ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
הַיַּחַשׂ הַזֶּה* כְּשֶׁהוּא מִתְמַלֵּא בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, הוּא מְמַלֵּא אוֹתָם* אַהֲבָה יוֹתֵר מִיִּרְאָה, וּנְעִימוּת הִגָּיוֹן וְשַׁלְוָה יוֹתֵר מִמְּרִירוּת הִזְדַּעְזְעוּת.
הַהַכָּרָה הַתַּרְבּוּתִית* שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה הַיּוֹתֵר מְתֻקֶּנֶת הוֹלֶכֶת הִיא לְשַׁכְלֵל יָפֶה יָפֶה הַכָּרָה מְתוּקָה זאת.
בְּחַיֵּי הַיָּחִיד קַל הַדָּבָר לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ*, עַל-יְדֵי הֲטָבַת הַמּוּסָר הַמַּעֲשִׂי וְהַשִּׂכְלִי וְעַל-יְדֵי הַעֲלָאַת אוֹר הַדַּעַת בִּכְלָל. כְּשֶׁהָאֹפִי הָאֱנוֹשִׁי מִתְיַחֵשׂ בְּסִימְפַּתְיָה* אֶל הַנִּשְׂגָּב, אֶל הַטּוֹב הַמֻּחְלָט, בַּשֵּׂכֶל וּבַחַיִּים, מִיָּד הַהַכָּרָה הַזֹּאת* הַנִּשְׁמָתִית שֶׁל הָאֱלֹהוּת מִתְאַחֶזֶת בּוֹ יָפֶה, נִקְלֶטֶת בְּכָל רַעְיוֹנוֹתָיו וּמִתְמַזֶּגֶת עִם כָּל חוּשָׁיו וְרִגְשׁוֹתָיו לְעַדְּנָם. ההכרה בחיי היחיד
הָאוֹרְגָּן הַקִּבּוּצִי*, שֶׁלּוֹ יֵשׁ פְּסִיכוֹלוֹגְיָה מְיֻחֶדֶת*, אִם גַּם הוּא יִהְיֶה בְּעֹמֶק עָמְקוֹ נוֹטֶה לְסִימְפַּתְיָה מוּסָרִית עֶלְיוֹנָה, וְאַהֲבַת הַטּוֹב הָאֲצִילִי תִּהְיֶה חֲקוּקָה יָפֶה בְּעֶצֶם טִבְעָהּ, עַל-פִּי בְּחִירָתָהּ אוֹ עַל כָּל פָּנִים עַל-פִּי מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת שֶׁלָּהּ, אָז תִּתְפַּלֵּשׁ יָפֶה בְּקֶרֶב הָאֻמָּה גַּם כֵּן הַהַכָּרָה הַזֹּאת הַנִּשְׁמָתִית, וְיִהְיֶה הַנֹּעַם שֶׁל הָאַהֲבָה הָאֱלֹהִית עִם יִרְאַת-רוֹמְמוּת מְתוּקָה וּמְתֻקֶּנֶת שָׁרוּי בִּכְלָלוּת הָאֻמָּה וּמְיַשֵּׁר אֶת כָּל דְּרָכֶיהָ. אֲבָל לְפִי מִדַּת רִחוּקָהּ שֶׁל הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הָאוֹרְגָּנִית מֵהַחִבָּה הַפְּנִימִית אֶל הַטּוֹב הַמֻּחְלָט, כֵּן לֹא יוּכַל הַיַּחַשׂ הַנִּשְׁמָתִי לַחְדֹּר בְּקִרְבָּהּ בַּיַּחַש הָאֱלֹהִי, וּמֻכְרָח קֶשֶׁר הָאֱלֹהוּת לִהְיוֹת בְּקִרְבָּהּ קֶשֶׁר נָכְרִי*, וְהָאֱלֹהִים יִהְיֶה בָּהּ אֵל נֵכָר וְאֵל זָר, וְאֵל זָר זֶה יִקְנֶה לוֹ* תְּכוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת וְקָרִיקָאטוּרִיּוֹת, הַמְעַוְּתוֹת אֶת הַחַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵן יְכוֹלוֹת לְיַשֵּׁר אוֹתָם. ההכרה בקרב האומה
