ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מנחם מנדל בן חנה רות
וּמַה שֶּׁאָמַר רַב אֲחָא: מוֹדָעָה רַבָּה לְאוֹרָיְתָא1 דְּסוֹף סוֹף, הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהֶכְרֵחַ2 , וְאֵין זֶה קַבָּלָה גְּמוּרָה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּרְצוֹן הַמְקַבֵּל. וְכַאֲשֶׁר כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, הָיָה זֶה הֶכְרֵחַ וְלֹא רָצוֹן. וְעַל זֶה אָמַר: אַף עַל פִּי כֵן הָדָר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וכו'. בֵּאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קִבְּלוּ מִצְוָה אַחַת3 מֵרְצוֹנָם, וְלֹא גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דָּבָר זֶה עֲלֵיהֶם, רַק הֵם קִבְּלוּ מֵעַצְמָם, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. וּמִקְרָא מְגִלָּה הִיא מִצְוָה אַחַת שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם(מגילה יד, א) : אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לֹא פָּחֲתוּ וְלֹא הוֹסִיפוּ עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה. שֶׁמִּזֶּה נִלְמֹד, כִּי מִקְרָא מְגִלָּה כְּמוֹ תּוֹסָפוֹת עַל הַתּוֹרָה*. וְשָׁם מְפָרֵשׂ, כִּי גַּם מִקְרָא מְגִלָּה נִרְמָז בַּתּוֹרָה. סוֹף סוֹף, מִקְרָא מְגִלָּה קַבָּלַת מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ מֵעַצְמָם, וְלֹא הָיָה זֶה מִצַּד הַהֶכְרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, רַק שֶׁהָיָה זֶה מֵרְצוֹנָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עַל יָדָם. וּבָזֶה הָיוּ מְקַבְּלִים כָּל הַתּוֹרָה מֵרְצוֹנָם. שֶׁאִם הַמִּצְוָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְכָל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מִקְרָא מְגִלָּה, קִבְּלוּהָ מֵעַצְמָם, כִּי מִי הִכְרִיחַ אוֹתָם לְדָבָר זֶה, מִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִצְווֹת, שֶׁהֵם קוֹדְמִים לְמִקְרָא מְגִלָּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּרָצוֹן. וּבָזֶה כְּאִלּוּ הָיָה תְּחִלָּה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּרָצוֹן, כִּי הוֹכִיחַ הַסּוֹף עַל הַתְחָלָה. וּבָזֶה דַּי לְבָאֵר, כִּי הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן מִצַּד עַצְמָם, אֲבָל הֶכְרֵחִי הָיָה לָהֶם מִצַּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם שְׁלֵמוּת הָעוֹלָם, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח וְאֵינוֹ אֶפְשָׁרִי, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
___________________________________
מה שאמר רב אחא, 1 שבגלל הכפייה יש לישראל טענה שאינם רוצים לקיים המצוות, והרי הם קבלו התורה מרצון, ולא היתה להם מחשבה כלל לחזור בהם ממה שאמרו נעשה ונשמע, אם כן אין מקום לטענה? אלא מכיוון שבנתינת התורה היה 2 גם הכרח, אז אין הקבלה קבלה הנובעת רק מרצונם, אלא גם מהכרח, ולכן היא אינה קבלה מוחלטת. קבלה מוחלטת היא קבלה הנעשת מרצון חופשי, ולכן יש מקום לטענה זו. על זה אמר רבא: אף על פי כן חזרו וקבלו מרצונם בימי אחשורוש. ביאור העניין הוא, שבימי אחשורוש קבלו מצווה אחת, 3 מצות קריאת מגילה, מרצונם, מצווה זו לא היתה בגזירה אלוקית, אלא היתה הסכמה אלוקית לקבלתם. מצות מקרא מגילה היא מצווה מחודשת כמו שאמרו חכמים: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות עמדו לישראל, ולא פחתו ולא הוסיפו על תורת משה חוץ ממקרא מגילה. מזה אנו למדים, שמקרא מגילה היא כמו תוספת על התורה. ושם בארו חז"ל כי יש למקרא מגילה רמז בתורה. בכל אופן מקרא מגילה היא מצווה שקבלו ישראל מרצונם, ולא היתה כפייה אלוקית על קבלה זו כמו שהיתה כפייה על התורה. בשעה שקיבלו מרצונם את התוספת לתורה, שהיא כמצווה אחרונה לתורה, בוודאי קיבלו מרצונם גם את מה שקדם למצווה זו, ובקבלה זו כאילו קיבלו את כל התורה מרצון, והוכיח סופו על תחילתו. ודי בזה לבאר כי את התורה קיבלו ישראל מרצונם, אבל היה הכרח מצד נותן התורה לכפות עליהם את קבלתה, כמו שראוי לכל הדברים אשר הם מחוייבי המציאות, וכמו שהתבאר.
