בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שמונה פרקים לרמב"ם
לחץ להקדשת שיעור זה
ו' כסלו תשע"ד

פרק א'

היום נלמד את אחד היסודות המרכזיים ביותר - נפש האדם היא אחת. לאחר שנבין את משמעות של יסוד זה, נוכל להבין את ההבדל בין הצד הגופני שלנו ובין הצד הגופני של בעלי החיים.

undefined

בשביל הנשמה

ו' כסלו תשע"ד
4 דק' קריאה
הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן
בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְכֹחוֹתֶיהָ
נפש האדם אחת
דַּע, כִּי נֶפֶשׁ• הָאָדָם נֶפֶשׁ אַחַת, וְלָהּ פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת חֲלוּקוֹת•, יִקָּרְאוּ קְצָת הַפְּעֻלּוֹת הָהֵן: 'נְפָשׁוֹת'. וְיֵחָשֵׁב בַּעֲבוּר זֶה, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם נְפָשׁוֹת רַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הָרוֹפְאִים, עַד שֶׁפָּתַח רֹאשׁ הָרוֹפְאִים וְאָמַר, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת שָׁלוֹשׁ: טִבְעִית, וְחִיּוּנִית, וְנַפְשִׁית•. וּפְעָמִים יִקָּרְאוּ•: 'כֹּחוֹת' וַ'חֲלָקִים', עַד שֶׁיֵּאָמֵר: 'חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ', וְזֶה הַשֵּׁם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים הַרְבֵּה. וְאֵינָם מִתְכַּוְּנִים בְּאָמְרָם 'חֶלְקֵי', שֶׁהִיא מִתְחַלֶּקֶת כְּהֵחָלֵק הַגּוּפוֹת•, וְאָמְנָם הֵם מוֹנִים פְּעֻלּוֹתֶיהָ הַחֲלוּקוֹת, אֲשֶׁר הֵן לִכְלַל הַנֶּפֶשׁ - כַּחֲלָקִים לַכֹּל• הַמְחֻבָּר מֵהַחֲלָקִים הָהֵם.
תיקון המידות הוא ריפוי הנפש
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁתִּקּוּן הַמִּדּוֹת אָמְנָם הוּא רִפּוּי הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁהָרוֹפֵא אֲשֶׁר יְרַפֵּא הַגּוּפוֹת, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה הַגּוּף אֲשֶׁר יְרַפְּאֵהוּ בִּכְלָלוֹ, וְחֶלְקֵי הַגּוּף מָה הֵם, רְצוֹנִי לוֹמַר: גּוּף הָאָדָם, וְצָרִיךְ שֶׁיֵּדַע אֵילוּ דְּבָרִים יַחֲלוּהוּ, וִירֻחַק מֵהֶם, וְאֵילוּ דְּבָרִים יַבְרִיאוּהוּ, וִיכֻוַּן אֲלֵיהֶם - כֵּן אֲשֶׁר יְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ וְיִרְצֶה לְתַקֵּן הַמִּדּוֹת, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע נֶפֶשׁ הָאָדָם בִּכְלָלָהּ וּבַחֲלָקֶיהָ, וּמַה יַּחֲלֶה אוֹתָהּ, וּמַה יַּבְרִיאָהּ.
חלקי הנפש
וּמִפְּנֵי זֶה אֹמַר, שֶׁחֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ חֲמִשָּׁה: הַזָּן, וְהַמַּרְגִּישׁ, וְהַמְדַמֶּה, וְהַמִּתְעוֹרֵר, וְהַשִּׂכְלִי•.
שיתוף השם
וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק, שֶׁדְּבָרֵינוּ אֵינָם אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם. כִּי כֹּחַ הַמָּזוֹן•, עַל דֶּרֶך מָשָׁל, אֲשֶׁר לָאָדָם, אֵינֶנּוּ כֹּחַ הַמָּזוֹן אֲשֶׁר לַחֲמוֹר וְלַסּוּס. כִּי הָאָדָם נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית, וְהַחֲמוֹר נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲמוֹרִית, וְהַדֶּקֶל נִזּוֹן בַּחֵלֶק הַזָּן מִן הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לוֹ. וְאָמְנָם יֵאָמֵר עַל כֹּל אֵלּוּ הָאִישִׁים•: 'נִזּוֹן' - בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם• בִּלְבָד, לֹא שֶׁהָעִנְיָן אֶחָד בְּעֵינוֹ•. וְכֵן יֵאָמֵר עַל אִישׁ הָאָדָם וּבַעַל הַחַיִּים: 'מַרְגִּישׁ' - בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם בִּלְבָד, לֹא שֶׁהַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בִּרְאוּבֵן הִיא הַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בְּזֶה הַסּוּס, וְלֹא הַהַרְגָּשָׁה אֲשֶׁר בְּזֶה הַמִּין הִיא הַהַרְגָּשָׁה בְּעֵינָהּ אֲשֶׁר בְּזֶה הַמִּין הָאַחֵר. אֶלָּא כֹּל מִין וָמִין מֵאֲשֶׁר לוֹ נֶפֶשׁ - יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אַחַת זוּלַת נֶפֶשׁ הָאַחֵר•, וְיִתְחַיְּבוּ מִנֶּפֶשׁ זֶה פְּעֻלּוֹת, וּמִנֶּפֶשׁ זֶה פְּעֻלּוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּדְמֶה פְּעֻלָּה לִפְעֻלָּה, וְיֵחָשֵׁב בִּשְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד בְּעֵינוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן. וּמְשָׁלוֹ מְשַׁל שְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים, אֶחָד מֵהֶם זָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵאִיר, וְהַשֵּׁנִי עָלָה עָלָיו הַיָּרֵחַ וְהֵאִיר, וְהָאַחֵר הֻדְלַק בּוֹ נֵר וְהֵאִיר. הִנֵּה כֹּל אֶחָד מֵהֶם כְּבָר נִמְצָא בּוֹ הָאוֹר, אֲבָל סִבַּת זֶה הָאוֹר וּפוֹעֲלוֹ - הַשֶּׁמֶשׁ, וּפוֹעֵל הָאַחֵר - הַיָּרֵחַ, וּפוֹעֵל הָאַחֵר - הָאֵשׁ. כֵּן פּוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הָאָדָם הוּא נֶפֶשׁ הָאָדָם, וּפוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הַחֲמוֹר - נֶפֶשׁ הַחֲמוֹר, וּפוֹעֵל הַרְגָּשַׁת הַנֶּשֶׁר - נֶפֶשׁ הַנֶּשֶׁר, וְאֵין לָהֶם עִנְיָן יְקַבְּצֵם•, אֶלָּא שִׁתּוּף הַשֵּׁם בִּלְבָד. וְהַשֵּׂג זֶה הָעִנְיָן, שֶׁהוּא נִפְלָא מְאֹד, יִכָּשְׁלוּ בּוֹ הַרְבֵּה מִן הַמִּתְפַּלְסְפִים, וִיחַיְּבוּ מִזֶּה דְּבָרִים מְגֻנִּים וְדֵעוֹת בִּלְתִּי נְכוֹנוֹת.

