ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וְכַאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר לִי חִיּוּב הַחָכְמָה הַצְּפוּנָה* מִן הַשֵּׂכֶל וְהַכָּתוּב וְהַקַּבָּלָה*, אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת אֵין אָנוּ חַיָּבִין בּוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם, כַּשְּׁמִטָּה וְכַיּוֹבֵל וְכַקָּרְבָּנוֹת. וְכַאֲשֶׁר עִיַּנְתִּי, מָצָאתִי שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בּוֹ תָמִיד כָּל יָמֵינוּ, בְּלִי הֶפְסֵק, וְשֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם טַעֲנָה בְּהַנָּחָתוֹ, כְּמוֹ: יִחוּד אֱלֹהֵינוּ בִּלְבָבֵנוּ, וְעָבְדוֹ בְּמַצְפּוּנֵנוּ, וּלְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ, וְשֶׁנִּכְסֹף לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִין בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, ה): "אַחֲלַי* יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ", וְשֶׁנִּבְטַח בּוֹ, וְשֶׁנִּמְסֹר נַפְשׁוֹתֵינוּ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים סב, ט): "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם", וּלְהָסִיר הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה מִלְּבָבֵנוּ, וְשֶׁנִּפְרשׁ מִמּוֹתְרֵי* עִנְיְנֵי הָעוֹלָם שֶׁטּוֹרְדִין אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי כָל זֶה אָנוּ חַיָּבִין בּוֹ תָמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע וְעַל כָּל עִנְיָן*, בְּעוֹד שִׂכְלֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ בָּנוּ.
משל מלאכת העבד בבית ובשדה
וְהַדּוֹמֶה לָזֶה: עֶבֶד שֶׁצִּוָּהוּ רַבּוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְלָאכוֹת, הָאַחַת בְּבֵיתוֹ וְהַשֵּׁנִית בַּשָּׂדֶה, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, וּלְעַיֵּן בָּהּ* בְּעִתִּים יְדוּעוֹת וּבְשָׁעוֹת יְדוּעוֹת. אִם יַעַבְרוּ הָעִתִּים הָהֵם, אוֹ אִם לֹא יִמְצָא לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי דָבָר שֶׁיִּמְנָעֶנּוּ, יִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו חִיּוּב הַמַּעֲשֶׂה חוּץ לְבֵיתוֹ. אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲשׂוֹת בְּבֵיתוֹ אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו כָּל יְמֵי עָמְדוֹ בּוֹ וְעָבְדוֹ אֶת אֲדוֹנָיו, כְּשֶׁלֹּא יִמְנָעֶנּוּ מוֹנֵעַ וְלֹא יִטְרְדֵהוּ טוֹרֵד, וְחִיּוּב הַמַּעֲשֶׂה תָמִיד עָלָיו כְּשֶׁיִּפָּנֶה*.
וְכֵן מִצְוֹת הַלֵּב שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בָּהֶן, אֵין לָנוּ טַעֲנָה* בָהֶן וְלֹא טוֹרֵד מֵהֶן, אֶלָּא אַהֲבַת הָעוֹלָם, וְשֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְבִינִים עִנְיַן בּוֹרְאֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ה, יב): "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
6 - הקדמה חלק ה'
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
טען עוד
פרטי חובת הלבבות מרובים
וְאָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת אֵינוֹ מִתְיַלֵּד* לְמִצְוֹת רַבּוֹת, וְעַל כֵּן הִנִּיחוּ אוֹתָם וְלֹא חִבְּרוּ בָּהֶם סֵפֶר מְיֻחָד. וְכַאֲשֶׁר חָקַרְתִּי עַל מִסְפָּרָם וּפִרְקֵיהֶם, מְצָאתִים לָרֹב מְאֹד בְּהִתְיַלְּדָם, עַד שֶׁחָשַׁבְתִּי כִּי מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד עָ"הַ (תְּהִלִּים קיט, צו): "לְכָל תִּכְלָה* רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה* מִצְוָתְךָ מְאֹד", אֲמָרוֹ עַל מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת, כִּי מִצְוֹת הָאֵבָרִים יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר יָדוּעַ, כְּמוֹ תַּרְיַ"ג מִצְוֹת, אַךְ מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת רַבּוֹת מְאֹד, עַד כִּי אֵין לְתוֹלְדוֹתֵיהֶן מִסְפָּר.