ביאורים
נתינת התורה בכפייה הייתה מוכרחת, כמו שלמדנו, אך יש חיסרון גדול בקבלת תורה שאינה מרצון האדם. ייתכן שמצד קיום העולם זה דבר הכרחי – אך בפועל, עבודת ה' שכזו – איננה העבודה העליונה ביותר. נחזור לַמשל שהמהר"ל בעצמו הביא. ודאי לנו שהקשר האידיאלי בין בני הזוג הוא כזה שאינו נעשה באונס אלא מתוך רצון גמור של שני בני הזוג.
זו הסיבה שקבלת התורה הסתיימה רק כאשר עם ישראל קיבל את התורה מרצון. המהר"ל מבאר שמצוות קריאת מגילה שעומדת במרכזו של חג הפורים היא מצווה מיוחדת. מצד אחד היא לא ניתנה באופן מפורש במעמד הר סיני, וממילא כפיית הר כגיגית לא חלה עליה, אך מאידך היא רמוזה וטמונה בתורה. לכן כאשר חשפו אותה בתורה היה צריך לקבל אותה מחדש. כאן, כבר אין צורך בקבלה מאונס ובכפייה. הכפייה כבר נעשתה במעמד הר סיני, ולכן ישראל יכולים לקבל את המצווה הזו מרצונם החופשי ואכן כך עשו. קבלה זו משלימה את מסירת התורה לישראל.
את עיקר התורה קיבלנו בכפייה, אשר מראה על גודל חשיבותה של התורה, על הקשר הבל יינתק שלנו עם הקב"ה ועל היותנו מבינים את מקומנו כעבדי ה'.
את סיומה של התורה קיבלנו ברצון המעיד על קבלת עול מלכות שמים של עם ישראל בשמחה ובאהבה.
הרחבות
*הכפייה- על התורה שבעל פה
מִקְרָא מְגִלָּה כְּמוֹ תּוֹסָפוֹת עַל הַתּוֹרָה. המהר"ל פתח בקושיית התוספות - מה הצורך בכפיה אחר שישראל הסכימו מרצונם לקבל את התורה? שאלה זו נשאלה על ידי חז"ל במדרש תנחומא : "ואם תאמר: על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר? והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט! אלא אמר להם על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה..." [פרשת נח אות ג]. האלשיך מסביר שסירובם של ישראל לקבל את התורה שבעל פה נבע דווקא מאהבתם הגדולה לקב"ה: "באומרם - מי יעצור כוח לעמוד בכל דקדוקי תורה שבעל פה, ולמה נשגה תמיד" [הובא בפירוש עץ יוסף למדרש].
לאור הסבר זה, מובן מדוע רואים חז"ל בהוספת מקרא מגילה קבלה של התורה שבעל פה מרצון. לא זו בלבד שישראל אינם נרתעים מהתורה שבעל פה, אלא הם מוסיפים מצווה חדשה מדברי חכמים.
המהר"ל מביא את דברי המדרש ומעיר ש"אין הדעת נוחה למעט זכות ישראל" שלא רצו לקבל את התורה שבעל פה. אלא כוונת המדרש היא שלישראל לא הייתה יכולת לקבל את התורה שבעל פה לפי מדרגתם באותה שעה והכשרתם לזה הייתה בכפיית ההר [הקדמה לאור חדש עמ' מו].
שאלות לדיון
מה הכוונה שהקב"ה 'הסכים' עם ישראל שקבלו מצווה אחת מרצונם?
מדוע חשוב להבין שגם מקרא מגילה (שחז"ל חידשו בעצמם) היא מצווה שנרמזת בתורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