___________________________________

נֶפֶשׁ – כוח החיים. חֲלוּקוֹת – שונות זו מזו. טִבְעִית, וְחִיּוּנִית, וְנַפְשִׁית – אפשר לחלק את התפקודים של האדם לשלוש מערכות: טבעית (המקבילה לתפקודי הצומח), חיונית (המקבילה לתפקודי בעלי חיים), נפשית (המיוחדת לבני אדם). וּפְעָמִים יִקָּרְאוּ – התפקודים השונים של האדם. כְּהֵחָלֵק הַגּוּפוֹת – עצמים שונים הנפרדים זה מזה. כַּחֲלָקִים לַכֹּל – חלקים של דבר אחד שלם. חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ חֲמִשָּׁה וכו' – הרמב"ם בהמשך הפרק יבאר כל אחד מחלקים אלו. כֹּחַ הַמָּזוֹן – מערכת התזונה והעיכול. הָאִישִׁים – הפרטים. בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם – ביטוי משותף בעל משמעויות שונות. בְּעֵינוֹ – בעצמו. זוּלַת נֶפֶשׁ הָאַחֵר – הנבדלת ושונה בכוחותיה מנפש מסוג אחר. וְאֵין לָהֶם עִנְיָן יְקַבְּצֵם – מבחינת התוכן אינם זהים.

