ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּבַמִּדְרָשׁ(ויק"ר ד, ב) : וְגַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא(קהלת ו, ז) . לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת שֶׁכָּל אֲשֶׁר תִּיגַע לְעַצְמָהּ תִּיגַע1 . לְפִיכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְעִירוֹנִי2 שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, אֵינוֹ יוֹצֵא חוֹבָתוֹ, לָמָּה? שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים. כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁיִּפְעֹל הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. לָמָּה? לְפִי שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה, עַד כָּאן.
וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה3 וְעוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, תָּמִיד הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְווֹת, בְּמַה שֶּׁהִיא• בַּתַּחְתּוֹנִים•. וְדָבָר זֶה לְחֶסְרוֹן מַדְרֵגָה נֶחְשָׁב לָהּ. שֶׁהִיא עֶצֶם נֶפֶשׁ אֱלֹהִי מִלְמַעְלָה, עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים•. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר, מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַשְׁלָמָה. וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם הַשְׁלָמָה אֶל הַנֶּפֶשׁ. וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְווֹת, לָצֵאת אֶל הַפֹּעַל וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָם. אָמְנָם, לֹא תִּשְׂבַּע מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, בְּגוּף הָאָדָם. שֶׁדָּבָר זֶה מִמַּדְרֵגַת עֶצֶם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה, וּלְכָךְ אֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת בַּתַּחְתּוֹנִים בַּגּוּף הַחָמְרִי. וְכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת, אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. רַק הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד לִהְיוֹתָהּ מֻשְׁלֶמֶת לְגַמְרֵי, וְאֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת עַד שֶׁתָּבֹא אֶל הַתַּכְלִית4 , בְּמַה שֶּׁהִיא עֶצֶם אֱלֹהִי מִלְמַעְלָה.
הסבר משל בת מלך שנשאת לעירוני
וְזֶה שֶׁהוּא מְדַמֶּה אוֹתָהּ אֶל בַּת מֶלֶךְ שֶׁנִּשֵּׂאת לָעִירוֹנִי, וְעִם5 שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עִמָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ, וְהִיא מִתְחַבֶּרֶת אֶל עִירוֹנִי הַזֶּה. וְאִם כֵּן, תָּמִיד הִיא חֲסֵרָה, כַּאֲשֶׁר הִיא עִם הָעִירוֹנִי הַזֶּה. וְכָל אֲשֶׁר נוֹתֵן לָהּ, סוֹף סוֹף הִיא עִם הָעִירוֹנִי, שֶׁאֵינוֹ זִוּוּג שֶׁלָּהּ6 . וּלְכָךְ לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהּ, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. שֶׁעַל כָּל פָּנִים הִיא מִתְחַבֶּרֶת לָעִירוֹנִי וְלֹא מֶלֶךְ. וּלְכָךְ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עִמָּהּ.
וְכֵן כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ הִיא מִלְמַעְלָה, וְאַף כִּי הַמִּצְווֹת וְהַתּוֹרָה הֵם יְצִיאָה לָהּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת, מִכָּל מָקוֹם, בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, בְּגוּף הָאָדָם, וְהִיא עֶצֶם נִבְדָּל מִן הָעֶלְיוֹנִים, לֹא תְּקַבֵּל הַשְׁלָמָה*. לְכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִן הַמִּצְווֹת, וְהִיא נֶחְשֶׁבֶת בְּכֹחַ כָּל יְמֵי הֱיוֹתָהּ עִם הַגּוּף. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר.
השתוקקות הנפש לתורה ומצוות - הוכחה להיות התורה מן השמים
וְדָבָר זֶה מְחַיֵּב7 תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ עִנְיַן הַנֶּפֶשׁ וּמַדְרֵגָתָהּ, שֶׁהִיא מִן הַשָּׁמַיִם8 , וְהִיא עֶצֶם בִּלְתִּי מֻשְׁלָם, וּלְכָךְ הַשְׁלָמָתָהּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי נָתַן לָהּ הַמַּעֲלָה הַיּוֹתֵר עַל כֹּל, הִיא הַתּוֹרָה, לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד אֶל הַהַשְׁלָמָה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים וְהִיא מִן הַשָּׁמַיִם, וּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁלִימָהּ נִשְׁלְמָה.
____________________
במדרש על הפסוק: וגם הנפש לא תמלא, דרשו חז"ל: לפי שהנפש יודעת שכל אשר תיגע לעצמה תיגע 1 [יגיעתה במצוות היא לטובתה ואושרה], לפיכך אינה שבעה מצוות ומעשים טובים. אמר רבי לוי: משל לעירוני 2 [אדם פשוט], שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני מלך, אינו יוצא חובתו, למה? שהיא בת מלכים. כך, כל מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו. למה? לפי שהיא מלמעלה.
ביאור מדרש זה: 3 נשמת האדם, שהיא חצובה מן העולמות העליונים ועתה נמצאת בעולם התחתון, משתוקקת תמיד אל התורה והמצוות, שאף הם מהעולמות העליונים. היות הנשמה בעולם התחתון נחשב לה כחסרון כפול, האחד שהיא בעולם התחתון, והשני שהיא אינה בעולמות העליונים. כל דבר שהוא חסר שואף אל שלמותו. מאחר שהתורה והמצוות הם השלמה לנשמת האדם היא שואפת לדבוק בהם, כי באמצעותם תמצא את השלמתה. אולם היותה בעולם התחתון יוצר מצב שבו לעולם לא תגיע אל סיפוקה, לכן גם כאשר מקיים האדם תורה ומצוות ככל יכולתו אין בזה די. 4 רק כאשר תחבור הנפש אל העולמות העליונים, ששם מקורה, תגיע אל שלימותה.
