בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"א תמוז תשע"ז

אהבת ישראל חלק ג'

undefined

בשביל הנשמה

י"א תמוז תשע"ז
4 דק' קריאה
הייחוד שבאהבת ישראל
אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לְהִתְפַּרְנֵס*. אֵינָהּ דּוֹמָה לָאַהֲבָה הַטִּבְעִית שֶׁבְּכָל אֻמָּה, שֶׁנִּמְצֵאת בִּיחִידֶיהָ. כָּל אֻמָּה יְסוֹדָהּ הוּא רַק טִבְעִי פָּשׁוּט, הֶכְרֵחַ הַחַיִּים וְהַקִּבּוּץ*, מִלּוּיֵי הָרְצוֹנוֹת הַטִּבְעִיִּים, הַנּוֹחִים* עַל-יְדֵי קִבּוּץ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם* קִשּׁוּרִים אַמִּיצִים זֶה לָזֶה, וְהָרָצוֹן הַזֶּה אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת מִתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי סִבּוֹת לִמּוּדִיּוֹת וְחִנּוּכִיּוֹת. אֲבָל קִשּׁוּר שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בָּנוּי הוּא בְּיוֹתֵר עַל מַאֲוַיִּים רוּחָנִיִּים מְשֻׁתָּפִים, שֶׁבְּעַצְמָם הֵם* צְרִיכִים אִמּוּץ וְחִזּוּק רוּחָנִי מְרֻבֶּה מְאֹד גַּם בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד, וְכָל-שֶׁכֵּן בְּחַיֵּי הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ.
(אוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל, ד, ח)

אהבת הבריות צריכה לבוא מהנפש
מִמְּקוֹר הַחֶסֶד* צְרִיכָה אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת לְהִתְפָּרֵץ, לֹא בְּתוֹר חֹק מְצַוֶּה, כִּי אָז תְּאַבֵּד חֶלְקָהּ הַיּוֹתֵר בָּרוּר* מִזָּהֳרָהּ, כִּי אִם בְּתוֹר תְּנוּעָה נַפְשִׁית פְּנִימִית עַזָּה. וְהִיא צְרִיכָה לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים מְאֹד, לְנַצֵּחַ סְתִירוֹת רַבּוֹת, הַמְפֻזָּרוֹת כְּצוּרֵי* מִכְשׁוֹל, בְּמַאֲמָרִים בּוֹדְדִים**, בְּשִׁטְחִיּוּתָן שֶׁל כַּמָּה הֲלָכוֹת, וּבַהֲמוֹן הַשְׁקָפוֹת, הַבָּאוֹת מֵהַצִּמְצוּם שֶׁבַּחֵלֶק הַגָּלוּי שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהַמּוּסָר הַלְּאֻמִּי.

מקורה האלוהי של האהבה
אֲבָל בָּרוּר הוּא, שֶׁאַךְ מִתְרַחֶקֶת הִיא הָאַהֲבָה מִמְּקוֹרָהּ הָאֱלֹהִי, יִקְמֹל פִּרְחָהּ, וְהַמָּקוֹר הָאֱלֹהִי מוֹפִיעַ הוּא אֶת אוֹרוֹ עַל יְדֵי צִנּוֹרוֹת הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשֶׂה*, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַלְּאֻמִּי* הַמְיֻחָד.

נדרשת עבודה גדולה ליישב את הסתירה
וּבָזֶה בָּאָה עֲבוֹדַת רוּחַ גְּדוֹלָה, אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַצִּנּוֹרוֹת* בְּמַעֲמָדָם, וְעִם זֶה יִשְׁאֹב מֵימֵי הַחֶסֶד בְּטָהֳרָתָם וְהַרְחָבָתָם הַמְּקוֹרִית. כַּמָּה פְּעָמִים מֻכְרָחִים לָרֶדֶת לְמַעֲמַקֵּי מַחֲשַׁכִּים, כְּדֵי לַחְפֹּר דַּוְקָא מִשָּׁם אֶת הָאוֹרָה הַיּוֹתֵר חָפְשִׁית, הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה וְעֶלְיוֹנָה.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת מִמְּקוֹר הַחֶסֶד, עמ' שיח)