לְעֵת עַתָּה עוֹד לֹא בָּאָה הַתַּרְבּוּת לְמִדָּה זוֹ, לְהָכִין סִימְפַּתְיָה אֱלֹהִית שֶׁל הַטּוֹב הַמֻּחְלָט בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה שֶׁל הָאוֹרְגָּנִים הַקִּבּוּצִיִּים, וְעַל כֵּן הִנְנוּ רוֹאִים בָּהֶם עֲדַיִן סִימָנֵי רֶשַׁע וְעָרִיצוּת וּמַהוּת הַמּוּסָר הוֹלֶכֶת וּמִתְמַסְמֶסֶת וְנֶעֱזֶבֶת מִן הַלֵּב הַכְּלָלִי שֶׁל הַקִּבּוּצִים. סימני הרשע בתרבות
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
19 - אמונה חלק ד'
20 - אמונה חלק ה'
21 - אמונה חלק ו'
טען עוד
(אורות התחיה א)
___________________________________
דַּעַת הָאֱלֹהוּת – הבנת האמונה בה' וה"מושג האלוהי" בצורה נכונה ועמוקה. הַכָּרַת הַיַּחַשׂ וכו' – היחס והקשר שבין ה' לעולם דומה ליחס והקשר שבין הנשמה לגוף. כשם שהנשמה מחיה ומפריחה את הגוף כך ה' משפיע חיים וטוב לעולם. הַיַּחַשׂ הַזֶּה – כשאדם מבין שיחס ה' לעולם הוא קשר של השפעת חיים. אוֹתָם – את הלב והנפש. הַהַכָּרָה הַתַּרְבּוּתִית – העולם הולך ומתפתח להסתכלות ישרה ועמוקה. מִדָּה זוֹ – הכרת דעת האלוהות זו. בְּסִימְפַּתְיָה – יחס אוהב. הַהַכָּרָה הַזֹּאת וכו' – של יחס ה' לעולם כיחס הנשמה לגוף. הָאוֹרְגָּן הַקִּבּוּצִי – אומה, חברה. פְּסִיכוֹלוֹגְיָה מְיֻחֶדֶת – תכונות נפשיות לאומיות, בלשון חז"ל: "שר האומה". נָכְרִי – זר, תפיסת עולם שאלוהים הוא מנותק ומנוגד לעולם. יִקְנֶה לוֹ וכו' – תפיסה דתית מעוותת.
ביאורים
בפסקה הקודמת למדנו על היחס הנכון שצריך להיבנות בין האדם לבורא. האל איננו מושל אכזר שמנצל את הכח שבידיו כדי להשתלט על בני האדם, ולהכביד עליהם את החיים. האל הוא רב חסד המעניק חיים וטוב לבריות ומנחה אותם בדרך הישרה המתאימה להם. כשהאדם מזהה שיש בו חסרון והוא זקוק לבורא, ושהבורא מצדו רוצה להיפתח כלפיו ולהשלים את חסרונו, מתפתחת ביניהם אהבה, ולא יראה. יש ביניהם קשר של קרבה וחיבה, ולא יחס של פחד וריחוק. מתוך אוירה כזו האדם מוכן לקבל בצורה טבעית את מצוות הבורא, ולמלא אותם בשמחה וברצון.
אצל כל אדם, באופן אישי, יותר קל באופן יחסי לעצב את היחס הזה. כשהאדם מתקן את המדות, לומד אמונה ומברר את המושגים הרוחניים, הוא מפנים ומרגיש את טוב ה' שמקרין עליו.
