בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • מבוא למשנת הראי"ה
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

אמונה
הָאֱמוּנָה אֵינָהּ לֹא שֵׂכֶל וְלֹא רֶגֶשׁ, אֶלָּא גִּלּוּי עַצְמִי* הַיּוֹתֵר יְסוֹדִי שֶׁל מַהוּת הַנְּשָׁמָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְרִיךְ אוֹתָהּ* בִּתְכוּנָתָהּ. האמונה נמצאת במהות הנשמה
וּכְשֶׁאֵין מַשְׁחִיתִים אֶת דַּרְכָּהּ הַטִּבְעִי לָהּ, אֵינֶנָּה צְרִיכָה לְשׁוּם תֹּכֶן אַחֵר לְסַעֲדָהּ*, אֶלָּא הִיא מוֹצְאָה בְּעַצְמָהּ אֶת הַכֹּל.
בְּעֵת הֵחָלֵשׁ אוֹרָהּ, אָז בָּא הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ לְפַנּוֹת לְפָנֶיהָ דֶּרֶךְ. וְגַם אָז צְרִיכָה הִיא לָדַעַת אֶת עֶרְכָּה, שֶׁלֹּא מְשָׁרְתֶיהָ* – הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ – הֵם הִנָּם עַצְמוּתָהּ. וּכְשֶׁתִּהְיֶה קְבוּעָה בְּאֵיתָן מוֹשָׁבָהּ, אָז יַצְלִיחוּ הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ בְּפִנּוּי הַדֶּרֶךְ וּבְהַמְצָאַת הָאֶמְצָעִים הַשִּׂכְלִיִּים וְהַמּוּסָרִיִּים הַמְסַקְּלִים אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים מֵעַל דַּרְכָּהּ.
הַהִסְתַּכְּלוּת הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל הָאֱמוּנָה – שֶׁהִיא חֵלֶק ד' בְּעַצְמָהּ* – הוּא הָאוֹר* שֶׁל הַנְּבוּאָה, וּבְרֶדֶת הַמַּדְרֵגָה – שִׁפְעַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בְּשֶׁגַּם אֵלֶּה* יוֹרְדִים לִפְעָמִים* וּמִתְאַחִים* עִם הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ בְּדַרְכֵי גִּלּוּיֵיהֶם. האמונה ואור הנבואה
צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְנוֹת אֶל ה' יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם שֵׂכֶל וּבְשׁוּם רֶגֶשׁ, וְקַל וָחֹמֶר בְּשׁוּם חוּשׁ, כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד, וּתְפִלָּה הִיא אֱמוּנָה, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה הִנָּם גַּם כֵּן גִּלּוּיִים שֶׁל הָאֱמוּנָה. וּמַה שֶּׁאוֹמְרִים* חוּשׁ הָאֱמוּנָה אוֹ רֶגֶשׁ הָאֱמוּנָה, וְקַל וָחֹמֶר אִם נֹאמַר מַדַּע הָאֱמוּנָה וְשֵׂכֶל הָאֱמוּנָה, הֵם דְּבָרִים שֶׁל שֵׁמוֹת מֻשְׁאָלִים לְבַד, כִּי עַצְמוּת הָאֱמוּנָה אֵינָהּ שׁוּם דָּבָר מֵהֶם, כִּי אִם עֶלְיוֹנָה מִכָּל אֵלֶּה, שֶׁאֵין בָּהּ מַחְסוֹר מִכֹּל, שֶׁכּוֹלֶלֶת בְּאַחְדוּת וּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה אֶת הַתַּמְצִית הַיּוֹתֵר מֻבְחָר וְחָזָק מִכָּל הַנַּ"ל. פנייה אל ה' היא האמונה
(מאמרי הראיה א, מאורות האמונה)
___________________________________

גִּלּוּי עַצְמִי – הופעה, יציאה אל הפועל. לְהַדְרִיךְ אוֹתָהּ – לסייע ולכוון את גילוי האמונה להופיע בצורה טובה ומזוקקת. לְסַעֲדָהּ – לעזור לה. מְשָׁרְתֶיהָ – הכלים המסייעים לכישרון האמונה להתגלות. שֶׁהִיא חֵלֶק ד' בְּעַצְמָהּ – הנשמה היא "חלק אלוה ממעל", והאמונה היא גילוי הנשמה. הוּא הָאוֹר וכו' – פסגת האמונה היא הנבואה והמדרגה שתחתיה היא רוח הקודש. בְּשֶׁגַּם אֵלֶּה – הנבואה ורוח הקודש. לִפְעָמִים וכו' – לצורך התגלות הנבואה יש צורך לפעמים לאדם להכין ולהכשיר את עצמו בעזרת השכל והרגש כדוגמת "אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה". מִתְאַחִים – משתלבים זה בזה. אוֹמְרִים – בשפת הדיבור המורגלת.

