ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
"רָבָא חַזְיֵהּ* לְרַב הַמְנוּנָא דְּקָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ*, אָמַר מַנִּיחִין* חַיֵּי עוֹלָם* וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה*, וְהוּא* סָבַר זְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד" (שַׁבָּת י.). הַתּוֹרָה תִּתֵּן לָאָדָם תָּמִיד הַשָּׂגוֹת שִׂכְלִיּוֹת הַנּוֹבְעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת וַאֲמִתִּיּוֹת* קַיָּמוֹת לָעַד מִמָּקוֹר הָאֲמִתִּי*, שֶׁהִיא חַיֵּי עוֹלָם. הַתְּפִלָּה תַּעֲסֹק לֹא בְּהוֹדָעַת יְדִיעוֹת חֲדָשׁוֹת וְהַעֲשָׁרַת שֵׂכֶל הָאָדָם בַּאֲמִתִּיּוּתָן, כִּי-אִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקָן שֶׁל הַיְדִיעוֹת הַיְדוּעוֹת וּקְבוּעוֹת, וּלְהַעֲמִיק* בְּכֹחַ הַהֶרְגֵּשׁ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַיְדִיעוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת עַל כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ.
תארי ה' בתפילה
עַל כֵּן הֻתְּרוּ* בַּתְּפִלָּה תְּאָרִים לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם מַתְאִימִים וּמְכֻוָּנִים לְמִדָּה זוֹ שֶׁיַּרְגִּישׁ הָאָדָם אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הָאֲמִתִּיּוֹת, שֶׁהֵן בְּרוּרוֹת וּגְלוּיוֹת לוֹ כְּבָר, וְיִתְפַּעֵל מֵהֵן בְּרִגְשֵׁי הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ יְלִיד הַחֹמֶר* יְעוֹרְרֵהוּ לִפְעָמִים דַּוְקָא צִיּוּר שֶׁאֵינוֹ מְזֻכָּךְ מִצַּד עַצְמוֹ. וְהִנֵּה הַשֵּׂכֶל מִצַּד עֶרְכּוֹ הָרוּחָנִי מַסְפִּיקָה לוֹ הַרְחָבַת הַדַּעַת בְּעַצְמָהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַהִשְׁתַּדְּלוּת הַזֹּאת שֶׁל הַעֲמָקַת הָרֹשֶׁם הַנַּפְשִׁי, אֲשֶׁר אָמְנָם הַסִּיּוּעַ שֶׁלָּהּ צָרִיךְ הוּא מִפְּנֵי הַכְבָּדָתָם שֶׁל כְּלֵי הַגּוּף עַל תְּעוּפַת הַשֵּׂכֶל.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
101 - תפילה חלק ו'
102 - תפילה חלק ז'
103 - תפילה חלק ח'
טען עוד
עַל כֵּן תָּכְנָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה הוּא לֹא בְּעֶצֶם הָאֲמִתִּיּוֹת הַנִּצְחִיּוֹת הַקַּיָּמוֹת, מִצַּד חַיֵּי עוֹלָם, כִּי-אִם בַּהַשָּׂגוֹת הַמְחֻבָּרוֹת לְמִקְרֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם חַיֵּי שָׁעָה, וְלֹא יִתָּכֵן לַעֲזֹב חַיֵּי עוֹלָם מִפְּנֵי חַיֵּי שָׁעָה. אָמְנָם בְּכָל עִנְיְנֵי הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה כְּלָל מוּנָח הוּא, שֶׁלְּעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, כִּי הַנְּטִיָּה הָרוּחָנִית הַפְּנִימִית תַּנְחֶה אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַמֵּישָׁרִים*, וְכֵיוָן שֶׁנְּטִיָּתוֹ נִמְשֶׁכֶת הִיא לְחֵלֶק זֶה שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹת* הוּא, שֶׁהַחֵלֶק הַזֶּה יִהְיֶה יוֹתֵר רָאוּי לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר רוּחָנִי לְפִי מַצַּב נַפְשׁוֹ. וְכֵן הוּא גַּם בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה.