לעומת זאת, אצל העם, הצבור, זה כבר הרבה יותר מורכב. קשה יותר לזהות את הצורך של החברה כולה ליצור מערכת יחסים בינה לבין הבורא. התעלות מוסרית, דבקות וקדושה, נתפסים בדרך כלל כעניינים פרטיים של כל אדם, כדי לענות על המאוויים הרוחניים שלו. הצבור והעם כולו עוסק רק בסיפוק הצורך הקיומי, בארגון וסדר של מדינה עם בטחון וכלכלה יציבים.
ההיסטוריה מלמדת, שכאשר חברה שלמה בחרה לקשור את עצמה עם הבורא, זה לא הביא אותם לתיקון מוסרי, אלא גרם דווקא להשחתת המידות או לדיכוי החיים. האלילות והעבודה הזרה הביאה את האמונה באל לתוך החברה, אבל היא הכניסה אותה בצורה כוחנית ולא טבעית. האל שלהם לא העניק חיים לחברה, אלא קלקל והרס את ההתנהלות הבריאה שלה.
יש רק עם אחד בעולם, אצלו הקשר עם הבורא מצליח להתממש בצורה ראויה גם במישור הלאומי. עם זה הוא עם ישראל. האמונה בה' טבועה ב'גנים הישראליים'. זוהי תורשה טבעית העוברת מדור לדור, ואיננה תלויה בבחירה או בהחלטה מודעת. עם ישראל מסוגל לנהל גם את הפוליטיקה והצבא, כאשר הקשר עם הבורא מנחה ומדריך אותו. אמנם היו תקופות משבר של מעידה וסטייה מהדרך גם אצל עם ישראל, אבל אלו היו תופעות זמניות חולפות. לבסוף, עם ישראל יצליח להגשים את היכולות הרוחניות שלו, ויציג לאנושות כולה מדינה שמשגשגת ופורחת מתוך קדושה.
הרחבות
• אמונת הציבור
מורֶשֶׁת פְּלֵטָה יֵשׁ לָהּ לָאֱנוֹשִׁיּוּת בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל. הרב קוק מבאר כאן כי לעם ישראל חוש מיוחד לקלוט את האמונה גם ככלל, כעם. הרב צבי יהודה קוק מבאר שנקודה זו היא ייחודיותו של עם ישראל: "כאן נפגשים עם יסוד היסודות: ערכנו המיוחד הוא בתור עם. 'אשר בחר בנו מכל העמים' [ברכות התורה]. יחידים, צדיקים וחסידים נמצאים גם אצל אומות העולם. בדברי קודש של המהר"ל , ב'נצח ישראל' פרק יא, מתברר החילוק היסודי שבין קדושת הכלל לקדושת הפרט. נכון שגם אצל אומות-העולם יש צדיקים, אבל זה באופן פרטי ויחידי. החידוש שלנו בהיסטוריה, הגאונות המיוחדת לנו, הצדקות הספציפית לנו בעולם, היא מצד היותנו עם, צבור, כלל" [שיחות הרצי"ה, שמות עמ' 33]. הרב קוק אומר שעם ישראל ילמד חידוש זה את העולם כולו:"למלואה של שאיפה זו (לרומם את העולם כולו) צריך דוקא שצבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית ברום התרבות האנושית 'עם חכם ונבון וגוי גדול' (על פי דברים ד, ו) ... למען דעת שלא רק יחידים חכמים מצוינים חסידים ונזירים ואנשי קדש חיים באור האידיאה האלוהית כי גם עמים שלמים מתוקנים ומשוכללים בכל תקוני התרבות והישוב המדיני עמים שלמים הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות" [אורות, למהלך האידיאות בישראל עמ' קד]
שאלות לדיון
האם יש בין האומות כאלה שהינן בעלות נטייה רוחנית חזקה יותר?
נראה שגם כיום יש בעם ישראל אנשים רבים, גם בין שומרי המצוות, שאינם בעלי יחס סימפטי לאלוהות. כיצד נסביר זאת על פי דברים אלו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