הקדמה
האמונה באלוהים היא הגרעין הפנימי של חיינו; היא הקשר החי עם מקור חיינו – ה' יתברך. אך אולי דווקא בשל העובדה שהאמונה מרכזית ופנימית כל כך, לא תמיד קל לנו להגדיר לעצמנו מהי – האם היא רגש? מחשבה? או אולי שניהם גם יחד? בפרק זה נברר לאור דברי הרב מהי האמונה וכיצד יש באפשרותנו להעמיק את אמונתנו. ההשתוקקות אל אלוהים היא לדברי הרב, גורם מרכזי במין האנושי. אלא שאת צורתה המבוררת והנקייה מהגשמה ומאלילות היא מקבלת דווקא בצורתה הישראלית. כאשר האמונה באלוהים איננה נקייה והיא לוקה בהגשמה או בשאר דמיונות, כל החיים הופכים להיות עכורים וחלושים. האדם מתמלא פחד וחרדה מפני האלוהים שנתפס בדמיונו כגורם זר ומאיים. לעומת זאת, כאשר אותו כוח אמוני שקיים באדם מתברר ועומד על צורתו המתוקנת, הוא הופך להיות כוח המניע לראות את כל עולמנו באור חיובי המתקדם ומתעלה לאור רצון הבורא המקיים בטובו את עולמו. לאורך ההיסטוריה עברה אמונת האדם תהפוכות ותהליך זיכוך וזיקוק ממושך. גורם מרכזי בעילוי זה היה כאמור השפעת אמונת הייחוד של ישראל. היחס הנכון לאלוהות גורר יחס מתוקן ונכון לזולת ולעולם כולו. לכן, ככל שנעמיד את אמונתנו על משמעותה הנכונה ועל עומקה ועוצמתה, כך יוארו חיינו באור נכון וטוב יותר.

ביאורים
קיימות שתי תפיסות רווחות ביחס לאמונה: האחת טוענת שהאמונה בה' היא ידע שכלי. האדם למד את הנושא לעומקו, בירר אותו בשכלו עד כמה שידו מגעת, והגיע למסקנה שאכן ה' קיים בעולם, וממילא מחויב הוא למלא את רצונו. בכדי להאמין בה' יש לעבור תהליך שכנוע שכלי בנוגע למציאות ה' והמחויבות כלפיו. התפיסה השנייה טוענת, שהאמונה בה' היא חוויה דתית. האדם משתוקק להתקרב לה' מרוב אהבה אליו. להאמין בה', פירושו להרגיש באופן מוחשי שה' קיים, ושבינו לבינינו יש קשר חי.
הרב קוק מתמודד כנגד שתי התפיסות הללו. הוא לא שולל את הצורך והחשיבות של השימוש בשכל וברגש כדי לבסס את האמונה בה'. הוא חולק על ההגדרה של האמונה עצמה.
כל אדם רגיל להשתמש במהלך החיים שלו גם בשכל וגם ברגש. בכל צומת דרכים בה נדרש האדם להכריע, הוא נעזר בכלי הניתוח וההיגיון של השכל, וגם בתחושות וברגשות שמלווים אותו. חיי האדם יהיו דלים מאוד, וגם חסרי כיוון ברור, בלי כוחות השכל והרגש. אבל אף אדם לא יעלה בדעתו שהחיים שלו הם השכל והרגש בעצמם. החיים אמנם באים לידי ביטוי דרך האפיקים השונים שבאישיות, דרך ההיגיון השכלי, ודרך החוויה הרגשית, אולם לכל אדם יש ודאות עמוקה, מעבר לכל ספק, שהחיים הם מעבר לכל הגדרה וצמצום. החיים הם עצם הקיום, ודוקא בגלל זה הם ממשיים וברורים יותר מכל. אין צורך לשכנע אדם בריא בנפשו שהוא חי. הצורך להביא הוכחות על מציאות החיים, מעידה על משהו משובש ולא נורמלי.
האמונה היא כמו החיים עצמם, כיון שחיי האדם יונקים מהנשמה האלוהית. האמונה בה' היא ודאות קיומית בנוכחות ה' בחיים שלי. אמונה זו מעניקה לחיים את התכלית והייעוד שלהם, ולכן אי אפשר להפריד בין האמונה לחיים. אמנם ודאות האמונה לא תמיד בהירה, ויש צורך להיעזר בכלי השכל והרגש כדי לגלות אותה. אבל במצב הנורמלי, השכל והרגש אמורים לשמש רק כאמצעים שבהם האמונה מתגלה בפועל, על ידי ההיגיון והחוויה הרגשית.
האמונה ממחישה את הקשר הקיומי בין האדם לה', ומעמידה ערוץ פתוח ודו סטרי ביניהם. בעבר, הייתה זו התשתית הרוחנית לנבואה, שמעבירה תוכן ומסרים מהבורא אל האדם. זוהי גם התשתית הרוחנית לתפילה בהווה, שממחישה את הרצון וההשתוקקות של האדם אל הבורא.

שאלות לדיון
אם האמונה אינה שכל, האם זה אומר שהיא סותרת את ההיגיון?
לפי דברים אלו, האם אתה מסוגל להגדיר את עצמך כאדם מאמין?
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il