ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ט"ו באב
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- בחירת בן ובת זוג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, משלי ל"א שקר החן והבל היפי אישה יראת ה' היא תתהלל ".
המשנה באה לציין כאן תופעה מיוחדת של שידוכין, שלא כמקובל בזיווג (כפי שמובא בגמ' קידושין ב':) " שדרכו של איש לחזר על אישה, ואין דרכה של אישה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו ". כאן האישה מחזרת אחר האיש, בחינת " נקבה תסובב גבר ". נראה שריקוד המחוללות בכרמים, וכל סגולת השידוכין שבימים אלו נובע מהיותם ימים טובים אלו לישראל, ימים של סליחה ומחילה וחידוש הקשר עם הקב"ה בחינת " יום חתונתו ויום שמחת לבו ", וכיון שישראל חטאו ושבו אל ה', והיוזמה באה מצדם, דומה הדבר שכנסת ישראל "הכלה" מחזרת אחרי הקב"ה "החתן", ולכן השתלשל מזה גם למטה שידוכין כאלה ש"נקבה תסובב גבר" בחזורין אחריו.
יש לעיין בשירת המחוללות, הן אומרות "אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה", משמע שהיופי אינו שיקול לבחירה אלא המשפחה, ולבסוף המשנה מביאה ראיה למעלה אחרת "אישה יראת ה' היא תתהלל", משמע שאין לבחור גם לפי המשפחה רק באישה יראת ה', והוא כראיה לסתור?
ויתרה מזאת קשה, הרי בברייתא שהובאה בגמ' משמע שגם ליופי יש מעלה, וגם למשפחה יש מעלה, ומונים שם ג' סוגי נשים שלכל אחת יש ערך וחשיבות משלה:
"ת"ר יפיפיות שבהן, מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי שאין אישה אלא ליופי , מיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה לפי שאין אישה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים" (תענית ל"א.).
ונראה ליישב זאת ע"פ הקדמת דברי ה"עבודת ישראל" מקוז'ניץ שמפרש:
יפיפיות - הן בעלי תורה ומצוות ומעשים טובים, מיוחסות - אף שאינם בעלי תורה ומצוות יש בהם זכות אבות, מכוערות - רומז לאותן יראים אשר מביטים ומסתכלים בגנותם ופחיתותם ומדמים עצמם לגרועים שבעולם כדוד המלך שאמר "חטאתי לנגדי תמיד". (עיי"ש בדבריו הנחמדים), והיא מדריגת בעל תשובה. וכך מתפרש "ובלבד שתעטרונו בזהובים" , היינו, שמבקשות סייעתא דשמיא לקיום מצוות, לזכות להיות צדקניות. ובדרך רמז, יש לקשר זאת לגמ' (נדרים סו.) " ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה, אמר לו ר' ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו, והתירה ר' ישמעאל. באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן ". "ואין עניות אלא בדעת", והיא המכערת אותן, ואם ילמדו אותן דעת יחזרו ליופין מבחינה רוחנית, ואז נראה ש" כולך יפה רעיתי ומום אין בך ".
ונראה שיש כאן ג' מדריגות זו למעלה מזו. וככלל באו ללמד כאן, שככל שהאדם שפל יותר אצל עצמו הוא יכול יותר להרגיש קרבת אלוקים, וככל שיהיה ככלי מרוקן כן יכשר להתמלא בשפע רוחני עד בלי די. ולכן היפיפיות שהן בעלי המעשים הטובים שבודאי מעלה גדולה היא לבחור בהן, אבל למעלה מהן אלו שלא תולין בזכות מעשיהם ואומרים תמיד מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי ומבקשים בגלל אבות תושיע בנים. וכמו שאמר הרבי דוב מליובא בן הרוז'ינאי זי"ע "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" אין הרים אלא הורים, כשמביט ורואה את גדלותם בא לידי מחשבה שהוא "אין", אבל מזה גופא יבוא עזרי. ולזה מתכוונת המשנה באמרה "אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". ויש למעלה מזה של ה"מכוערות" שמרגישות שאפילו זכות אבות שלהם תמה, ואין להם לתלות אלא על אביהם שבשמים, הן לא יכולות להתבונן "בהרים - אלו הורים" ולומר "מאין יבוא עזרי", אלא בהמשך הפסוק "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" ולכן אומרות "קחו מקחכם לשם שמים", ומוסיפות לומר " ובלבד שתעטרונו בזהובים" היינו מעשים טובים. ומכח שאיפה זו עתידות להתיפות. והן הן המסגלות יותר מכולן להתקרב לאביהן שבשמים, וזה שמסיימת המשנה אישה יראת ה' היא תתהלל, שהיא תכלית כולם. ועאכו"כ אם היפיפיות במעשים והמיוחסות במעשי אבותיהם יהיו נפעמות מתודעה זו להוסיף תמיד ביראת ה' טהורה יעמדו להן סגולותיהן הטובות להגיע למעלה מזה. ולכן אין פסוק זה "אישה יראת ה' היא תתהלל" ראיה שאין ערך ליופי וליחוס אבות, אלא שרומז למעלה העליונה של יראת ה' להיות מושגת אפילו בלא המעלות הראשונות, מכח עצמיותם. וכוונת הפסוק לציין שכל מעלה לעומת חברתה היא שקר, והעיקר הוא יראת ה' היא תתהלל", (כמו שאמרו חז"ל על אותו הפסוק "שקר החן - זה יוסף, והבל היופי - זה בועז, אישה יראת ה' היא תתהלל- זה פלטי בן ליש, היינו שנסיונו של יוסף היה פחות משל בועז, ושל בועז פחות משל פלטי בן ליש).
