ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מי שלא ראה את מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל שמח בשמחת יום העצמאות, לא ראה שמחת יום העצמאות מימיו. ביום העצמאות עיניו של הרב צבי יהודה האירו, ופניו קרנו משמחה עצומה שמילאה את כל ישותו. אילו זכינו והיה מורנו ורבנו הרב צבי יהודה כאן אתנו בשמחת יום העצמאות של שנת היובל, היינו רואים את הרב צבי יהודה בשיא חדש של התרוממות רוח, של אושר אין קץ, בהלל והודאה לד' אלוקינו אשר הראנו את ידו הגדולה בתקומת עם ישראל ומדינתנו. אני נזכר במורנו ורבנו הרב צבי יהודה, מפני שהוא ידע לבטא בצורה המושלמת ביותר את שמחת יום העצמאות, כשמחה של מצוה, שמחה של אמונה בד' הנובעת מראייה עמוקה של המשמעות הרוחנית של מדינת ישראל.
הניצוץ היהודי
עצם קיומו של עם ישראל בכל הדורות הוא בגדר תופעה על טבעית. זהו נס. עם ישראל בין העמים הריהו ככבשה בין שבעים זאבים, הרי אין לכבשה שום סיכוי לשרוד! ובכל זאת עם ישראל ניצל ומתקיים. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם" (הגדה של פסח). עם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים ובכל זאת הוא לא נטמע ביניהם. הוא לא נכחד. מגרשים אותו מארץ לארץ והוא איננו מוצא מנוח לכף רגלו, כופים עליו להמיר את דתו והוא איננו נכנע, "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" (ישעיהו נד, יז), כי הלב היהודי חזק כצור וגם אם נתכסה הניצוץ היהודי הכמוס בלב, הוא לא כבה. גם באלה שהתרחקו או אפילו המירו את דתם, כביכול, הניצוץ היהודי בוער בתוכם פנימה, כאותו יהודי שהתנצר בצעירותו מסיבות כלכליות ובמשך השנים היה אישיות מרכזית בעיר קוזניץ בקרב האוכלוסייה הנוצרית ונבחר שם לראש העיר. מהיהודים התרחק כמו מאש. כאשר פלשו הנאצים לקוזניץ הם תפסו אותו והעמידו אותו בניסיון האם הוא התנצר באמת. הם הדליקו מדורה, לקחו ספר תורה ואמרו לו: אם תזרוק את ספר התורה לאש ותשרוף אותו - תינצל. השיב להם המומר: לא אעשה זאת. לא אשרוף את ספר התורה, אפילו אם תהרגו אותי. אני יהודי. הנאצים היכו אותו כדי שישליך את ספר התורה לאש והוא בשלו, וכך הוא נהרג על קידוש ד'. על אנשים אלו דרשו חכמים את הפסוק: "וירח את ריח בגדיו" (בראשית כז, כז), "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו" (סנהדרין לז, א), גם בתוך תוכם של הבוגדים קיימת הנקודה היהודית כמו שאומר המדרש על יוסף משיתא שהיה בזמן חורבן הבית. יוסף היה עבריין שהיה משתף פעולה עם האויב. כאשר כבשו האויבים את הר הבית, הם חששו להיכנס לבית המקדש ואמרו: יכנס אחד היהודים תחילה. אמרו ליוסף: היכנס אתה ומה שתוציא משם יהיה שלך. יוסף נכנס והוציא את מנורת הזהב. אמרו לו: דבר יקר כזה לא יכול להיות בשבילך, תיכנס פעם שניה ומה שתוציא עכשיו יהיה שלך. ואז לפתע התעורר בו הזיק היהודי הפנימי והוא לא רצה להיכנס יותר. הבטיחו לו סכום של כסף גדול ולא רצה להיכנס. אמר: "לא די שהכעסתי לאלוקי פעם אחת, לא אכעיסנו פעם שניה" (ע"פ בראשית רבה סה, כב). התחילו לחתוך את גופו במסור והוא היה מצווח ואומר: "אוי ווי, אוי ווי, שהכעסתי לבוראי". כך הוא הדבר. הניצוץ היהודי בוער בליבם גם של הבוגדים, כביכול, והנקודה היהודית הזאת חזקה מכל ועומדת מול כל הרוחות שבעולם. הלב היהודי המאמין עמד בכל הצרות, הביזיונות, ההשפלות, האינקוויזיציות, הפוגרומים, עלילות הדם, השואה, ולא נכנע. תמיד האמין שתבוא עת גאולה והאמונה הזאת נתנה לו את הכח להמשיך ולהתקיים. והנה הגיעה השעה אשר כה יחל לה והוא החל להתעורר לשוב לארצו, לבנות ולהיבנות בה.
