ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וְכַאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר לִי חִיּוּב הַחָכְמָה הַצְּפוּנָה* מִן הַשֵּׂכֶל וְהַכָּתוּב וְהַקַּבָּלָה*, אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת אֵין אָנוּ חַיָּבִין בּוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם, כַּשְּׁמִטָּה וְכַיּוֹבֵל וְכַקָּרְבָּנוֹת. וְכַאֲשֶׁר עִיַּנְתִּי, מָצָאתִי שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בּוֹ תָמִיד כָּל יָמֵינוּ, בְּלִי הֶפְסֵק, וְשֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם טַעֲנָה בְּהַנָּחָתוֹ, כְּמוֹ: יִחוּד אֱלֹהֵינוּ בִּלְבָבֵנוּ, וְעָבְדוֹ בְּמַצְפּוּנֵנוּ, וּלְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ, וְשֶׁנִּכְסֹף לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִין בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, ה): "אַחֲלַי* יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ", וְשֶׁנִּבְטַח בּוֹ, וְשֶׁנִּמְסֹר נַפְשׁוֹתֵינוּ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים סב, ט): "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם", וּלְהָסִיר הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה מִלְּבָבֵנוּ, וְשֶׁנִּפְרשׁ מִמּוֹתְרֵי* עִנְיְנֵי הָעוֹלָם שֶׁטּוֹרְדִין אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי כָל זֶה אָנוּ חַיָּבִין בּוֹ תָמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע וְעַל כָּל עִנְיָן*, בְּעוֹד שִׂכְלֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ בָּנוּ.
משל מלאכת העבד בבית ובשדה
וְהַדּוֹמֶה לָזֶה: עֶבֶד שֶׁצִּוָּהוּ רַבּוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְלָאכוֹת, הָאַחַת בְּבֵיתוֹ וְהַשֵּׁנִית בַּשָּׂדֶה, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, וּלְעַיֵּן בָּהּ* בְּעִתִּים יְדוּעוֹת וּבְשָׁעוֹת יְדוּעוֹת. אִם יַעַבְרוּ הָעִתִּים הָהֵם, אוֹ אִם לֹא יִמְצָא לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי דָבָר שֶׁיִּמְנָעֶנּוּ, יִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו חִיּוּב הַמַּעֲשֶׂה חוּץ לְבֵיתוֹ. אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲשׂוֹת בְּבֵיתוֹ אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו כָּל יְמֵי עָמְדוֹ בּוֹ וְעָבְדוֹ אֶת אֲדוֹנָיו, כְּשֶׁלֹּא יִמְנָעֶנּוּ מוֹנֵעַ וְלֹא יִטְרְדֵהוּ טוֹרֵד, וְחִיּוּב הַמַּעֲשֶׂה תָמִיד עָלָיו כְּשֶׁיִּפָּנֶה*.
וְכֵן מִצְוֹת הַלֵּב שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בָּהֶן, אֵין לָנוּ טַעֲנָה* בָהֶן וְלֹא טוֹרֵד מֵהֶן, אֶלָּא אַהֲבַת הָעוֹלָם, וְשֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְבִינִים עִנְיַן בּוֹרְאֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ה, יב): "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
6 - הקדמה חלק ה'
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
טען עוד
פרטי חובת הלבבות מרובים
וְאָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת אֵינוֹ מִתְיַלֵּד* לְמִצְוֹת רַבּוֹת, וְעַל כֵּן הִנִּיחוּ אוֹתָם וְלֹא חִבְּרוּ בָּהֶם סֵפֶר מְיֻחָד. וְכַאֲשֶׁר חָקַרְתִּי עַל מִסְפָּרָם וּפִרְקֵיהֶם, מְצָאתִים לָרֹב מְאֹד בְּהִתְיַלְּדָם, עַד שֶׁחָשַׁבְתִּי כִּי מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד עָ"הַ (תְּהִלִּים קיט, צו): "לְכָל תִּכְלָה* רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה* מִצְוָתְךָ מְאֹד", אֲמָרוֹ עַל מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת, כִּי מִצְוֹת הָאֵבָרִים יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר יָדוּעַ, כְּמוֹ תַּרְיַ"ג מִצְוֹת, אַךְ מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת רַבּוֹת מְאֹד, עַד כִּי אֵין לְתוֹלְדוֹתֵיהֶן מִסְפָּר.
