות ד' ו) וחז"ל קושרים זאת להלכות לשון הרע . וז"ל רש"י שם "אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע" ואכן בלשון זו השתמש הכתוב גם בעניינה של מרים "וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (במדבר י"ב י). אומנם מצינו גם סיבות אחרות להופעתה של מחלה זו כגון חמדנותו של גחזי "הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת: וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג" (מלכים ב ה' כו-כז). השבוע נעסוק בעוזיהו המלך הגדול שנצטרע באופן מפתיע. הכתוב בספר מלכים מספר לנו עליו "ויעש הישר בעיני ד' ככל אשר עשה אמציהו אביו... וינגע ד' את המלך" אין כאן הסבר לעונש החמור. כמו כן צריך להבין מה פשר ההשוואה לאמציהו אביו. "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", לכן אם נעיין בספר דברי הימים נגלה שם את הסיבה. עוזיה קיבל מאביו "ממלכה שפלה". יואש מלך ישראל שניצח את אמציה מלך יהודה בקרב בית שמש, השפיל את ירושלים ואת ממלכת יהודה "וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה (בטחון): וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ (כלכלה) וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (קשרי חוץ) וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן" (דברי הימים ב כ"ה כג-כד). משמעות פסוקים אלה היא שנטלה מירושלים וממלכה האפשרות לנהל מדיניות בטחון כלכלה וחוץ עצמאיים. עוזיה שעלה לשלטון צעיר (בן שש עשרה, שם כ"ו א) השכיל לשנות את הכיוון, במקום להלחם בממלכת ישראל מלחמת אחים הוא שיתף פעולה עם ירבעם השני (ובכך אפשר לירבעם השני לתקן את חטאו של ירבעם הראשון ששאל "מי בראש", ואכמ"ל) והרחיב את גבול ישראל ויהודה בדרום עד אילות ובצפון עד לבא חמת. כמו שכתוב "הוּא (עוזיהו) בָּנָה אֶת אֵילוֹת" (שם, שם ב) "הוּא (ירבעם השני) הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה ... וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" (מלכים ב י"ד כה-כח). עוזיהו נלחם בפלשתים והצליח ליישב בעריהם יהודים (מה שלא הצליח אף אחד ממנהיגי ומלכי יהודה וישראל לפניו). פעולה זו אפשרה פתיחת נמלים תחת שלטון יהודי, מהם יצאו סוחרי המלך להפלגות בים האדום (אילות) ובים התיכון (אשדוד). בכך הצליח עוזיהו להשתלט על דרכי המסחר הבינלאומיות הימיות (כולל הקו של סובב אפריקה מאשדוד לאילת) והיבשיות שעברו בנגב (כגון דרך הבשמים). כך מתואר העניין בכתובים : "ויצא וילחם בפלשתים... ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים... וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר" (דברי הימים ב כ"ו ו-י). שליטה זו הכניסה הכנסות כספיות עצומות לממלכת יהודה. גם מבחינה חקלאית, ארץ ישראל פרחה בימיו שנאמר "וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה" (שם).

הצלחתו הגדולה של עוזיהו באה לידי ביטוי גם בפריחתן של התעשיות הביטחוניות שלו שהפכו לשם דבר ברחבי העולם "וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים: וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק" (שם, שם יד-טו).

כל זה התמוטט ברגע אחד, בגלל סיבה אחת: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:... וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ" (שם, שם טז-יט). זו הסיבה שגרמה גם לאביו ליפול כמו שמגדיר זאת יואש מלך ישראל בתוכחתו לאמציה "ונשאך לבך" (שם כ"ה יט).

הצרעת היא אחת הדרכים להזכיר גם לאדם המצליח הנהנה משגשוג בתחומים רבים כי "במה נחשב הוא" ועל כן קרבן הטהרה של המצורע כולל גם "עץ ארז" הגבוה והמפואר שבעצים וגם "אזוב" הסמל לנמיכות קומה וענוה.

מי ייתן ונזכה להפנים מסר זה.