שכל ורגש
הַשְּׁפִיטָה הַשִּׂכְלִית לֹא תּוּכַל כָּל כָּךְ לָתֵת גְּבוּלוֹת, כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּרְנֵס פַּרְנָסָתוֹ הָרוּחָנִית בְּעִמְקֵי הַתּוֹרָה וּתְנוּבַת הַשֵּׂכֶל וְכַמָּה מֵהַתְּבָלִין שֶׁל הָרֶגֶשׁ, וְגַם בָּזֶה תַּנְחֶה הַנְּטִיָּה הַפְּנִימִית בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶת הַיָּשָׁר בָּאָדָם. בִּהְיוֹתוֹ לְפִי מַצַּב נַפְשׁוֹ נוֹטֶה לְחֶמְדַּת עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא זְמַן תּוֹרָה, וְהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעִקָּרִי שֶׁבְּהַשְׁלָמַת הָאָדָם, הַפְּרָטִי וְהַכְּלָל כֻּלּוֹ, וּבִהְיוֹתוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, שֶׁהוּא נוֹטֶה לְחֵפֶץ הַגַּעְגּוּעִים הַדְּרוּשִׁים לְהַרְחָבַת הַתְּפִלָּה וּשְׁפִיכַת נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ד', עַל פִּי מִדַּת הַהֶרְגֵּשׁ, הוּא אוֹת שֶׁלְּפִי מַצַּב נַפְשׁוֹ אוֹתָהּ הַתְּכוּנָה נְחוּצָה לוֹ יוֹתֵר מֵהַשְׁלָמָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רָמָה מִמֶּנָּה בְּמַעֲלָה. זְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד. אֶלָּא שֶׁהַזְּמַנִּים הַכְּלָלִיִּים הַקְּבוּעִים לִתְפִלָּה נִקְבְּעוּ עַל פִּי מִדַּת הַכְּלָל, שֶׁרָאוּי אָז לִהְיוֹת נוֹטֶה בָּהֶם לִתְפִלָּה*.
(עוֹלַת רְאִיָּה, עִנְיְנֵי תְּפִלָּה, תְּפִלָּה וְתוֹרָה, ג)
______________________
חַזְיֵהּ – ראה. דְּקָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ – שמאריך בתפילתו. מַנִּיחִין – עוזבים. חַיֵּי עוֹלָם – העיסוק בתורה. בְּחַיֵּי שָׁעָה – "תפילה לצורך חיי שעה היא: לרפואה, לשלום ולמזונות" (רש"י). וְהוּא – רב המנונא. וַאֲמִתִּיּוֹת – ידיעות אמת. מִמָּקוֹר הָאֲמִתִּי – הוא התורה. וּלְהַעֲמִיק וכו' – להַפְנִים. הֻתְּרוּ וכו' – מותר בתפילה להזכיר תארים, אף-על-פי שיש בזה סיכון של הגשמת האלוהות. בִּהְיוֹתוֹ יְלִיד הַחֹמֶר – האדם הוא בעל גוף חומרי. אוֹת – סימן.
ביאורים
הגמרא מספרת שרבא ראה את רב המנונא כשהוא מאריך בתפילתו, וקבל על כך: 'הייתכן שמניחים חיי עולם (תורה) ועוסקים בחיי שעה (תפילה)?!' הגמרא מסבירה שבניגוד לדעת רבא, רב המנונא סבר שלכל דבר יש את זמנו – זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. הרב קוק מבאר את דברי הגמרא ומעמיק בהסברת תפקיד התורה ותפקיד התפילה. תפקיד התורה הוא להוסיף לאדם תוכן מקודש ואמִתי. בכל לימוד חושף האדם עוד ממד של הרצון האלוהי שלא היה ידוע לו, או לא היה ידוע לו באופן זה. תפקיד התפילה, לעומת זאת, הוא לא להוסיף ידע חדש, אלא להעמיק את הידע הקיים, כך שישפיע על האדם. התפילה היא עבודת הרגש, ולכן תיאורי התפילה חווייתיים ומוחשיים – ה' הוא מלך שמולו אנו עומדים. כמובן שהציור הזה איננו כפשוטו, אך הוא משפיע עלינו ומרומם אותנו, וזוהי מעלתו וזהו גם תפקיד התפילה. כאן נכנס יסוד נוסף שקשור ביחס בין התורה לתפילה מבחינת האדם – מתי לעסוק בתורה ומתי בתפילה. גם בלימוד התורה יש תחומים שונים, וכל אחד נמשך לתחום אחר לפי נטיית לבו ונפשו (גמרא, הלכה, מדרש, אמונה, קבלה וכדומה). הנטייה הפנימית היא עדות לכך שחלק התורה שאליו נמשך הלומד הוא החלק שיעניק לו את חיותו ואת התקשרותו לה' ולתורתו. אותו עיקרון מנחה גם ביחס בין התורה לתפילה: לפעמים מתעוררת באדם השתוקקות דווקא לעבודת התפילה, ואף-על-פי שהיא נמוכה ביחס לעבודת התורה (שזו הייתה טענת רבא על מעשי רב המנונא), מה שקובע באותו זמן הוא הנטייה הפנימית. עצם המשיכה שהתעוררה באדם היא עדות לכך שמה שיעניק לו מזון רוחני בזמן זה הוא מה שעליו גם לעשות. זאת המשמעות של דברי רב המנונא, שזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. כל זמן מאיר לאדם באור אחר ומושך אותו לעבודה אחרת. זמני התפילות הקבועות (שחרית, מנחה, ערבית ומוסף) נקבעו כדי להתאים לכלל הציבור זמנים שראויים לעבודות השונות, אך יחידים כרב המנונא, שתשוקתם לתפילה עזה, צריכים להאריך בתפילותיהם הרבה מעבר לחיוב, וההוכחה לכך היא הנטייה הפנימית החזקה שלהם להתפלל.