תקומת מדינת ישראל כקידוש ד'
כאשר קמה מדינת ישראל לרבים היו ספקות אם המדינה תוכל להחזיק מעמד נגד כל האויבים אשר קמו עליה להילחם בה. איך נעמוד מעטים, חלשים, שרידי השואה כנגד רבים המצוידים בנשק רב? מדינת ישראל הקטנה הייתה ככבשה בין זאבי טרף ומאז ועד היום המדינה עומדת במלחמה על קיומה, מול האויבים המנסים להשמידה וגם מול הידידים כביכול, אשר עינם צרה בתקומת המדינה ובתקומת עם ישראל. והמדינה לא רק מחזיקה מעמד אלא מתקדמת, מתחזקת, מתעצמת בקצב לא נורמלי, מנוגד לכל היגיון כלכלי, ביטחוני ומדיני. היא מתחזקת בניגוד לכל התחזיות אשר חזו לה לאורך חמשים השנים, מתקיים בה "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב), מי עיוור ולא יראה כי יד ד' עשתה כל זאת.
אכן, לא רק עצם תקומתה והמשך קיומה של מדינת ישראל היא קידוש ד' המגן עלינו מכל צרינו, אלא תקומתה של מדינת ישראל, מדינת היהודים, גם מהווה את ההוכחה הגדולה ביותר של אמיתות תורת ישראל ונצח ישראל. בימי גלותנו ושפלותנו הצביעו עלינו הנוצרים והמוסלמים ואמרו כי עם ישראל סיים את תפקידו. הנוצרים אמרו שהם הממשיכים האמתיים של עם ישראל ואילו עם ישראל עצמו נידון לעונש לשפלות, לצרות מפני שהוא הרג את אלוהיהם, ולכן הוא יסבול לעולם ואין לו תקומה. גם המוסלמים טענו שהנביא שלהם הוא הנביא האחרון והוא מתווה את הדרך הממשיכה את תורת ישראל, ואילו עם ישראל סיים את תפקידו בעולם. והנה, עם ישראל חוזר לארץ ישראל, מקים מדינה ומתעורר לחיים בניגוד לאמונתם. הם טענו שלעם ישראל אין תקומה והנה "עם ישראל חי" ואי אפשר לרשת את החי, ומפני שתקומת עם ישראל מנוגדת לתפיסת הנצרות והאסלאם, הם מנסים לעצור את התהליך הזה, וזהו שורש הסכסוך בין ישראל לערבים ובין ישראל לעולם הנוצרי. הווה אומר: בעצם הקמת מדינת ישראל מתקדש שם שמים כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי והעם היהודי הוא נושא את דגל שם ד' בעולם גם על ידי אנשים, מעטים או רבים, שאצלם הנקודה היהודית מכוסה. וגם אם יש יהודים רבים, שכביכול, מתכחשים לתורה ולאמונה, בעיני העמים האחרים עם ישראל הוא עם התורה, עם ישראל הוא עם ד', כי הגויים מסתכלים על הנקודה היהודית הפנימית. הם סבורים שכל יהודי רוצה בבניין בית המקדש וגם אם הוא מצהיר שאינו רוצה, אין להאמין לו כי במוקדם או במאוחר תתעורר בו הנקודה היהודית והוא יחזור לאמונתו, כי זה הטבע הפנימי השורשי של היהודי שהוא אינו משתנה, כך חושבים הגויים.
כנראה לרעיון זה התכוון ה"הפלאה" בסוף מסכת כתובות (קי, ב) כשדרש על דברי חז"ל: "כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה", ואמר שהפירוש הוא ש"כל הדר בארץ ישראל" אפילו שהוא פורק עול מצוות הוא "כמי שיש לו אלוה", וכל הדר בחוץ לארץ אף על פי שמקבל עליו עול מצוות הוא כמי שאין לו אלוה, והוא התכוון כנראה לכך, שמי שדר בארץ ישראל הוא ממשיך את הקיום של העם היהודי ובמוקדם או במאוחר גם אם היום מתכחש לאמונתו, בסופו של דבר הוא יתעורר.
כעת, בהגיענו ליובל שנים, עם ישראל צועד בבטחה בדרך גאולתו אל גאולתו השלימה. זכינו אנחנו למה שלא זכו גדולי ישראל: אמוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים. זכינו לבוא לארץ ישראל, מקום שלא זכו להגיע אליו משה ואהרן, שלא זכו להגיע אליו אביי ורבא, שלא זכה המהר"ל, הבעל שם טוב והגאון מוילנא. והננו מלאי תודה לריבונו של עולם, אלוקי ישראל, אשר גאלנו והוציאנו משעבוד לגאולה, והביאנו לארץ ישראל, וכאן בארץ ישראל הוא נושא אותנו כנשר את גוזליו, ומקרב אותנו אליו, ונותן לנו לב חדש ורוח חדשה, ומקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ, וכן יגאלנו גאולה שלמה בקרוב ברחמים רבים. אמן.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
למה ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שימוש נכון בתנור הביתי
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
