בית המדרש
  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • חגים וזמנים
  • בין המצרים
undefined
6 דק' קריאה
בשר ויין בעשירי באב שאלה: מדוע גם ביום עשירי באב מחמירים במנהגי אבלות, והאם מותר השנה לכבס ביום עשירי באב? תשובה: ביום השביעי לחודש אב כבשו הבבלים את בית המקדש, ובתשעה באב לפנות ערב הציתו בו אש, והיה נשרף במשך כל יום י' באב. ואמר רבי יוחנן שאם היה חי באותו הדור, היה קובע את הצום ליום י' באב, מפני שרובו של היכל נשרף בו. היו אמוראים שנהגו להחמיר על עצמם להתענות בתשיעי ובעשירי באב, אולם הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה, והתחלת הפורענות הייתה בט' באב (תענית כט, א; ירושלמי פ"ד ה"ו). אלא שהואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בעשירי באב. למנהג חלק מיוצאי ספרד האיסור נמשך כל היום (שולחן ערוך תקנח, א; כף החיים י), ולמנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד עד חצות היום בלבד (רמ"א שם, וכן מנהג טורקיה וחלק מקהילות מרוקו). ויש מקילים מיד במוצאי הצום (מנהג תימן, ג'רבה ולוב). כביסה, רחצה ותספורת לדעת רוב האחרונים, עד חצות יום עשירי באב גם אין לכבס או ללבוש בגדים מכובסים, ואין להסתפר ואין לשמוע מוזיקה משמחת ואין לרחוץ בחמים (חיד"א מח"ב תקנח, א; ר"ח פלאג'י במועד לכל חי י, צב, וכף החיים תקנח, ו; הרב אליהו הלכות חגים כט, ג-ד). אבל לרחוץ בפושרים מותר. ויש מקילים וסוברים שרק מבשר ויין צריכים להימנע ביום העשירי, אבל מותר לרחוץ, להסתפר ולכבס בלא הגבלה (כנסת הגדולה בהגה"ט, מאמר מרדכי, ויחוה דעת ה, מא). לכתחילה יש לנהוג כמחמירים, ובשעת הדחק אפשר להקל (פניני הלכה זמנים י, יט). וכן נוהגים שלא לברך 'שהחיינו' ביום עשירי באב, כדין שלושת השבועות (חיד"א, כף החיים תקנח, ח). האם מותר לכבס השנה בעשירי באב כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר י' באב מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה. ואם השעה דחוקה, מותר לערוך את ההכנות מיד במוצאי תשעה באב (משנה ברורה תקנח, ג, ערוך השולחן ב). בדיקת מזוזה פעמיים בשבע שנים שאלה: האם חובה לבדוק מעת לעת את המזוזה? ואם כן, באיזו בדיקה צריך לבודקה? תשובה: הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים, ואת המזוזות שבשערי העיר ובמבני ציבור יבדקו פעמיים ב־50 שנה, שאין להטריח את הציבור מעבר למה שהכרחי (יומא יא, א, רש"י; שולחן ערוך רצא, א). ישנם שני סוגים של בדיקה: האחת, לפני קביעת המזוזה בפעם הראשונה, והיא בדיקה של מגיה מומחה, שתכליתה לבדוק אות אחר אות, כדי לוודא שנכתבו כהלכתן. בדיקה יסודית זו צריכה להתבצע לפני קביעת המזוזה בפעם הראשונה (ראו פניני הלכה 'חפצי קודש' י, כא). הסוג השני הוא בדיקה שהורו חכמים לערוך פעמיים בשבע שנים, ואותה כל אדם יכול לעשות (חתם סופר יורה דעה רפג; פתחי תשובה רצא, ג). תכליתה