ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מנחם מנדל בן חנה רות
וּמַה שֶּׁאָמַר רַב אֲחָא: מוֹדָעָה רַבָּה לְאוֹרָיְתָא1 דְּסוֹף סוֹף, הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהֶכְרֵחַ2 , וְאֵין זֶה קַבָּלָה גְּמוּרָה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּרְצוֹן הַמְקַבֵּל. וְכַאֲשֶׁר כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, הָיָה זֶה הֶכְרֵחַ וְלֹא רָצוֹן. וְעַל זֶה אָמַר: אַף עַל פִּי כֵן הָדָר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וכו'. בֵּאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קִבְּלוּ מִצְוָה אַחַת3 מֵרְצוֹנָם, וְלֹא גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דָּבָר זֶה עֲלֵיהֶם, רַק הֵם קִבְּלוּ מֵעַצְמָם, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. וּמִקְרָא מְגִלָּה הִיא מִצְוָה אַחַת שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם(מגילה יד, א) : אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לֹא פָּחֲתוּ וְלֹא הוֹסִיפוּ עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה. שֶׁמִּזֶּה נִלְמֹד, כִּי מִקְרָא מְגִלָּה כְּמוֹ תּוֹסָפוֹת עַל הַתּוֹרָה*. וְשָׁם מְפָרֵשׂ, כִּי גַּם מִקְרָא מְגִלָּה נִרְמָז בַּתּוֹרָה. סוֹף סוֹף, מִקְרָא מְגִלָּה קַבָּלַת מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ מֵעַצְמָם, וְלֹא הָיָה זֶה מִצַּד הַהֶכְרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, רַק שֶׁהָיָה זֶה מֵרְצוֹנָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עַל יָדָם. וּבָזֶה הָיוּ מְקַבְּלִים כָּל הַתּוֹרָה מֵרְצוֹנָם. שֶׁאִם הַמִּצְוָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְכָל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מִקְרָא מְגִלָּה, קִבְּלוּהָ מֵעַצְמָם, כִּי מִי הִכְרִיחַ אוֹתָם לְדָבָר זֶה, מִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִצְווֹת, שֶׁהֵם קוֹדְמִים לְמִקְרָא מְגִלָּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּרָצוֹן. וּבָזֶה כְּאִלּוּ הָיָה תְּחִלָּה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּרָצוֹן, כִּי הוֹכִיחַ הַסּוֹף עַל הַתְחָלָה. וּבָזֶה דַּי לְבָאֵר, כִּי הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן מִצַּד עַצְמָם, אֲבָל הֶכְרֵחִי הָיָה לָהֶם מִצַּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם שְׁלֵמוּת הָעוֹלָם, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח וְאֵינוֹ אֶפְשָׁרִי, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
___________________________________
מה שאמר רב אחא, 1 שבגלל הכפייה יש לישראל טענה שאינם רוצים לקיים המצוות, והרי הם קבלו התורה מרצון, ולא היתה להם מחשבה כלל לחזור בהם ממה שאמרו נעשה ונשמע, אם כן אין מקום לטענה? אלא מכיוון שבנתינת התורה היה 2 גם הכרח, אז אין הקבלה קבלה הנובעת רק מרצונם, אלא גם מהכרח, ולכן היא אינה קבלה מוחלטת. קבלה מוחלטת היא קבלה הנעשת מרצון חופשי, ולכן יש מקום לטענה זו. על זה אמר רבא: אף על פי כן חזרו וקבלו מרצונם בימי אחשורוש. ביאור העניין הוא, שבימי אחשורוש קבלו מצווה אחת, 3 מצות קריאת מגילה, מרצונם, מצווה זו לא היתה בגזירה אלוקית, אלא היתה הסכמה אלוקית לקבלתם. מצות מקרא מגילה היא מצווה מחודשת כמו שאמרו חכמים: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות עמדו לישראל, ולא פחתו ולא הוסיפו על תורת משה חוץ ממקרא מגילה. מזה אנו למדים, שמקרא מגילה היא כמו תוספת על התורה. ושם בארו חז"ל כי יש למקרא מגילה רמז בתורה. בכל אופן מקרא מגילה היא מצווה שקבלו ישראל מרצונם, ולא היתה כפייה אלוקית על קבלה זו כמו שהיתה כפייה על התורה. בשעה שקיבלו מרצונם את התוספת לתורה, שהיא כמצווה אחרונה לתורה, בוודאי קיבלו מרצונם גם את מה שקדם למצווה זו, ובקבלה זו כאילו קיבלו את כל התורה מרצון, והוכיח סופו על תחילתו. ודי בזה לבאר כי את התורה קיבלו ישראל מרצונם, אבל היה הכרח מצד נותן התורה לכפות עליהם את קבלתה, כמו שראוי לכל הדברים אשר הם מחוייבי המציאות, וכמו שהתבאר.