___________________________________
הַחָכְמָה הַצְּפוּנָה – מצוות הלב. וְהַקַּבָּלָה – דברי חז"ל. אַחֲלַי – לשון תוחלת ותקווה. מִמּוֹתְרֵי – מוֹתרות. וְעַל כָּל עִנְיָן – בכל מצב. וּלְעַיֵּן בָּהּ – בצרכיה. כְּשֶׁיִּפָּנֶה – כשיש לו זמן פנוי. אֵין לָנוּ טַעֲנָה – אין עיכוב טכני שיכול למנוע מהאדם לקיימם. מִתְיַלֵּד – מתפרט. לְכָל תִּכְלָה – דבר גשמי ומוגבל. רְחָבָה – ללא קץ, אין-סופית.
ביאורים
סיבה נוספת תיתכן למה לא כתבו הקדמונים ספר על חובות הלבבות. ישנן מצוות שלא נוהגות בזמננו, שאין בית המקדש קיים. לצערנו, כל עבודת הקרבנות ודיני טומאה וטהרה, אינם קיימים בימינו. יתכן שגם חובות הלבבות הם מסוג מצוות אלו שאין הם קיימים כל הזמן ולכן הראשונים סברו שיש לכתוב פירושים על מצוות הנוהגות בכל עת.
אך אין הדבר כך. המצוות התלויות בלב מיוחדות בכך שחיובן הוא תמידי . אנו מחויבים בהם בכל יום ובכל שעה, בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ, במהלך כל חיינו.
מה שנדמה לנו שיש זמנים שאנו פנויים מעבודת ה' ולא מחויבים במצוות אלו זה רק בגלל שאנחנו התרשלנו ממלאכתנו.
רבנו בחיי מביא משל לעבד שאדונו הטיל עליו לעובדו בשני סוגי עבודות: בבית ובחוץ. העבודה בחוץ היא עבודה עם משימה מוגדרת, ובשעות ברורות. כשהעבד מסיים את העבודה הוא יכול לנוח ולפרוק את עול אדונו מעליו בשעה זו. לעומת זאת, העבודה בבית היא עבודה מתמדת. העבד צריך להיות דרוך בכל עת למטלות שצריך לעשות בבית. אם הוא מתרשל בכך, כנראה שאינו מבין את משימתו ואינו מעריך את גודל אדונו. הרצון להתמכר לבטלה ולהנאות העולם משכיח ממנו את תפקידו.
הנמשל הוא פשוט. העבד זה אנחנו. המצוות המעשיות זוהי העבודה בחוץ. יש למצוות האיברים זמן מוגדר שבו אנו צריכים לקיים אותם ולסיימם. לאחר שאדם קיים אותן הוא פטור מעבודה זו. אדם ששמע תקיעת שופר הוא קיים את המצוה ופטור ממצוה זו עד לפעם הבאה שיתחייב בה. לעומת זאת, העבודה בבית היא משל למצוות התלויות בלב . זו עבודה שקיימת בביתנו הפנימי, בתוך נפשנו פנימה. זו עבודה שאינה פוסקת, המלווה אותנו כל ימי חיינו. ואם אנו חושבים לעיתים שאנו פטורים מעבודה זו, אין זה בגלל שאין אנו חייבים בה אלא בגלל ששכחנו את גודל מלכנו ואת חשיבות תפקידנו ונטינו לתאוות העולם הזה.
סיבה נוספת שתיתכן מדוע לא נכתב ספר על מצוות אלו, מכיוון שהם מצוות מועטות שלא צריך להקדיש להם ספר מיוחד. על כך אומר רבנו בחיי שדווקא פרטי מצוות אלו הם מרובים מאוד. למצוות המעשיות יש גבול ומידה, לעומת זאת למצוות התלויות בלב ישנם פרטים מרובים מאוד שצריך לבארם די הצורך.
הרחבות
•העולם הזה
אֶלָּא אַהֲבַת הָעוֹלָם. הרמח"ל מביא שלש צורות התייחסות לעולם הזה, עומק לפנים מעומק:
א. כהזדמנות להשיג זכויות: " והנה (הנראה במבט ראשון) מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'... על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה...".
ב. כמקום בו משיגים דבקות למרות הניסיונות: " וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך... כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה... והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה... ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו...".
ג. כמסייע לעבודת השם: " ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול . כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עימו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עימו" [מסילת ישרים א].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
