ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
וְאֵלֶּה עֲשֶׂרֶת שָׁרְשֵׁי* הַכְּנִיעָה יִתְבָּאֵר לְךָ מֵהֶם, אָחִי, שְׁאָר מַעֲלוֹת הַמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת הָעֶלְיוֹנָה הָרָמָה, אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתִּין בַּשַּׁעַר הַזֶּה. וּזְכֹר מַה שֶּׁהַעִירוֹתִיךָ עָלָיו מֵהֶן, וְשִׂימֶנּוּ נֶגֶד עֵינֶיךָ, וַחֲשֹׁב בּוֹ תָמִיד, וְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹתוֹ, וּפָקְדֵהוּ* עִם נַפְשְׁךָ וּמִדּוֹתֶיךָ תָדִיר, וְהֵעָזֵר בֵּאלֹהִים עָלָיו, וּשְׁאַל אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהַגִּיעַ לִרְצוֹנוֹ, אוּלַי יַיְשִׁירְךָ לוֹ וְיָכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים הַחֲסִידִים אַחַר תְּפִלָּתָם: "אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה".
זהירות מפתויי היצר לגאווה
וְהִזָּהֵר מֵהִרְהוּר לִבְּךָ וּפִתּוּי הַיֵּצֶר לְךָ בְּמַה שֶּׁיְּבִיאֲךָ אֵלָיו מֵהַגֹּבַהּ, וְהַגַּאֲוָה, וְהַגָּאוֹן, וּבַקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַפִּרְסוּם אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת. וּכְבָר הִזְהִיר אָפְנֵי הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוֶה* לָאָדָם בָּעוֹלָם, בְּאָמְרוֹ (מִשְׁלֵי ל, ז): "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת, שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי", וְאָמַר (מִשְׁלֵי ל, ט): "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְיָ וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי".
התעלמות שאר בני אדם
הָקִיצָה, אָחִי, וְאַל תִּתְעַלֵּם לְרַפֵּא מַדְוֶה* הַגַּאֲוָה מִנַּפְשְׁךָ וּמִמִּדּוֹתֶיךָ בָּרְפוּאוֹת אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ. וְאַל יִמְנָעֲךָ מִזֶּה מַה שֶּׁתִּרְאֶה עָלָיו הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם מֵהִתְעַלֵּם לְרַפֵּא נַפְשׁוֹתָם מִן הַמַּדְוֶה הַזֶּה, וְתֹאמַר: יִמְצָאֵנִי מַה שֶּׁיִּמְצָאֵם, כִּי הָעִוֵּר כְּשֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ הַכְּחָלִים* הַמּוֹעִילִים שֶׁיּוּכַל לְהֵרָפֵא בָהֶם כְּשֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בָּהֶם, אֵין מִן הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּתְאַחֵר מִזֶּה וְיֹאמַר: יִמְצָאֵנִי מַה שֶּׁיִּמְצָא חֲבֵרַי הָעִוְרִים. וְאִלּוּ הָיָה אֶחָד שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ אוֹמֵר הַמַּאֲמָר הַזֶּה, הָיָה לוֹעֵג לְמַאֲמָרוֹ, וּמְסַכֵּל עֲצָתוֹ*, וּמוֹצִיאוֹ מִכְּלָל בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
89 - הכניעה חלק ט"ז
90 - הכניעה חלק י"ז
91 - התשובה חלק א'
טען עוד
וּכְפִי זֶה עַיֵּן לְנַפְשְׁךָ וְהִשְׁתַּדֵּל לָהּ בְּכָל כֹּחֲךָ, וְאַל תִּתְעַצֵּל בְּמַה שֶּׁיּוֹעִילְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, פֶּן תָּמוּת מִבְּלִי הַשָּׂגַת מַאֲוַיֶּיךָ מִן הַמַּעֲלוֹת הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר בִּיכָלְתְּךָ לְהַשִּׂיגָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כא, כה): "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ", וְאָמַר (מִשְׁלֵי כד, ל): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב", וּשְׁאָר הָעִנְיָן.
וְהָאֱלֹהִים יוֹרֵנוּ וְאוֹתְךָ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ בְרַחֲמָיו וּבַחֲסָדָיו, אָמֵן.
נִשְׁלַּם שַׁעַר הַשִּׁשִּׁי, בַּייָ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי.
___________________________________
שָׁרְשֵׁי – יסודות. וּפָקְדֵהוּ – זכור אותו. הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוֶה – הדרך הממוצעת והמאוזנת. מַדְוֶה – חולי. הַכְּחָלִים – תרופות לעיוורון. וּמְסַכֵּל עֲצָתוֹ – עצתו מטופשת.
