חג פסח המהולל שוב בפתח. עם כל המצוות והפליאה שיש בו מציין החג הזה את ייחודו של עם ישראל – עם שנגאל ממאות שנים של עבדות באמצעות התערבות אלוקית נסית. לכן אחד התפקידים המרכזיים של חג הפסח הוא לחבר אותנו לאירוע שהתרחש לפני אלפי שנים בארץ רחוקה.
הנטייה הטבעית של בני האדם היא לחוש מנותקים מהמאורע הזה. זה משתמע מהשאלות שמוצגות מפי ארבעת הבנים בהגדה של ליל הסדר. שאלת היסוד שלהם היא בעצם "איזו רלוונטיות יש לאירוע הזה, שהתרחש מזמן, לחיים שלי?" זאת עדיין שאלת היסוד בכל החיים היהודיים בכל הדורות.
המספר העצום של היהודים שמנותקים לגמרי מאמונתם ומעמם, ממולדתם בישראל ומן הערכים והמצוות של התורה מעיד על עוצמת הספקות ועל מידת הקושי שמעלה השאלה הזאת. אם יציאת מצרים לא מדברת אליי, גם לשאר היהדות אין חשיבות בעיניי.
זאת בעצם האמירה שמגולמת בשאלה של הבן הרשע בהגדה. הוא אומר, למעשה, שלכל מצוות הפסח, כמו שאר המצוות ביהדות, אין שום משמעות בעיניו מפני שאין לו שום קשר ליציאת מצרים או להיסטוריה היהודית בכלל. הנתק הזה הוא שאחראי להתבוללות ההולכת וגוברת ולקשר המתרופף בהתמדה לעבר שלנו ולייעוד של העם היהודי.
התשובה של ההגדה לחוסר הרלוונטיות, לכאורה, של יציאת מצרים לעולמנו היום, 3,326 שנים אחרי המאורע, היא תשובה שקשה לנו להבין. אנחנו אומרים לבן הרשע שאילו הוא היה חי בתקופת יציאת מצרים, הוא לא היה נגאל אלא מת בשעבוד מצרים.
המדרש מספר שרוב בני ישראל במצרים לא ניצלו, מבחינת רוחנית או גופנית, ולא השתתפו ביציאת מצרים. יש כאן מסר ברור: הכחשת יציאת מצרים פירושה השמדה רוחנית כשמדובר ביהודי הפרטי. כדי להיות מסוגל להשיג חירות – חירות פנימית ומתמשכת – כיהודי, יש צורך להרגיש מחובר לעם היהודי ולעברו ולהתחייב לעתידו.
המצוה והמנהג הם אחת השיטות הבדוקות ליצור חיבור כזה. כל טעימה מהמצות מקרב אותי לעם שלי ולמשימה הנצחית שלו בציוויליזציה ובעולם. אחד הנכדים שלי אמר לי פעם בליל הסדר, כשהיה ילד קטן, "סבא, תאמר לכולם להיות בשקט. אני רוצה לשמוע מה המצות אומרות לי." בדרכו החכמה והילדותית הוא תמצת לכולנו את המסר של חג הפסח.
אנחנו צריכים להקשיב למה שהמצות אומרות לנו. אם נעשה זאת, נתחבר ליציאת מצרים ואיתה גם לכל ההיסטוריה של העם היהודי ושל היהדות עצמה. אם לא נקשיב למצות, נתנתק מהעבר שלנו, וכל היהדות תיראה לנו לא רלוונטית.
חג הפסח מלמד אותנו הרבה לקחים חשובים על החיים בכלל ועל החיים היהודיים בפרט. הוא מלמד אותנו שאנחנו עם מיוחד ולכן יש לנו חובה להתנהג באופן מיוחד. הוא מלמד אותנו שהעבר צריך לחיות תמיד בהווה ושהזיכרון הוא המפתח לחוכמה ולקיום. הוא מלמד אותנו לא להתייאש, לעולם ולקוות ולהאמין תמיד שתבוא ישועה וימים טובים יותר. הוא מלמד אותנו על כוחו של הפרט – אפילו של אדם אחד, כמו משה רבנו – לשנות את פני ההיסטוריה האנושית כולה.
חג הפסח מזכיר לנו את הסכנה הבלתי נמנעת כמעט של היהודים שלא לחוש יהודים ולהתרחק מהעם שלהם ומהייעוד האישי שלהם. הוא מכריז על שלטון הקב"ה בעולם ועל נוכחותה של ידו החזקה, כביכול, שמכוונת את בני האדם בכל ענייניהם. פעמים רבות ההכוונה הזאת היא כוח בלתי נראה, אך לעתים, כמו במקרה של יציאת מצרים, ואולי אפילו בימינו, בתקומה הנסית של העם היהודי אחרי האירועים האיומים של המאה החולפת, ההכוונה של יד האל בהיסטוריה גלויה יותר.
לחג הפסח ולמצוות שלו יש הרבה מה לומר לנו אם רק נהיה מוכנים להטות אוזן ולהבין את המסר. מספרים שהרב נחמן מברסלב אמר "כל צעד שאני עושה מקרב אותי לירושלים". אנחנו יכולים לומר גם שכל טעימה שאנו טועמים מהמצה מקרב אותנו לחוויה של יציאת מצרים ולגאולה הגדולה של עם ישראל שעוד מחכה לנו.