מובא במשנה שם "שבהן (בט"ו באב ויוה"כ) בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו", האווירה הזאת של שוויון בין הבנות, שאינן מתפארות בלבושיהן (היינו מעשיהם הטובים, או יחוס אבותן), הוא בגלל המעלה שהמשנה נותנת ל"מכוערות", שבענותנותן אינן מחשיבות את עצמן, וזה סוד ה"מחול" שאין לו ראש ואין לו סוף אלא כולם בהשוואה אחת, (עיין אוהב ישראל על ט"ו באב רמזים נוספים בדבר).
והנה לא ידוע לנו ממקור נוסף למשנה זו שבנות ישראל רקדו ביוה"כ, (אמנם בזמן הבית כתוב ש יו"ט היו עושים לו בצאתו מן הקודש" אולם לא ידוע לנו על ריקודים ומחולות שעשו אז). ואולי השמחה של הכפרה ביוה"כ באה לידי ביטוי בסוכות בשמחת בית השואבה, ושם מצאנו שחסידים ואנשי מעשה היו רוקדים לפני כל העם, ומה היו אומרים? (סוכה נ"ג.) "תנו רבנן: יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו - אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו - אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן ".
צריך להבין, מה פשר ההתפארות הזאת של הרוקדים בשמחת בית השואבה, האם אין כאן חשש גאוה? נראה שהם אומרים זאת כלימוד זכות על עצמם כלפי הקב"ה, שיקבל אותם אליו באהבת קדמונים, ככלה שמחזרת אחרי חתנה כדי לזכות לאהבתו, ונראה ששלושת הנוסחאות של שירת המשוררים בשמחת בית השואבה, הם כנגד שלושת סוגי הנשים המחוללות בכרמים. היפיפיות הן כנגד החסידים ואנשי המעשה שיש להם יופי של מעשים והם אומרים כביכול לקב"ה שיביט ביופים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו". המיוחסות הן כנגד הלל הזקן שאמר "אם אני כאן - הכל כאן", וכוונתו לסגולת ישראל (לפי התוס' הלל אמר זאת כנגד כנסת ישראל שהקב"ה משתבח בתהילתם שנאמר: "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" ).והמכוערות הן כנגד בעלי - תשובה שהיו אומרים: " ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו".
ולפי זה מובן מה שכתב השפת אמת שחג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" בגלל שכל אחד מוצא בו את מקומו ולפי מעלתו. וכפי דברינו לעיל, בחג הסוכות מתגלה מעלתם של כל אחד מישראל לפי סגולתו המיוחדת, החסידים, המיוחסים ובעלי התשובה.
"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" מהי מדרגת "והארץ אזכור" שבאה אחרי זכות אבות? מובא בספרים ש"הארץ" מרמז למידת דוד המלך מקים עולה של תשובה, והארץ- מורה על השפלות עד הארץ והיא הייתה מידתו של דוד שאמר "והייתי שפל בעיני", ואמר על עצמו: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי" כאותן המכוערות, אבל דוקא בגלל זה זכה להיות "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". (היום הובא לקבורה דודי זקני האדמו"ר מבוהוש זצוק"ל לדאבון לבנו "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו" ו"מאין יבוא עזרי", האם תמה זכות אבות?! "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ").
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