של בדיקה זו לבדוק אם במשך הזמן שעבר, הדיו דהה או התפורר ונשר. וכך פעמיים בשבע שנים יוריד את המזוזה, יבדוק שכל האותיות נשארו שלמות ולא נסדקו, וכן יעיין במקומות קיפול הקלף כדי לראות אם הדיו נמחק שם. אם לא נמצאה בעיה, יחזירנה למקומה. אם התעורר ספק, ישאל חכם. ואם התעורר לו ספק שמא מזוזותיו לא עברו מתחילה הגהה כהלכה, עדיף שמגיה מוסמך יבדוק אותן (פניני הלכה 'חפצי קודש' ו, י). ברכה לאחר החזרת המזוזה הסיר את המזוזה כדי לבודקה ומצאה כשרה ומיד חזר לקבוע אותה במקומה, יש אומרים שהואיל והיה ספק אם ימצאנה כשרה, כשיחזירנה יברך (אדמת קודש יורה דעה יח; יחוה דעת ג, פ). ויש שהסתפקו בכך (חסד לאלפים יד; קול יעקב רצא, ז). ולדעת רבים לא יברך, הואיל ולא הסיח את דעתו מהמזוזה (דעת קדושים רפט, ד; מהר"ם שיק יורה דעה רפה; בית יצחק יורה דעה ב, צד; ערוך השולחן רפט, ד; פרי השדה א, מ; בן איש חי כי תבא ש"ש ח, ועוד). כיוון שכך היא דעת רוב הפוסקים, ובנוסף לכך במקום של ספק יש להימנע מברכה, יחזור ויקבע את המזוזה בלא ברכה. אומנם אם בדק כמה מזוזות, יוכל להחליף את מקום המזוזות, וכיוון שהמזוזה נקבעה במקום אחר, יברך עליה לכל הדעות (עמק יהושע אחרון, עלה לתרופה לה; קונטרס המזוזה רפט, ה). יברך על מזוזה אחת ויכוון בברכתה על כל המזוזות שהוא עומד לקבוע. הדין במזוזות עטופות בניילון אטום בדורות האחרונים, לאחר המצאת הניילון, ניתן לעטוף את המזוזה בניילון ולאטום אותה מלחות, והניסיון מראה שבאופן זה המזוזה נשמרת עשרות שנים בלא פגם. לפיכך, אם עטפו את המזוזה בניילון אין צורך לבדוק אותה, אלא רק אם נקבעה במקום החשוף לחום רב, או שאירע דבר שעלול לפוסלה, כדוגמת שרפה, צריך לבודקה. וכך הורו הרב אוירבך (הליכות שלמה תפילה ד, הערה נב), והרב אלישיב (וישמע משה ח"א עמ' 318). הבדל בין העדות בכתיבת סת"ם שאלה: מדוע יש הבדל במחיר בין ספר תורה, תפילין ומזוזות של כתיבה אשכנזית וספרדית? תשובה: ישנם שלושה מנהגים עיקריים בצורת האותיות: הראשון, כתב 'בית יוסף' (המבואר בבית יוסף אורח חיים לו), שבו נוהגים רוב יוצאי אשכנז. השני, כתב האר"י, שבו נוהגות רוב החסידויות. כתב האר"י זהה בעיקרו לכתב 'בית יוסף', אך יש בו שינויים קלים בשבע אותיות (א, ו, ח, ע, צ, ץ, ש). המנהג השלישי הוא הכתב שבו נוהגים יוצאי ספרד (המכונה 'ווליש'), והוא כתב מעוגל יותר ופחות מהוקצע. לכן כתיבתו אורכת פחות זמן, ובהתאם לכך מחירו נמוך בכשליש מהכתבים האחרים. לכתחילה נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם, אולם מצד הדין ניתן לצאת ידי חובה בכל אחד מהכתבים, וכן מותר לכל בני העדות לעלות לספר תורה בכל אחד מסוגי הכתב, ומי שנצרך להניח תפילין של חברו, רשאי להניח תפילין של בן עדה אחרת בברכה (פניני הלכה 'חפצי קודש' י, י, 7). האם ספרדי יכול להניח תפילין של אשכנז שאלה: שמעתי שאסור לספרדי להניח תפילין של אשכנזי, מפני שהן נכתבו