חז"ל דימו את הנשמה לבת מלך שנישאת לעירוני, 5 ואף על פי שהוא נותן לה כל מעדני מלך אינו מצליח לספק את רצונה, מפני שהיא בת מלך ומפני שהיא נמצאת עם העירוני. כוונת חז"ל היא שהעירוני 6 אינו הזיווג המתאים לה, ולמרות כל מאמציו לא יוכל להביאה למצב של שובע, מפני שעצם החיבור שביניהם אינו מתאים לה, כי הזיווג המתאים לה הוא מלך ולא עירוני.
כך היא נשמת האדם, שהיא מן העליונים ומתחברת אל גוף האדם שהוא מהתחתונים. אף כי תורה ומצוות הם מזונה האמור להשביעה ולהביאה אל השלימות, אין הדבר יוצא אל הפועל מפני היותה בעולם התחתון ולא בעולמות העליונים.
עקרון זה שבארנו 7 מוכיח את היות התורה מן השמים. 8 מעלת הנשמה שהיא מעולם העליון, והיא בלתי מושלמת בעולם הגשמי. השלמתה החלקית בעולם הזה היא באמצעות תורה ומצוות, שאף הן מהעולם העליון, כי אין אפשרות להשלים את הנשמה בדבר שאינו מן העולם העליון. זה מוכיח שהתורה, שרק בה תמצא הנפש את שלימותה, היא מהעולם העליון היינו מן השמים.
[בְּמַה שֶּׁהִיא – בגלל שהיא. עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים – הנשמה מוגבלת על ידי כוחות הגוף.]
ביאורים
בת המלך נישאה לעירוני. זהו זיווג שאינו מתאים וגורם ייסורים רבים לבת המלך. אם כן, מדוע המלך השיא את ביתו לאותו עירוני? נראה שהמלך רצה שבת המלך תדע מהו תפקידה. כאשר בת המלך בארמון היא יכולה לשקוע בחיי תענוגות ולא להבין את המיוחדות שלה כבת מלך. כאשר היא נישאת לעירוני היא מתחילה להבין מה היה לה ביד. העדינות המלכותית, האחריות והאצילות אינן נמצאות בבית העירוני. ככל שבת המלך תבין שמקומה אינו בביתו היא תוכשר להיות בת מלך המבינה את תפקידה. המאכלים הטובים שנותן לה העירוני מהווים תזכורת עבורה לכך שהיא בת מלך ועוזרים לה לא לשקוע במאכלים הגסים ובהתנהגות הפשוטה של העירוני.
כך גם הנשמה, בת המלך, נשלחה כאן לעולם, לגוף עירוני פשוט, כדי שתזכה בקרבת מלך מלכי המלכים הקב"ה בזכות ולא בחסד. לכן ככל שהיא משתוקקת יותר למלך, ככל שהיא טועמת בעולם הזה מהתורה ומהמצוות שמזכירות לה את ארמון המלך, היא תשקע פחות בענייני העולם הזה ותהיה מוכשרת ומוכנה למימוש תפקידה כבת מלך בעולם הבא.
כדי שמאכלים יהיו ערבים לבת המלך הם צריכים להיות מתוקנים כמו בשולחן המלוכה. דבר זה מלמדנו שחייבת להיות תורה מן השמיים כדי למלא את הצימאון האדיר שיש לנשמה, שמגיעה מן השמיים, לבוראה.
הרחבות
* הגוף והנפש
הַנֶּפֶשׁ... בְּגוּף הָאָדָם, וְהִיא עֶצֶם נִבְדָּל מִן הָעֶלְיוֹנִים, לֹא תְּקַבֵּל הַשְׁלָמָה. בפרק זה המהר"ל עוסק במורכבות שיש באדם משום שיש בו גוף ונפש שיש ביניהם סתירה – "שחורבן הנפש בתיקון הגוף, ותיקון הנפש בחורבן הגוף" [הקדמה לפירוש המשניות לרמב"ם]. החת"ם סופר [סוכה לו:] כתב שדברים אלו נכונים דווקא בחוץ לארץ, אך אדם בארץ ישראל שיאמר שאינו רוצה לזרוע את שדהו מפני שרוצה ללמוד תורה – דומה למי שיאמר שאינו רוצה להניח תפילין מסיבה זו. יישוב הארץ הוא מצווה ואין לדחות אותה מפני לימוד תורה. המצווה אינה רק בגידול פירותיה הקדושים של הארץ, אלא בכל מלאכה שמוסיפה ליישובו של עולם.
כך מוסבר הנוסח של ברכת-מעין-שלש "ונאכל מפריה ונשבע מטובה". יש שמחקו מילים אלה, מפני "שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה" [טור אורח חיים רח]. אך בבית חדש תמה עליהם: "הלא קדושת הארץ... נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה" [שם]. בארץ ישראל יש לנו היכולת לקדש גם את המעשים היום-יומיים, למצוא את הקודש בחיים שלנו ממש, ולא רק בבית המדרש. אם כן, המהר"ל לא שולל את העיסוק בגוף, אלא את השכחה שהגוף הוא כלי ולא העיקר.
שאלות לדיון
למה גורם ה'שידוך' המוזר שבין העירוני לבת מלך? איך זה בא לידי ביטוי בנו?
מה יכול לגרום לאדם ללכת לפי הכוח הפנימי שבו, ולא להימשך אחר עולם החומר?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
