ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אֵין עֹנֶג וְשִׂמְחָה לָאָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשִׂים, כִּי אִם אַחֲרֵי שֶׁמְּצֻיָּר בִּלְבָבוֹ הֵיטֵב תַּכְלִיתָם*, וּכְפִי יְדִיעָתוֹ הַטּוֹבָה* הַצּוֹמַחַת מִמַּעֲשָׂיו כֵּן תִּרְבֶּה שִׂמְחָתוֹ בָּהֶם. וּמִן אֹשֶׁר הַשִּׂמְחָה וְנַחַת הָרוּחַ שֶׁנִּמְצֵאת בַּלֵּב עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים, הִיא הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לַהַתְמָדָה עֲלֵיהֶם, כִּי הָאָדָם כּוֹסֵף לְאוֹר וְצָהֳלָה מִטֶּבַע נַפְשׁוֹ הַשִּׂכְלִית, וּבוֹרֵחַ מִתּוּגָה וְקַדְרוּת. עַל כֵּן "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד" (תָּמִיד לב.), כִּי כָּל מַה שֶּׁיִּתְבָּרֵר לוֹ יוֹתֵר הַטּוֹב הַנּוֹלָד מִמַּעֲשָׂיו כֵּן יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר אֶת הַשְׁלָמָתָם.
קיום מצוות בשמחה
עַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דְּבָרִים כח, מז). וּמְאֹד נֵדַע כִּי כָּל מַה שֶּׁתְּצַוֵּנוּ הַתּוֹרָה עַל דָּבָר הַתָּלוּי בַּלֵּב, אֵין כַּוָּנָתָהּ שֶׁנִּקְנֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר* בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי הַשְׁקָפָתֵנוּ עָלָיו, כִּי זֶה אֵינוֹ בִּכְלַל הַבְּחִירָה*, וּכְמוֹ שֶׁהַמִּצְוָה לְאַהֲבָה אֶת ד' וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, אֵינֶנָּה מִתְפָּרֶשֶׁת כִּי אִם שֶׁנַּעֲסֹק בִּדְרָכִים שֶׁבְּטִבְעָם לְהַקְנוֹת לָנוּ הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה וַחֲלָקֶיהָ וִידִיעַת דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִדּוֹת טוּבוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הַיְדִיעָה בְּרוּרָה בָּאֵלֶּה תָּבוֹא הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה* בַּטֶּבַע*, כֵּן הַצִּוּוּי לַעֲבֹד אֶת ד' בְּשִׂמְחָה, גַּם כֵּן הַכַּוָּנָה עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת בִּידִיעַת הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְאָז נָחוּץ לִשְׂמֹחַ בָּהֶם וְלֹא יִהְיוּ עָלֵינוּ כְּמַשָּׂא כָּבֵד כִּי אִם לַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק ב, א, עמ' 492)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
119 - טעמי המצוות חלק ב'
120 - טעמי המצוות חלק ג'
121 - טעמי המצוות חלק ד'
טען עוד
תַּכְלִיתָם – מטרתם. הַטּוֹבָה – את גודל הטובה. אוֹתוֹ הַדָּבָר – את הרגש. הַבְּחִירָה – אדם לא תמיד יכול לשלוט ברגשותיו. בַּטֶּבַע – באופן טבעי.
ביאורים
אתמול למדנו על הקשר שבין הצד הרוחני של התורה לבין המצוות המעשיות. היום אנו נפגשים בפן נוסף של קשר זה: העונג והשמחה.
התורה מדריכה אותנו לעבוד את ה' בשמחה. כיצד ניתן לצוות על אדם להרגיש משהו? הרי אם יש בי שמחה אין צורך לצוות אותי עליה, ואם אין בי שמחה, מה יועיל הציווי?! שאלה דומה נשאלה אף על הציווי לאהבת ה' וליראתו: אם יש בי אהבה אל ה', מדוע צריך ציווי לאהוב אותו? ואם אין בי אהבה – מה מועיל הציווי?!
הרב קוק מבאר שהמושג "ציווי" במצוות של רגשות אין פירושו לעקם את הרגש לפי כל מיני אמיתות, אלא זו דרישה מאתנו ללמוד ולהכיר את הדברים שהרגש שלנו יתעורר מכוחם. אדם שאינו מכיר את חברו – לא יכול לאהוב אותו. מי שלא מכיר בגודל של אדם אחר, אינו יכול לירא ממנו. כך אדם שלא מבין את הטוב שבמעשים מסוימים – אינו יכול לשמוח בהם. על כן אנו מצווים ללמוד ולהכיר את הקב"ה ואת ערך מצוותיו, וכך יימשך הרגש שלנו למקומות הנכונים.
אדם אוהב להיות במצב של שמחה, ולכן כאשר ירגיש שמעשים מסוימים גורמים לו להגיע למצב זה, הוא ישתדל לעשותם כמה שיותר ועל הצד הטוב ביותר. זוהי השפעה חיובית חשובה נוספת של הבנת ערכן של המצוות ומשמעותן.
הרחבות
אחרי הדעות נמשכים הלבבות
שֶׁעַל יְדֵי הַיְדִיעָה בְּרוּרָה... תָּבוֹא הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה. לדברי הרב קוק, כדי להשפיע על הרגשת הלב צריך לעבוד על המחשבה. כשהאדם מבין שמשהו חשוב – ממילא הוא רוצה בו מאוד. גם ביחס לתשובה מצביע הרב קוק על אותה תנועה נפשית – כשהאדם לומד תורה, בייחוד בענייני דעות ומחשבות – הדבר יביא אותו להתעוררות הלב ולתיקון המעשים [אורות התשובה י, א; יא, א].
בדברי הר"ן מצינו הרחבה לדברים. הר"ן כותב שהעשייה החיובית והעשייה השלילית נובעות מאותה נקודה – מהאמונה בה': "הנה נתבאר אם-כן שמחשבות הלב הן שורש העבודה והמרי, ומפני זה אמר 'מכל משמר נצור ליבך', כי להיפעלויות הנפשיות (=המצבים נפשיים) אשר שורשן ויסודן הלב, מבוא גדול בדביקות ה' יתברך והקורבה אליו" [דרשות הר"ן, הדרוש החמישי]. האדם שקרוב לה' מגיע בעזרת מחשבתו לעשייה פורייה וטובה, כיוון שהיא נובעת ממקום קדוש וטהור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