הרחבות
לפעול על פי נטיותיו של האדם – עד כמה?
הַנְּטִיָּה הָרוּחָנִית הַפְּנִימִית תַּנְחֶה אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַמֵּישָׁרִים. הרב קוק כותב כאן שהאדם צריך להאמין בעצמו ובנטיותיו הרוחניות הפנימיות ולפעול בעקבותיהן. אמנם במקום אחר מסייג הרב קוק: "גם לשאיפותיו הרמות הרוחניות, שהן מיסודי התפלה וענפיה, צריך הוא להגבלה והערכה תורנית... גם תפלתו, אע"פ שהיא פונה למעלה, מכל-מקום באין הדרכה שכלית אלהית המגבילתה, תוכל לההפך לרועץ וקלקול, ולא תתן את הפרי הטוב הרצוי..." [עין אי"ה שבת א, י]. אף שיש ללכת אחר הנטייה הפנימית, יש לשים לב שהיא אינה נוטה מגבולות ההלכה וההיגיון.
זמנים קבועים לתפילה
אֶלָּא שֶׁהַזְּמַנִּים הַכְּלָלִיִּים הַקְּבוּעִים לִתְפִלָּה נִקְבְּעוּ עַל פִּי מִדַּת הַכְּלָל, שֶׁרָאוּי אָז לִהְיוֹת נוֹטֶה בָּהֶם לִתְפִלָּה. חז"ל תִקנו שלוש תפילות ביום בזמנים קבועים, משום שאלו הזמנים המתאימים לתפילה באופן כללי, אף שייתכן מצב שלאדם מסוים באופן חד פעמי יתעורר רצון להתפלל בזמן אחר. כתוב בספר הכוזרי : "ככל אשר תתרחק שעת התפילה (=ככל שיעבור הזמן מהתפילה) תלך הנפש הלוך וקדור מטרדות העולם הבאות עליה ובייחוד אם יביאנה ההכרח להמצא בחברת ילדים, נשים או אנשים רעים, ולשמוע דברים העוכרים את זך נפשו דיבורים מגונים או שירים שהנפש נוהה אחריהם עד שאי אפשר להשתלט עליה. אך בשעת התפילה מטהר האדם את נפשו מכל מה שעבר עליה בינתיים ומכין אותה לקראת העתיד". במהלך החיים, במיוחד בזמן התעסקות בחיי המעשה, נחשף האדם לטרדות ולעניינים חומריים ושליליים. תפקיד התפילה הוא לנקות את הנפש מכל אותן הצטברויות שליליות, ולהעמידה במעמד חדש לקראת העתיד. לשם כך יש צורך בשלוש תפילות ביום.
במקום אחר מבאר הרב קוק מדוע נתקנו התפילות דווקא בזמנים אלו – בבוקר, בצהריים ובערב: בבוקר: "אף על פי שאין הכוחות הנפשיים חמושים ברעות אבל הם נעדרי השלמות על ידי התגברות השינה בלילה וצריך להעירם לסדרם במערכה קדושה". בצהריים: "תפילת המנחה שהיא באמצע היום בתוקף העסקים והזמנים ועצם ההתערבות עם כל כתות בני אדם... התפילה תחזיר את האבדה הרוחנית ע"י שָׁפְכוֹ שיח לה' והתרוממו אל המושגים הטהורים בדעת אלוהים". ובערב: "תפילת הערב צריכה ביחוד לרומם רוח האדם שלא ישפיל כבוד נפשו בהרהורים רעים וחטאים נגד התורה והמוסר" [עין אי"ה ברכות א, ו].
לעילוי נשמת ר' שמריהו בן ר' מרדכי ז"ל
להצלחת טליה חמדה בת אליהו חיים הי"ו
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