ביאורים
רבנו בחיי בחתימת שער הכניעה מעורר אותנו לזכור את אשר למדנו במהלך השער. להציב את הכרה זאת מול עינינו ולעשות כל השתדלות על מנת לקנות מידה זו. 'הֵעָזֵר באלוהים' מציע רבנו בחיי, ומביא את החתימה של תפילת העמידה: "אלהי נצור... ונפשי כעפר לכל תהיה". רכישת מידת הכניעה אינה קלה ודרושה לסיוע רב מאת ה'.
כמו כן מוצא כאן רבנו בחיי את המקום להזהיר אותנו להמנע מללכת אחר עצת היצר. כפי שלמדנו הגאווה היא טבעית, והפיתוי להיתפס לגאווה שררה וכבוד הינו קל. כמו כן מזהיר המחבר אותנו מההתעלמות לתקן את הגאווה בעקבות הסביבה שאינה מרפאה עצמה מחולי זה.
בעמדנו לחתום את השער ראוי להוסיף נקודה שאינה מופיעה במפורש בדברי רבנו, אך רמוזה בהם לא פעם ולא פעמיים. הגאווה אינה רק תחושת חשיבות והתנשאות גרידא, אלא היא ניתוק האדם מבוראו, ומכלל בני האדם והבריאה. הקב"ה 'כבודו מלא עולם', ובעל הגאווה נותן מקום לעצמו, וכביכול דוחק את מקום ה'. הוא אינו רצוי לבורא, והוא אף יוצר בגאוותו חייץ בינו לבין בני האדם. הנכנע מתחיל את דרכו בצמצום עצמו, בהתמעטות, אך בזה דווקא הוא דבק בקב"ה ומתכלל באינסוף, ערכו האישי מתעצם דווקא מתוך הכרתו באפסותו לבורא. הוא אף אינו מתנשא מעל בני האדם, ולכן אינו אדם יחיד לעצמו אלא חלק מהכלל. וכן דווקא על ידי שפלותו שמציבה אותו, בחייו ובמחשבתו על עצמו, במקומו האמיתי ביחס לבורא ולכלל, הוא אכן ראוי לכבוד שהסביבה נותנת לו כבוד, ממנו ניסה לברוח כל הזמן, ולאהבה שהיא מרעיפה עליו. אהוב למקום ואהוב לבריות.
הרחבות
•שורש הגאווה בנפש
ו ְהִזָּהֵר מֵהִרְהוּר לִבְּךָ וּפִתּוּי הַיֵּצֶר לְךָ בְּמַה שֶּׁיְּבִיאֲךָ אֵלָיו מֵהַגֹּבַהּ, וְהַגַּאֲוָה, וְהַגָּאוֹן, וּבַקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַפִּרְסוּם אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת. בפרקים האחרונים רבנו בחיי מנגיד בין מידת הענווה למידת הגאווה. בעוד שהענווה היא מידה נכונה אשר אותה יש לרכוש, הגאווה היא מידה מקולקלת אותה יש לשרש.
הרב קוק כותב במידות הראיה ש"אין בכל המדות הרעות מדה המגשמת את האדם, עד שאיננו יכול לרומם את רוחו להדר הרוחניות, כמו הגאווה" [גאווה ב], ובהמשך הוא כותב: "הגאווה היא הטיפשות היותר פראית" [ט].
במוסר אביך [ג, ג] מסביר הרב קוק דברים אלו. שורש מידת הגאווה היא בהסתכלות חיצונית על העולם. הסכל (הטיפש) רואה שאדם מקבל כבוד והוא מיחס זאת לתכונות חיצוניות, לא לסיבות אמיתיות ועמוקות. למשל, אדם הלומד תורה – אם הוא אדם חכם הוא ילמד תורה מכיוון שהלימוד מביא לקרבת אלוהים ולעידון מידות הנפש (סיבות אמיתיות – פנימיות). לעומתו, הטיפש ילמד תורה בשביל שיעריכו אותו (סיבות חיצוניות). הסתכלות חיצונית כזו על העולם הפוכה מההסתכלות הרוחנית. ולכן, אדם גשמי וגאוותן לא יוכל להתרומם לרוחניות, כיון שהוא מסתכל על העולם מהצד החיצוני שלו. האדם העניו, לעומתו, מסתכל על תוכנם של הדברים ולכן הוא יכול להתרומם להסתכלות פנימית ולרוחניות.
להצלחת הרב אליהו חיים בן אברהם יצחק הי"ו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
אנחנו קודש למענך
איך מתגברים על מידות רעות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
