ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יִתְפָּרֵשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים" (ב"מ פו א) בְּעִנְיַן רַבָּה* בַּר נַחְמָנִי: "הֲוָה יָתֵיב אַגִּירְדָא דְּדִיקְלָא וְקָא גָּרֵיס, שְׁמַע דְּקָא מִיפַּלְגִי בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא: אִם בַּהֶרֶת קוֹדֶמֶת לְשֵׂעָר לָבָן – טָמֵא, שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לְבַהֶרֶת – טָהוֹר, סָפֵק – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר טָהוֹר וּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא אָמְרִי טָמֵא, אָמְרִי: מַאן נוֹכַח, נוֹכַח רַבָּה בַּר נַחְמָנִי דַּהֲוָה יָחִיד בְּאֹהָלוֹת, לָא הֲוָה מָצֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְמִיקְרַב לֵיה מִדְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמָא מִגִּירְסֵיהּ, אֲזַל אִידְּמֵי לֵיהּ לְגוּנְדָא דְפָרָשֵׁי, אָמַר: תֵּינַח נַפְשֵׁיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא וְלָא יִתְמְסַר בִּידָא דְּמַלְכוּתָא, אִישְׁתִּיק וְנָח נַפְשֵׁיהּ, כִּי הֲוָה נָיַח נַפְשֵׁיהּ אָמַר: 'טָהוֹר טָהוֹר', יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ רַבָּה בַּר נַחְמָנִי שֶׁגּוּפְךָ טָהוֹר וְיָצָאת נִשְׁמָתְךָ בְּטָהֳרָה".
מה עסק הנפשות בנגעים
וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלוֹת עֲצוּמוֹת – הָאַחַת: לָמָּה הִתְעַסְּקוּ הַנְּפָשׁוֹת* אַחֲרֵי הִפָּרְדָם מֵהַגּוּפוֹת בְּעִנְיְנֵי הַנְּגָעִים? וְהַשֵּׁנִית: אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגוּ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה מְטַהֵר, אֵיךְ טִמְּאוּ הֵם עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לְהַכְרָעָתוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר נַחְמָנִי? וּבְפֵרוּק אֵלּוּ שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת נְפָרֵשׁ בְּעִנְיַן הַהַגָּדָה: דָּבָר בָּרוּר וּמֻסְכָּם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ גּוּף וְלֹא כֹּחַ בַּגּוּף*, אַף עַל פִּי כֵן מִצַּד שֶׁשָּׁכְנָה בַּגּוּף הִצְטַיְּרָה* מִדֵּעוֹת גַּשְׁמִיּוֹת עַד שֶׁיְּחֻיַּב מִזֶּה* שֶׁתִּשְׁכֹּן אַחֲרֵי הִפָּרְדָהּ בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי*, וְנִתְבָּרֵר מִזֶּה שֶׁגַּן עֵדֶן הוּא בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, לְפִי שֶׁהֶעְתֵּק הַקְּצָווֹת* יִקְשֶׁה כִּי אִם בְּהַדְרָגָה, וּבִהְיוֹת בָּרִאשׁוֹנָה שְׁכוּנָתָהּ* בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי לְבַד, תָּעֳתַק לְמָקוֹם מְמֻצָּע בֵּין הַגַּשְׁמִי וּבֵין בִּלְתִּי בַּעֲלֵי גֶּשֶׁם, וְהוּא יִתְרוֹן גַּן עֵדֶן לִשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, עַל דֶּרֶךְ הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל זוּלָתָהּ. וְזֶהוּ שֶׁנִּמְצָא תָּמִיד בַּתַּלְמוּד כִּי כְּשֶׁתִּשְׁכֹּן הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יִהְיֶה מִשְׁכָּנָהּ בִּמְקוֹם הַגּוּף*, כְּאָמְרָם בַּתַּלְמוּד (ברכות יח ב): "בָּעֵינָא אַבָּא*", וְרָאִינוּ גַּם כֵּן שֶׁלְּכַוָּנָה זוֹ לֹא קָבַר יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָרוֹב מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יַעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ שָׁם תִּתְחַנֵּן עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית מח ז): "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה" וגו', וְהֵם דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁוֹ. וּבֶאֱמֶת, כִּי הֱיוֹתוֹ קוֹבֵר אֶת רָחֵל חוּצָה לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, רֶמֶז חָזָק עַל הֱיוֹת מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּתָהּ בִּמְקוֹם הַגּוּף יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן•. וְכָל זֶה מִצַּד שְׁכוּנָתָה אֶל הַגּוּף, שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בָּהּ דֵּעוֹת גַּשְׁמִיּוֹת אַחֲרָיו. וּלְפִיכָךְ אֵין בָּזֶה תֵּימַהּ שֶׁתִּתְעַסֵּק הַנֶּפֶשׁ בַּחָכְמוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת. מְצֹרָף* אֶל זֶה, כִּי בֶּאֱמֶת הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים*, מֵהַשֶּׁפַע הַשּׁוֹפֵעַ עֲלֵיהֶם מֵה' יִתְבָּרַךְ יִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה עִסְקָם בַּחָכְמָה תְּמִידִי. וְהוּא אָמְרָם תָּמִיד בַּתַּלְמוּד: "מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא". וְאָמְרוּ (ברכות סד א): "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה [מִדִּבְרֵי תוֹרָה] לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא". וְאַחֲרֵי זֶה אֵין תֵּימַהּ מֵהִתְעַסֵּק הַנְּפָשׁוֹת בְּמַרְאוֹת נְגָעִים.
___________________________________
בְּעִנְיַן רַבָּה וכו' – מעשה ברבה בר נחמני שהיה יושב על גזע הדקל וגורס בתורה, שמע קול מישיבה של מעלה שדנו במקרה מסוים בהלכות צרעת. הקב"ה אמר טהור ושאר הצדיקים בני הישיבה אמרו טמא. אמרו מי יכריע במחלוקת זו – רבה בר נחמני שהוא בקיא באופן מיוחד בדינים אלו (ולכן צריך שימות ויגיע לישיבה של מעלה). לא היה יכול מלאך המוות להתקרב אליו כי לא הפסיק מללמוד תורה. הלך מלאך המוות ונתחפש לקבוצת פרשים של המלך הרודפים אחרי רבה. אמר רבה (לעצמו) עדיף לי למות ולא ליפול בידי חיילי המלך, הפסיק מלימודו ונפטר. בשעת פטירתו אמר טהור טהור. יצאה בת קול וכו'. הַנְּפָשׁוֹת – נשמות של צדיקים שבעולם הנשמות. כֹּחַ בַּגּוּף – כח התלוי בגוף. הִצְטַיְּרָה – הושפעה והתעצבה. יְּחֻיַּב מִזֶּה – מוכרח להיות. בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי – לדעת הר"ן גן עדן הוא מקום גשמי נסתר בעולמנו. הֶעְתֵּק הַקְּצָווֹת וכו' – המעבר בין מצבים קיצוניים הוא קשה ויש לעשותו בהדרגה. שְׁכוּנָתָהּ – שוכנת בגוף. בִּמְקוֹם הַגּוּף – גם לאחר המיתה הנפש קשורה עם הגוף במקום הקבר. בָּעֵינָא אַבָּא –רצוני לפגוש את אבא (שנפטר). מְצֹרָף – נוסף לכך. הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים – הנפש הרוחנית הנבדלת מהגשמית.
ביאורים
כאמור, הר"ן עסק ביסוד קביעת ההלכה בידי חכמים גם אם היא אינה מכוונת לאמת שבתורה. בגמרא מובאת אגדה עמוקה מאד הנוגעת ליסוד זה. הגמרא מספרת על מחלוקת שהייתה בין הקב"ה לבין 'מתיבתא דרקיעא' (בתרגום מילולי: ישיבת הרקיע), במציאות מסוימת בהלכות טומאת צרעת. הקב"ה סבר שבמציאות זו הדין הוא שהנגע טהור, ואילו מתיבתא דרקיעא סברו שטמא. כדי לבחור מי הוא שיכריע במחלוקת זו, החליטו לבחור דווקא בבן אדם, ובזה שהיה המומחה הגדול ביותר באותה התקופה בעניינים אלו. זמן זה, היה הזמן שבו הגיע זמנו של רבה להפטר מן העולם, אולם מלאך המוות הצליח לקחתו רק כאשר הוא פסק לרגע מתלמודו, משום שחשב שבאים מהמלכות לאוסרו, ואז עצר ואמר שמעדיף הוא למות ולא להימסר בידם.
