^ 1. יש שרצו לצרף בעל נכרית למניין. נגד זה כתב בשו"ת "חכם צבי" (סי' לח) "דעד כאן לא אמרינן הכי אלא בעובר לפרקים, אבל העושים ביד רמה בשאט נפש ופורקים מעליהם עול מצוות אפ' מצוה אחת קלה, הרי הוא מאותם שאין להם חלק לעולם הבא כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה, וכתב (הרמב"ם) ז"ל בריש חולין שהעובר על מצוה אחת שחייב עליה מיתה או שאין בידינו לדונו עתה, מחרימים אותו חרם עולם והנה הבועל ארמית בפרהסיא עד שמפני זה דינו שיהרג ואל יעבור... ואיך יתכן שיעלה לתורה, הלא אין לך חילול השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה".
ועיין שו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' ו) שאם היה אפשר, ודאי מחויבים לנדות הנושא נכרית משום מגדר מלתא.
עיין שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ג סי' סה) שהסברות המקילות של "תינוק שנשבה" וכיוצא בזה לא שייכות לעניין נישואי נכרית, "לפי שאין רוב ישראל נכשלים בזה, וחייבים לעמוד בפרץ בכל האפשרות".
^ 2. שו"ע (יורה דעה סי' רמו סעיף ח): "הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף-על-פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב" - על-פי מסכת מועד קטן (יז ע"א), ושם אמר בעניין זה ר' יוחנן את הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא", אם דומה הרב למלאך ד' - יבקשו תורה מפיו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו.
^ 3.עיין "אגרות משה" (יורה דעה ח"ב סי' ק) שאוסר לאנשים יראי שמים להשתתף בועדת דת או חינוך עם פורקי עול (קונסרבטיבים) ומורה להם להפריד קהילתם.
^ 4. ועוברים על איסור חנופה הנלמד במס' סוטה (מא ע"ב) וכמה מן הראשונים מונים אותו כאיסור תורה. מהרש"ל ("ים של שלמה" ב"ק לח) מסביר שמהות האיסור היא הסכמה על דבר עבירה. ולכן, כשהסכמה זאת מפורשת, הרי הוא ככופר בדין מדיני התורה, וחייב למסור על זה את הנפש. על-פי זה מסביר בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים ח"ב סי' נא) את המקרים המובאים בסוטה שם ובתוס' שם, דגם כשאין הסכמה מפורשת רק דיבור או מעשה שיכול להתפרש בתור הסכמה יש בזה איסור מדבריהם ונענשים עליו כפי שנענשו עם ישראל כשחיזקו את ידי אגריפס על אף שהיה ממשיך למלוך ממילא, כמפורש בתוס' שם ע"ב ד"ה אותו היום.