ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
בַּהֶפְרֵשׁ בֵּין הַמְעֻלֶּה וְהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ
המעולה לפי הפילוסופים
אָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַמְעֻלִּים - הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂי הָרָעוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶם, וְהוּא נִפְתָּל• עִם יִצְרוֹ, וּמִתְנַגֵּד בְּמַעֲשֵׂהוּ• לְמַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹ וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִצְטָעֵר• בַּעֲשִׂיָּתָן. אֲבָל הַמְעֻלֶּה - הֲרֵי הוּא נִמְשָׁך בְּמַעֲשֵׂהוּ אַחַר מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו תַּאֲוָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ, וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן. וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמְעֻלֶּה יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל, אָמְרוּ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד• הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהַמְעֻלֶּה עוֹמֵד בְּהַרְבֵּה מִן הַדְּבָרִים, וּמַדְרֵגָתוֹ פְּחוּתָה בְּהֶכְרֵחַ, לִהְיוֹתוֹ מִתְאַוֶּה לְפֹעַל הָרָע, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִפְעֲלֵהוּ, אֲבָל תְּשׁוּקָתוֹ לוֹ הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנֶּפֶשׁ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אָמַר: "נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע" (משלי כא, י). וְאָמַר בְּשִׂמְחַת הַמְעֻלֶּה בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹבוֹת, וְהִצְטָעֵר מִי שֶׁאֵינוֹ מְעֻלֶּה בַּעֲשִׂיָּתָן, זֶה הַמַּאֲמָר: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה• לְפוֹעֲלֵי אָוֶן" (שם שם, טו). הֲרֵי זֶה מַה שֶּׁיֵּרָאֶה מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לְמַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
המעולה לפי החכמים
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
34 - פרק ה חלק ג
35 - פרק ו'
36 - לימוד שבועי באמונה כא- כז כסלו
טען עוד
___________________________________
נִפְתָּל – מסובך. וּמִתְנַגֵּד בְּמַעֲשֵׂהוּ – גובר על יצרו. וְהוּא מִצְטָעֵר – על שנאסרה תאוותו. שֶׁיַּעֲמֹד – מבחינה מעשית. וּמְחִתָּה – שבר וצער (עשות משפט). בְּהַנָּחָתָן – צערו בכך שאין באפשרותו לחטוא. לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא – לפי הצער (מתקבל) השכר. אֵי אֶפְשִׁי – איני רוצה.
ביאורים
כל חיי האדם הם מאבק אחד מתמשך ביצר הרע. היצר הרע משתקף בתכונות הרעות שבנו – האגואיזם, האכזריות, התאווה, העצלות ועוד. אבל גם כשאנחנו סוף סוף מצליחים לנצח בפועל את כוח המשיכה של היצר, פעמים רבות נשארת בתוכנו תאווה והשתוקקות למעשה השלילי. גם כאשר הצלחנו להתאפק ולא לאכול גלידה אחרי שאכלנו בשר, בפנים עדיין מקננת בנו ההשתוקקות לאכול את הגלידה. השאלה עמה מתמודד הרמב"ם בפרק הזה היא האם ישנה עדיפות לאדם המתגבר על היצר עד כדי כך שכבר אין לו תשוקה לעבירה, או שאולי המדרגה הגבוהה ביותר נמצאת דווקא אצל מי שמשתוקק אבל מצליח להתגבר על הנטייה הנמוכה? התשובה איננה פשוטה כל כך כפי שנראה במבט ראשון. בעוד דעת הפילוסופים, אותה מביא הרמב"ם בתחילת הפרק נחרצת – היתרון נמצא אצל מי שאיננו משתוקק לעבירה כלל. בתחילה מביא הרמב"ם פסוקים מהם נראה גם כדעה זו. אלא שמיד לאחר מכן הוא מביא מספר מקורות מהם נראה שדווקא אדם המשתוקק לרע ובכל זאת מצליח לגבור עליו הוא האדם המעולה. כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין שני סוגי המאמרים? האם בכלל אפשר לדרוש מהאדם להתגבר על הנטייה וההשתוקקות לרע? בהמשך הפרק הרמב"ם עונה על שאלות אלה ומציג בפנינו את היחס הנכון לתאוות האדם.
הרחבות
יתרונו של ה'מושל בנפשו' על ה'מעולה'
שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לָעֲבֵרוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה לָהֶן. כבר בפתיחת התורה, בתחילת חומש בראשית, הדגישה התורה שמטרת העולם הזה היא הצורך לפעול: "אשר ברא אלהים לעשות " [בראשית ב, ג]. תפקיד זה של עשייה מתמדת אינו רק בחיי החומר, אלא גם בחיי הרוח. על האדם מוטל להתקדם ולהתעלות באופן תמידי במהלך כל ימי חייו.
אילו רצה הבורא שבני האדם יהיו במדרגה גבוהה, הוא היה יכול לוותר להם על התאוות ועל הניסיונות המנסים להרחיקם מעבודתו.
אולם רבש"ע רצה אחרת. הוא ברא עולם שבו ההתמודדות והניסיון תופסים מקום מרכזי מאוד, שהשאיפה לטוב לא תמיד מתגלה. כבר מלידתו של האדם, אורב לו יצר הרע, והוא נמשל לחיה הגדלה בגידול 'פרא': "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" [איוב יא, יב]. זוהי מלאכתו של האדם בעולם הזה – להיות במאמץ תמידי להתעלות ולהתקדם. לכן מעדיף הרמב"ם את העובד והמתאמץ ממי שקיבל הכול מוכן ב'כפית של זהב'.
נראה שזהו עומק שיטתו של רבי אבהו בגמרא: "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" [ברכות לד:]. בעל התשובה העסוק במלחמה מתמדת ובמאמץ מתמיד לעלות ולהתעלות, זוכה למעלה גבוהה יותר ממעלת הצדיקים.
שאלות לדיון
לשם מה יש באדם יצרים ותאוות?
מה היחס בין שתי הגישות שהביא הרמב"ם ובין ההדרכה "עשה רצונך כרצונו"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