ביאורים
נתינת התורה בכפייה הייתה מוכרחת, כמו שלמדנו, אך יש חיסרון גדול בקבלת תורה שאינה מרצון האדם. ייתכן שמצד קיום העולם זה דבר הכרחי – אך בפועל, עבודת ה' שכזו – איננה העבודה העליונה ביותר. נחזור לַמשל שהמהר"ל בעצמו הביא. ודאי לנו שהקשר האידיאלי בין בני הזוג הוא כזה שאינו נעשה באונס אלא מתוך רצון גמור של שני בני הזוג.
זו הסיבה שקבלת התורה הסתיימה רק כאשר עם ישראל קיבל את התורה מרצון. המהר"ל מבאר שמצוות קריאת מגילה שעומדת במרכזו של חג הפורים היא מצווה מיוחדת. מצד אחד היא לא ניתנה באופן מפורש במעמד הר סיני, וממילא כפיית הר כגיגית לא חלה עליה, אך מאידך היא רמוזה וטמונה בתורה. לכן כאשר חשפו אותה בתורה היה צריך לקבל אותה מחדש. כאן, כבר אין צורך בקבלה מאונס ובכפייה. הכפייה כבר נעשתה במעמד הר סיני, ולכן ישראל יכולים לקבל את המצווה הזו מרצונם החופשי ואכן כך עשו. קבלה זו משלימה את מסירת התורה לישראל.
את עיקר התורה קיבלנו בכפייה, אשר מראה על גודל חשיבותה של התורה, על הקשר הבל יינתק שלנו עם הקב"ה ועל היותנו מבינים את מקומנו כעבדי ה'.
את סיומה של התורה קיבלנו ברצון המעיד על קבלת עול מלכות שמים של עם ישראל בשמחה ובאהבה.
הרחבות
*הכפייה- על התורה שבעל פה
מִקְרָא מְגִלָּה כְּמוֹ תּוֹסָפוֹת עַל הַתּוֹרָה. המהר"ל פתח בקושיית התוספות - מה הצורך בכפיה אחר שישראל הסכימו מרצונם לקבל את התורה? שאלה זו נשאלה על ידי חז"ל במדרש תנחומא : "ואם תאמר: על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר? והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט! אלא אמר להם על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה..." [פרשת נח אות ג]. האלשיך מסביר שסירובם של ישראל לקבל את התורה שבעל פה נבע דווקא מאהבתם הגדולה לקב"ה: "באומרם - מי יעצור כוח לעמוד בכל דקדוקי תורה שבעל פה, ולמה נשגה תמיד" [הובא בפירוש עץ יוסף למדרש].
לאור הסבר זה, מובן מדוע רואים חז"ל בהוספת מקרא מגילה קבלה של התורה שבעל פה מרצון. לא זו בלבד שישראל אינם נרתעים מהתורה שבעל פה, אלא הם מוסיפים מצווה חדשה מדברי חכמים.
המהר"ל מביא את דברי המדרש ומעיר ש"אין הדעת נוחה למעט זכות ישראל" שלא רצו לקבל את התורה שבעל פה. אלא כוונת המדרש היא שלישראל לא הייתה יכולת לקבל את התורה שבעל פה לפי מדרגתם באותה שעה והכשרתם לזה הייתה בכפיית ההר [הקדמה לאור חדש עמ' מו].
שאלות לדיון
מה הכוונה שהקב"ה 'הסכים' עם ישראל שקבלו מצווה אחת מרצונם?
מדוע חשוב להבין שגם מקרא מגילה (שחז"ל חידשו בעצמם) היא מצווה שנרמזת בתורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