ביאורים
הרמב"ם פותח ואומר שנפש האדם היא אחת. יש באדם כוח מרכזי שכל הפעולות, התחושות והרגשות נובעים ממנו. אין באדם כמה מרכזי פעילות שונים אלא רק מרכז אחד והוא הנפש . למה כל כך חשוב לרמב"ם להדגיש לנו ש"נפש האדם אחת"? מה זה משנה אם יש לנו שלוש נפשות או נפש אחת שמורכבת מכמה חלקים?
היסוד של התורה כולה טמון כאן. ישנם כוחות שונים המתרוצצים בקרבנו. ישנם כוחות המנווטים לטוב ולנעלה, ומאידך כוחות המושכים לרע ולשפל. כל החיים הם מלחמה תמידית בין הנטיות השונות. אם נאמר שהאדם מורכב מכמה נפשות – מנפש טובה ומנפש רעה, יכול האדם לומר שהוא אינו אחראי למעשה הרע שעשה. הוא באמת רוצה טוב, אך ה'ילד הרע' שבו, הנפש השלילית, דחפה אותו לעשות את מה שעשה. אי אפשר לבוא בטענות כנגדו, זה לא הוא. אין גם אפשרות לתקן את אותו מעשה, מכיוון שהוא נובע מהנפש הרעה שהיא חלק מהותי מאישיותו של האדם.
לעומת זאת, הרמב"ם מבאר שנפש האדם היא אחת . יש מרכז אחד שממנו הכול יוצא, לטוב ולמוטב. כל המעשים שאני עושה נובעים מאותו אדם. יש לי אחריות מלאה על כל מה שאני עושה . לכן אני ראוי להתעלות אם התקדמתי ועבדתי את ה', ומנגד אני אחראי לשאת בתוצאות של מעשיי הרעים. ידיעה זו, שנפש האדם היא אחת, מגלה לנו שגם החלקים הפחות מרוממים, כמו כוח הזן, נובעים מאותה נפש. במבט חיצוני, כמו שהחמור אוכל כך גם האדם אוכל. אין הבדל ביניהם. הכוח שדוחף את האדם לאכול ולהתקיים הוא כוח בהמי שנמצא באדם. אך לפי הסבר הרמב"ם גם האכילה היא ביטוי של הנפש אנושית. ממילא זה אינו כוח בהמי אלא כוח אנושי שרוח המוסר יכולה לרחף עליו. הוא חלק מעולמו המוסרי של האדם ואינו כוח מנותק אשר פועל כבהמה.

הרחבות
איפה הנשמה?
נֶפֶשׁ . במשנת הרמב"ם כוונת המושג 'נשמה' היא כוח החיים התחתון שקשור לגוף, ואילו הנפש מציינת את כוח החיים המיוחד של האדם [הלכות תשובה ח, ג]. לכן הרמב"ם כאן מתייחס רק לנפש, ולא לנשמה.
נפש האדם אחת?
דַּע, כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם נֶפֶשׁ אַחַת. הרמב"ן מביא ראיה לדעת הרמב"ם מפשט הפסוק: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" [בראשית ב, ז] – "שיצר השם את האדם עפר מן האדמה, והיה מוטל גולם כאבן דומם, והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים, ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה''' [רמב"ן לבראשית ב, ז]. 'נפש האדם אחת היא' משמעו – נפש האדם היא כולה אלוהית, כפי שעולה מהדרכת הרמב"ם בהמשך הספר: "ראוי לאדם להעביד כוחות נפשו כולם לפי הדעת... ולשים לנגד עיניו תכלית אחת , והיא: השגת ה' " [פרק ה].
לעומת הרמב"ם המדגיש את אחדות הנפש, בעל התניא קבע ביסוד משנתו הרוחנית, שלאדם יש שתי נפשות , בהמית ואלוהית [לקוטי אמרים א-ב].
אמנם, גם הרמב"ם עורך הבחנה בין הנפש , המרכזת בתוכה את כוחות החיים, לבין השכל שמתווה להם את הדרך.
זוהי הנקודה המשותפת בין שתי השיטות: ' השכל ' של הרמב"ם וה'נפש האלוהית' של התניא השוכנת ' במוחין שבראש' [שם, ט], מסמנים את האידיאל שלפיו יש לנהל את החיים המתבטאים בנפש של הרמב"ם וב'נפש הבהמית' של התניא, השוכנת בלב [שם, שם].
מה ההבדל בין 'שמונה פרקים' לפסיכולוגיה?
שֶׁתִּקּוּן הַמִּדּוֹת אָמְנָם הוּא רִפּוּי הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ. העיסוק בנפש שייך לשני תחומים: הפסיכולוגיה מעוניינת בתפקוד התקין של המערכת, בדיוק כמו היחס של הרפואה לגוף. לעומתה, הפילוסופיה עוסקת במימד הערכי של הנפש. זו גם נקודת המבט של הרמב"ם: ה'מודל המוסרי הרצוי' של הנפש. הרופא או הפסיכולוג שמטפלים במכניקה של האדם, מעדיפים לפצל את הנפש מטעמי נוחות. לרמב"ם שדואג למהות האדם, חשוב לדייק במבנה הרוחני שלו.

שאלות לדיון
למה חשוב לנו להכיר את חלקי הנפש?
מהי משמעות הקביעה שנפש האדם אחת?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il