הסתכלות על הצד הטוב
כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בֶּאֱמֶת בְּצַד הַטּוֹב שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, מִתְאַהֵב* הָאָדָם עַל הַבְּרִיּוֹת בְּחִבָּה פְּנִימִית, וְאֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְהִזְדַּקֵּק לְשׁוּם* אָבָק שֶׁל חֲנֻפָּה. כִּי הַהִתְעַנְיְנוּת בְּצַד הַטּוֹב, שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ תָּמִיד, מְכַסָּה מִמֶּנּוּ בֶּאֱמֶת אֶת כָּל הַצְּדָדִים הָרָעִים, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הִסְתַּכְּלוּת בְּצַד הַטּוֹב, עמ' שכד)
____________________
צְרִיכָה לְהִתְפַּרְנֵס – להיות ניזונה. הֶכְרֵחַ הַחַיִּים וְהַקִּבּוּץ – צרכי החיים מחייבים שיתוף פעולה בין בני אדם ומחייבים יצירת חברה ולאום. הַנּוֹחִים – הרצונות הטבעיים מתקיימים בקלות. לָהֶם – לחברי הקבוצה. הֵם – השאיפות הרוחניות. מִמְּקוֹר הַחֶסֶד נטיית החסד הפנימית שבאדם. בָּרוּר – בהיר. כְּצוּרֵי – סלעים. בְּמַאֲמָרִים בּוֹדְדִים – מאמרי חז"ל שעולה מהם יחס שלילי לאומות העולם. הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשֶׂה – לימוד תורה וקיום מצוות. הַצִּמְצוּם הַלְּאֻמִּי – ייחודנו כעם. כָּל הַצִּנּוֹרוֹת – הדרכות התורה והיחס הלאומי יחד עם אהבת הבריות. מִתְאַהֵב וכו' – מתעוררת בו אהבה לבריות. לְהִזְדַּקֵּק לְשׁוּם וכו' – אהבה המכסה על הפגמים של הזולת.