___________________________________
הַחָכְמָה הַצְּפוּנָה – מצוות הלב. וְהַקַּבָּלָה – דברי חז"ל. אַחֲלַי – לשון תוחלת ותקווה. מִמּוֹתְרֵי – מוֹתרות. וְעַל כָּל עִנְיָן – בכל מצב. וּלְעַיֵּן בָּהּ – בצרכיה. כְּשֶׁיִּפָּנֶה – כשיש לו זמן פנוי. אֵין לָנוּ טַעֲנָה – אין עיכוב טכני שיכול למנוע מהאדם לקיימם. מִתְיַלֵּד – מתפרט. לְכָל תִּכְלָה – דבר גשמי ומוגבל. רְחָבָה – ללא קץ, אין-סופית.
ביאורים
סיבה נוספת תיתכן למה לא כתבו הקדמונים ספר על חובות הלבבות. ישנן מצוות שלא נוהגות בזמננו, שאין בית המקדש קיים. לצערנו, כל עבודת הקרבנות ודיני טומאה וטהרה, אינם קיימים בימינו. יתכן שגם חובות הלבבות הם מסוג מצוות אלו שאין הם קיימים כל הזמן ולכן הראשונים סברו שיש לכתוב פירושים על מצוות הנוהגות בכל עת.
אך אין הדבר כך. המצוות התלויות בלב מיוחדות בכך שחיובן הוא תמידי . אנו מחויבים בהם בכל יום ובכל שעה, בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ, במהלך כל חיינו.
מה שנדמה לנו שיש זמנים שאנו פנויים מעבודת ה' ולא מחויבים במצוות אלו זה רק בגלל שאנחנו התרשלנו ממלאכתנו.
רבנו בחיי מביא משל לעבד שאדונו הטיל עליו לעובדו בשני סוגי עבודות: בבית ובחוץ. העבודה בחוץ היא עבודה עם משימה מוגדרת, ובשעות ברורות. כשהעבד מסיים את העבודה הוא יכול לנוח ולפרוק את עול אדונו מעליו בשעה זו. לעומת זאת, העבודה בבית היא עבודה מתמדת. העבד צריך להיות דרוך בכל עת למטלות שצריך לעשות בבית. אם הוא מתרשל בכך, כנראה שאינו מבין את משימתו ואינו מעריך את גודל אדונו. הרצון להתמכר לבטלה ולהנאות העולם משכיח ממנו את תפקידו.
הנמשל הוא פשוט. העבד זה אנחנו. המצוות המעשיות זוהי העבודה בחוץ. יש למצוות האיברים זמן מוגדר שבו אנו צריכים לקיים אותם ולסיימם. לאחר שאדם קיים אותן הוא פטור מעבודה זו. אדם ששמע תקיעת שופר הוא קיים את המצוה ופטור ממצוה זו עד לפעם הבאה שיתחייב בה. לעומת זאת, העבודה בבית היא משל למצוות התלויות בלב . זו עבודה שקיימת בביתנו הפנימי, בתוך נפשנו פנימה. זו עבודה שאינה פוסקת, המלווה אותנו כל ימי חיינו. ואם אנו חושבים לעיתים שאנו פטורים מעבודה זו, אין זה בגלל שאין אנו חייבים בה אלא בגלל ששכחנו את גודל מלכנו ואת חשיבות תפקידנו ונטינו לתאוות העולם הזה.
סיבה נוספת שתיתכן מדוע לא נכתב ספר על מצוות אלו, מכיוון שהם מצוות מועטות שלא צריך להקדיש להם ספר מיוחד. על כך אומר רבנו בחיי שדווקא פרטי מצוות אלו הם מרובים מאוד. למצוות המעשיות יש גבול ומידה, לעומת זאת למצוות התלויות בלב ישנם פרטים מרובים מאוד שצריך לבארם די הצורך.
הרחבות
•העולם הזה
אֶלָּא אַהֲבַת הָעוֹלָם. הרמח"ל מביא שלש צורות התייחסות לעולם הזה, עומק לפנים מעומק:
א. כהזדמנות להשיג זכויות: " והנה (הנראה במבט ראשון) מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'... על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה...".
ב. כמקום בו משיגים דבקות למרות הניסיונות: " וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך... כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה... והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה... ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו...".
ג. כמסייע לעבודת השם: " ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול . כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עימו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עימו" [מסילת ישרים א].
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שופר
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
הלכות שטיפת כלים בשבת
הדלקה וכיבוי ביום טוב
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