בשיטת הט"ז שפסולה לספרדים. האם זה נכון? תשובה: כך אכן הורה הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ד, ג), ואיש מצליח (ח"א יורה דעה מד). אך למעשה נראה כדעת הסוברים שבשעת הצורך ספרדי יוכל להניח תפילין של אשכנזי (כך משמע מחיד"א חיים שאל א, נט). וכן מסרו בשם הרב עזרא עטייה, שבדרך עראי יוצאי ספרד יכולים לברך על תפילין בשיטת הט"ז (ספר הזיכרון כנסת עזרא, עמ' פט, אות ד). סוגיה זו מורכבת ואשתדל לבארה: הרווח שבין הפרשה השלישית 'שמע', לרביעית 'והיה אם שמוע', צריך להיות של 'פרשה סתומה', אך כיוון שצריך לכתוב כל פרשה בעמודה נפרדת, לא ניתן לקיים את הרווח כפי המקובל, היינו רווח של תשע אותיות באמצע השורה. נחלקו הראשונים כיצד צריך להתחיל את הפרשה הרביעית. לרא"ש צריך לעשות בתחילת הפרשה רווח של שורה שלמה, ולרמב"ם צריך להתחיל את הפרשה אחר תשע אותיות. וכיוון שלא ניתן לקיים את שתי השיטות, מוכרחים להכריע כאחת מהן, ונוהגים כרמב"ם (שולחן ערוך אורח חיים לב, לו). ואולם כמה אחרונים, ומהם הט"ז (לב, כו), חידשו שניתן לצאת ידי שתי השיטות, באופן שבסוף הפרשה השלישית ישאירו רווח של פחות משיעור תשע אותיות, ויתחילו את הפרשה לאחר פחות מתשע אותיות, והואיל ואין שם רווח של תשע אותיות במקום אחד, לכל הדעות היא נחשבת פרשייה סתומה. וכך הורו לפניו רש"ל, מהר"ם פדואה, רמ"ע מפאנו, וכן נהגו רבים מיוצאי אשכנז. מנגד, יש סוברים שהואיל ואין שם רווח של תשע אותיות ברצף, אין היא נחשבת כפרשייה חדשה אלא כהמשך של הפרשייה הקודמת, והתפילין פסולות. וכך פסקו כמה מגדולי הרבנים הספרדים. מדוע יש לפסוק שאפשר לברך מעבר לעובדה שנכון להעדיף את הדעה שמצמצמת את המחלוקת בין העדות, כך גם נכון לפי כללי ההלכה, על פי כללי 'ספק ספיקא'. א) ייתכן שתפילין אלו נכתבו כשיטת רמב"ם, שכן יש אשכנזים שנוהגים כך, ובדרך כלל בעל התפילין אינו יודע על כך. ב) גם אם התפילין לפי הט"ז, הרי יש פוסקים שסוברים שכך ראוי לכתחילה. ג) גם אם נהגו כט"ז, כיוון שלדעת כמה מגדולי הפוסקים גם רווח של שלוש אותיות בתחילת השורה מספיק כדי לעשותה פרשייה סתומה, הרי שהיא כשרה גם לרמב"ם. מה גם שהחיד"א (חיים שאל א, נט) כתב שכך היא דעת הרמב"ם עצמו. ד) ייתכן שבסוף פרשת 'שמע' יש רווח של שלוש אותיות, ואזי לדעת כמה פוסקים חשובים הפרשייה נחשבת פתוחה. ורבים סוברים שרווח של פרשה פתוחה כשר שם (עיטור, אורחות חיים, רמ"א לב, לו; ערוך השולחן נח-נט, בדעת הרמב"ם). ה) גם אם הרווחים שהשאירו אינם יוצרים רווח פרשייה, יש סוברים שפרשייה סתומה שבתפילין אינה מצריכה רווח או מצריכה רווח קטן (פרישה רפח, יד בדעת רא"ש וטור; ריא"ז בשלטי גיבורים על רי"ף הל' מזוזה ה; אשכול הל' מזוזה עמ' עא, ב. וכן עולה מראבי"ה מגילה ס"ס תקמח; אור זרוע הל' מגילה שעג, שסתומות של תפילין ומזוזות דורשות רווח קטן יותר).
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il