בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיעורים נוספים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

לאה בת רחמה

undefined
4 דק' קריאה
שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום
"שואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום", שכן למדנו ממשה רבנו שבפסח ראשון ביאר את עניינו של פסח שני שבא שלושים יום אחריו. והטעם העיקרי לכך, שהיו צריכים כל ישראל להכין את הקורבנות לקראת הפסח, ולבדוק שלא יהיה בהם מום שיפסלם לקרבן (פסחים ו, א; ע"ז ה, ב).

ואף לאחר שחרב בית המקדש לא נתבטלה תקנה זו, ויש לעסוק בהלכות פסח שלושים יום לפני בואו, משום שהלכות הפסח מרובות, בענייני הכשרת הבית, בדיקת חמץ וביעורו, אפיית המצה וליל הסדר, וראוי להתכונן להם כראוי.

ואמנם יש מן הראשונים שסוברים שעיקר התקנה היתה שאם תבוא לפני הרבנים באותם הימים שאלה בהלכות פסח יענו עליה תחילה, מפני שהיא שאלה מעשית הנוגעת לפסח הקרב, אבל לדעתם אין חובה לקבוע לימוד בהלכות פסח (ר"ן ורשב"א). מכל מקום, כיוון שרבים מן הראשונים סוברים שמצווה לקבוע לימוד בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, לפיכך ראוי לכל אדם לקבוע לימוד בהלכות פסח שלושים יום לפניו, היינו מיום י"ד באדר (פורים). וכן בבתי הספר ובישיבות ראוי לקבוע לימוד בהלכות פסח באותם שלושים יום.

האם יש מעלה באכילת מצות שמורות כל הפסח
רבים נוהגים לדקדק לאכול בליל הסדר מצות שמורות משעת קצירה לשם מצווה. ואף שיוצאים ידי המצווה גם במצות שמורות משעת טחינה, מכל מקום לכתחילה צריך לקיים המצווה במצות שחיטיהן נשמרו משעת קצירה (שו"ע או"ח תנג, ד).

שאלה: האם גם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות שמורות משעת קצירה, שמחירן גבוה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?

תשובה: מצד מה שאמרו מקצת הראשונים והאחרונים שיש מצווה לאכול כזית מצה בכל סעודה מימות החג, אפשר היה להסתפק במצות הרגילות, שהן שמורות משעת טחינה. אלא שמצד חשש החימוץ, בהחלט יש הידור באכילת מצות שמורות משעת קצירה בלבד. וזאת מפני שבפועל, בעת אפיית מצות שמורות נזהרים יותר מחשש חימוץ.

ההבדלים בין מצוות שמורות למצות הרגילות
באפיית מצות רגילות המגמה היא לייצר כמה שיותר מצות במהירות, כדי להוזיל את מחירן, שיהיה שווה לכל נפש.

למשל, כשאופים מצות שמורות, נוהגים בכל פחות מ-18 דקות להפסיק את פעולת המכונה, לפרק את חלקיה ולנקותם היטב. ואילו באפיית מצות רגילות ממשיכות המכונות לעבוד ברציפות שעות רבות, ותוך כדי פעולתן מפסיקים את הזרמת הבצק ומנקים את מכונת הרידוד. כמובן שיש ערך לניקוי זה, אלא שהוא אינו מושלם, ועלולים להישאר בחריצי המכונה שיירי בצק.

וכן קיים הבדל בחיטים עצמן: את המצות השמורות משעת קצירה קוצרים לפני שהחיטים התייבשו, כך שאין חשש שאם ירד עליהן הרבה גשם יחמיצו, ואח"כ מאחסנים אותן במקום יבש, ולכן אין בתוכן חיטים מצומחות או חיטים מבוקעות שיש חשש שהחמיצו. אולם בחיטים שמייבאים מחו"ל, שמהן עושים את שאר המצות, יש לפעמים חיטים שהחמיצו מפני שהתייבשו בשדה וירדו עליהם גשמים מרובים, או מפני שבעת אחסונן נרטבו והחמיצו. ולמרות שמדקדקים עד כמה שאפשר לקחת למצות של פסח משלוחים נקיים, בכל זאת ישנו חשש סביר שמצויות בהם חיטים שהחמיצו.

ואמנם לפי כללי ההלכה, אותן חיטים שהחמיצו או שאריות הבצק שנותרו במכונה בטלות בשישים לפני הפסח, אך מכל מקום יש שמחמירים בזה, ולכן יותר מהודר לאכול בכל הפסח מצות שמורות.

לסיכום: המצות הרגילות שהן שמורות משעת טחינה כשרות לכתחילה לכל הפסח, ואף לדעת הסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי הפסח - מקיימים את המצווה גם במצות אלו. והמהדרים אוכלים מצות שמורות משעת קצירה, בעיקר מפני שמדקדקים יותר בשמירתן מחימוץ.

באור שורש העניין למעיינים (באותיות קטנות)
השאלה תלויה בדין "חוזר וניעור". לדעת רוב הראשונים (ובתוכם הרא"ש, הסמ"ג, הטור ועוד) חמץ שנתבטל לפני הפסח בשישים, גם אחר שנכנס החג נשאר בביטולו. ולמרות שבפסח החמץ אוסר בכלשהו, כיוון שכבר התבטל לפני הפסח, שוב אינו חוזר וניעור. אולם יש סוברים, וביניהם הרמב"ם והרשב"א, שאע"פ שהחמץ התבטל לפני הפסח בשישים - כיוון שנכנס הפסח הוא חוזר וניעור ואוסר את כל תערובתו. ולפי דעה זו יש להשגיח בקפדנות שלא יתערב בחיטים ובבצק אפילו כלשהו חמץ.

ולמעשה הלכה כדעת המיקלים, משום שהם הרוב, וגם משום שזהו ספק בדברי חכמים, שגם המחמירים מודים שזה שחמץ אוסר בכלשהו ואינו בטל בשישים הוא דין מדברי חכמים, ולכן בספק שבדין זה הלכה כמיקל (ע' שו"ע או"ח תמז, ד). ואף הרמ"א שמחמיר בתערובת יבש, בתערובת לח מיקל, וקמח נחשב כתערובת לח (שו"ע ורמ"א תנ"ג, ג. ועוד עיין בפניני הלכה פסח ז, סעיפים א, ג, ד).

במה יותר חשוב להדר, בצדקה או במצות שמורות
יש אומרים שאדם שיש לו כסף פנוי, טוב יותר שייתן אותו לעניים או לתלמוד תורה, משיוציא אותו על קניית מצות שמורות לכל הפסח, שמחירם גבוה פי שלוש ממצות רגילות. ואע"פ שיש הידור לאכול מצות שמורות כל הפסח - ההידור שבנתינת צדקה גדול יותר. אולם טענה זו יכול לטעון רק אדם שאינו מבזבז כסף על מותרות, שהוא אכן צודק שמצוות צדקה גדולה מההידור שבאכילת מצות שמורות כל הפסח. אבל מי שמהדר לקנות לביתו רהיטים נאים ובגדים יפים, גם כאשר מחירם גבוה יחסית, מדוע שלא יהדר גם במצוות?

סוף דבר: למעשה, המצות הרגילות כשרות, ואפשר לסמוך על המשגיחים שעושים את מלאכתם כראוי, ואין חובה להדר לקנות את המצות השמורות היקרות. אלא כל אדם צריך להחליט לעצמו אם ירצה להדר ובמה.

-----------------------------
פורסם גם במדור "רביבים" בעיתון "בשבע".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il