ביאורים
היום נעסוק בעיקר בצורך של לימוד נושא האהבה – הן כלפי עם ישראל, והן כלפי כל הבריות. מדוע יש צורך ללמוד על אהבה, הרי האהבה היא מידה טבעית בישראל?
ראשית, ביחס לעם ישראל – אכן בכל יחיד מאומות העולם טבועה אהבה לעמו, באופן טבעי ונורמלי. אך התשתית לאהבה זו היא צרכים חומריים ותחושה של מכנה משותף: רווחה כלכלית, חברה נעימה, שפה, תרבות ועוד. ההתאגדות הלאומית יוצרת דברים אלה, ועל כן הם אוהבים את עמם. צרכים אלה פשוטים וטבעיים, ואין צורך לחזקם בלימוד וחינוך. לעומת זאת, הקשר הלאומי בישראל נובע מאידיאלים משותפים, אידיאלים רוחניים ונשגבים. אידיאלים מרוממים כאלה דורשים לימוד מעמיק וחינוך ארוך-שנים. אדם הוא חומרי מטבעו, וקשה לו להתרומם לשאיפות רוחניות גבוהות. על כן, כדי לחזק את אהבת היחיד מישראל לעמו, יש צורך לעסוק בלימוד ובחינוך לאידאלים הלאומיים של ישראל: תיקון העולם באמצעות ההליכה בדרך ה', לימוד תורתו, שמירת מצוותיו ועוד.
שנית, ביחס לאהבת כל הבריות . אמנם אהבת הבריות צריכה לבוא מתוך מידת החסד, מידה טבעית לאדם מישראל. אסור שהיא תנבע רק מציווי. אהבה-בכורח שכזו תעיד על האדם שהוא סובל מחולי נפשי, שהרי החסד היא מידה ישראלית שצריכה להיות טבועה בנפשו. עם זאת, הנטייה לאהוב את הכל נפגעת מסתירות לכאורה שיש בתורה, הנובעות מהבנה שטחית בתורה, ומתפיסות עולם רווחות, הגורסות כי יש לשנוא את הגויים. תפיסות אלו נובעות מכך שלומדים רק את צד הנגלה בתורה, שהוא צמצום האידאלים הגדולים לתוך עולם המעשה המסובך.
את כל הסתירות הללו צריכה אהבת הבריות לנצח, ובשביל כך יש להעמיק בתורה.
יש סיבה נוספת להעמקה בלימוד האהבה: לעיתים האהבה לאומות יכולה להתנגש עם מצוות התורה . הרב קוק מלמד אותנו שאם תתנתק האהבה מקיום מצוות ותְוותר על הגנת האומה ופיתוחה למען פיתוח האנושות בכללה, היא תאבד את המקור המחיה אותה – האהבה האלוהית לכול, שהיא שורש כל האהבות. הצינור לקבל את האהבה הוא מהאהבה האלוהית לכול, והצינור היחיד לקבל אהבה אלוהית זו הוא התורה והמצוות, שמגיעות לעולם דרך עם ישראל.
כדי להגיע למצב שבו האהבה לכל הבריות לא תעמוד בסתירה לשמירת מצוות קלה כבחמורה, עלינו להעמיק ולהבין שכל המצוות ודקדוקי תורה נובעים דווקא משאיפת החסד והאהבה.
מתוך ההבנה שיש לאהוב כל אדם, צריך להסתכל בטוב שבכל אדם, שהוא עיקרו באמת. כשנוהגים כך, פורחת האהבה ומתחזקת באופן הדדי – האנשים חשים באהבתו של האדם וגם הם אוהבים אותו, אהבה אמִתית ועמוקה. אהבתו לרשעים היא אהבה אמִתית, אהבה שמדגישה את הטוב שקיים בעומק כל רע, טוב שהוא האמת השורשית והנכונה ביותר.

הרחבות
 אהבת הרשעים
לְנַצֵּחַ סְתִירוֹת רַבּוֹת, הַמְפֻזָּרוֹת כְּצוּרֵי מִכְשׁוֹל, בְּמַאֲמָרִים בּוֹדְדִים. הרב קוק כותב שישנם מאמרי חז"ל שלכאורה יש בהם סתירה לערך אהבת הבריות, ועלינו להתמודד עם הסתירה הזו. דוגמה להתמודדות עם מאמר שנראה כמצמצם את אהבת הבריות, נוכל למצוא בדברי הרב שניאור זלמן מלאדי , בהתייחסו לדברי חז"ל בעניין שנאת אדם רשע.
הגמרא אומרת שמותר לשנוא אדם רשע, ואף מצוה לשנוא אותו, כפי שנאמר [משלי ח, יג]: "יראת ה' שנאת רע" [פסחים קיג:]. כותב על כך הרב שניאור זלמן מלאדי: "היינו בחבֵרו בתורה ומצוות, וכבר קִיים בו מצוות 'הוכח תוכיח את עמיתך'... ואף על פי כן לא שב מחטאו, כמו שכתוב בספר חרדים. אבל מי שאינו חבֵרו ואינו מקורב אצלו, הנה על זה אמר הלל הזקן: 'הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום וכו', אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לומר, שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם 'בריות' בעלמא – צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה... וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם שמצוה לשנאתם – מצוה לאהבם גם כן . ושתיהם הן אמת: שנאה מצד הרע שבהם, ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלהות שבתוכם המחיה נפשם האלוהית" [תניא פרק לב].
במקום אחר מוסיף הרב קוק , שלא זו בלבד שיש להתייחס גם אל הרשע באהבה, אלא שצריך לדעת שהטוב שברָשָע, שכלפיו מכוונת האהבה, שייך לעצמיותו יותר מאשר הרע [מידות הראי"ה, אהבה ט].

לעילוי נשמת משה בן שמחה בניטח ז"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il