הר"ן מתקשה בשני דברים: ראשית הר"ן מבין ש'מתיבתא דרקיעא' הם בני האדם שנפטרו כבר מן העולם, ומכיוון שכך הוא מקשה מדוע הם עוסקים בהלכות השייכות דווקא לבני האדם העלולים להיות טמאים בצרעת. ושנית, כיצד יתכן שאותם אנשי 'מתיבתא דרקיעא', 'העזו' לחלוק על ריבונו של עולם, ועוד להצריך הכרעה חיצונית של רבה?
הר"ן פותח בתשובה לשאלה הראשונה. הוא סובר, שלמרות שנפשו של האדם כלל אינה גשמית, בכל זאת במהלך חיי האדם היא נקשרת אל הגוף והדעות הגשמיות משפיעות עליה, ולכן לאחר הִפרדה של הנפש מהגוף היא נותרת במקום ממוצע בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. מסיבה זו, גם בשלב זה נשארות בנפש דעות גשמיות, ולכן טבעי הוא שהיא תמשיך לעסוק בחכמות הגשמיות. לדבריו של הר"ן מובן מדוע קבר יעקב את רחל דווקא במקום שבו היא תוכל להתחנן אליהם בדרכם לגלות, [למרות שמקום זה, לשיטתו, הוא חלק מחוצה לארץ, דבר שיש עליו מספר קושיות], מכיוון שלמרות פטירתה של רחל עדיין יש לה קשר לעולם הגשמי ולמקומותיו השונים. זוהי לשיטת הר"ן, 'מתיבתא דרקיעא', ויוצא אפוא שהקשר שלהם לעולם הגשמי גרם להם להתדיין, כביכול, עם ריבונו של עולם בהלכות נגעים. בתשובה לשאלה השניה יעסוק הר"ן בהמשך.
הרחבות
•השתטחות על קברים
מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ וּדְבֵקוּתָהּ בִּמְקוֹם הַגּוּף יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. מסיבה זו כתב הר"ן "שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר" [הדרוש השמיני]. לכן "פרש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: ’אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים’" [סוטה לד:]. הגרי"ז סולובייצ'יק אמר על מקום קבורת רחל שהוא מקום תפילה יותר ממקום אחר, שהרי כל קבורתה שם נועדה כדי שיבואו ויתפללו שם בניה בצאתם לגלות (עיין בראשית רבה וישלח פב).
בספר חסידים מסופר על אנשי קהילה אחת, שרצו לעזוב את מקומם וללכת להשתקע במקום אחר. בלילה, "בא מת לאחד בחלום, ואמר 'אל תעזבו אותנו! כי יש לנו הנאה כשתלכו לבית הקברות’" [תשט]. מכאן עולה ש"הנאה יש למתים (כ)שאוהבים הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתן טובה" [שם תשי].
החיי אדם כתב: "ויהיה נזהר מאוד שלא ישים מגמתו (כוונתו) להתפלל ולבקש מן המתים, שקרוב הדבר שיהיה בכלל "ודורש אל המתים" [דברים יח, יא], אלא שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים" [קלח, ה]. לפי זה, ייתכן שהתפילה ליד הקברים נועדה כדי לעורר את הכוונה, כמו שכתב השולחן ערוך : "יוצאים כל העם לבית הקברות ובוכים ומתחננים שם, כלומר: הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרככם" [אורח חיים תקעט, ג].
שאלות לדיון
אם גן עדן הוא בעולם התחתון, האם הנפשות שם נהנות מעינוגים גשמיים?
מדוע לחכמים אין מנוחה לעולם? וכי לא מגיע להם שכר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
