ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
וְאֵלֶּה עֲשֶׂרֶת שָׁרְשֵׁי* הַכְּנִיעָה יִתְבָּאֵר לְךָ מֵהֶם, אָחִי, שְׁאָר מַעֲלוֹת הַמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת הָעֶלְיוֹנָה הָרָמָה, אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתִּין בַּשַּׁעַר הַזֶּה. וּזְכֹר מַה שֶּׁהַעִירוֹתִיךָ עָלָיו מֵהֶן, וְשִׂימֶנּוּ נֶגֶד עֵינֶיךָ, וַחֲשֹׁב בּוֹ תָמִיד, וְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹתוֹ, וּפָקְדֵהוּ* עִם נַפְשְׁךָ וּמִדּוֹתֶיךָ תָדִיר, וְהֵעָזֵר בֵּאלֹהִים עָלָיו, וּשְׁאַל אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהַגִּיעַ לִרְצוֹנוֹ, אוּלַי יַיְשִׁירְךָ לוֹ וְיָכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים הַחֲסִידִים אַחַר תְּפִלָּתָם: "אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה".
זהירות מפתויי היצר לגאווה
וְהִזָּהֵר מֵהִרְהוּר לִבְּךָ וּפִתּוּי הַיֵּצֶר לְךָ בְּמַה שֶּׁיְּבִיאֲךָ אֵלָיו מֵהַגֹּבַהּ, וְהַגַּאֲוָה, וְהַגָּאוֹן, וּבַקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַפִּרְסוּם אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת. וּכְבָר הִזְהִיר אָפְנֵי הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוֶה* לָאָדָם בָּעוֹלָם, בְּאָמְרוֹ (מִשְׁלֵי ל, ז): "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת, שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי", וְאָמַר (מִשְׁלֵי ל, ט): "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְיָ וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי".
התעלמות שאר בני אדם
הָקִיצָה, אָחִי, וְאַל תִּתְעַלֵּם לְרַפֵּא מַדְוֶה* הַגַּאֲוָה מִנַּפְשְׁךָ וּמִמִּדּוֹתֶיךָ בָּרְפוּאוֹת אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ. וְאַל יִמְנָעֲךָ מִזֶּה מַה שֶּׁתִּרְאֶה עָלָיו הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם מֵהִתְעַלֵּם לְרַפֵּא נַפְשׁוֹתָם מִן הַמַּדְוֶה הַזֶּה, וְתֹאמַר: יִמְצָאֵנִי מַה שֶּׁיִּמְצָאֵם, כִּי הָעִוֵּר כְּשֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ הַכְּחָלִים* הַמּוֹעִילִים שֶׁיּוּכַל לְהֵרָפֵא בָהֶם כְּשֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בָּהֶם, אֵין מִן הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּתְאַחֵר מִזֶּה וְיֹאמַר: יִמְצָאֵנִי מַה שֶּׁיִּמְצָא חֲבֵרַי הָעִוְרִים. וְאִלּוּ הָיָה אֶחָד שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ אוֹמֵר הַמַּאֲמָר הַזֶּה, הָיָה לוֹעֵג לְמַאֲמָרוֹ, וּמְסַכֵּל עֲצָתוֹ*, וּמוֹצִיאוֹ מִכְּלָל בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
89 - הכניעה חלק ט"ז
90 - הכניעה חלק י"ז
91 - התשובה חלק א'
טען עוד
וּכְפִי זֶה עַיֵּן לְנַפְשְׁךָ וְהִשְׁתַּדֵּל לָהּ בְּכָל כֹּחֲךָ, וְאַל תִּתְעַצֵּל בְּמַה שֶּׁיּוֹעִילְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, פֶּן תָּמוּת מִבְּלִי הַשָּׂגַת מַאֲוַיֶּיךָ מִן הַמַּעֲלוֹת הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר בִּיכָלְתְּךָ לְהַשִּׂיגָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כא, כה): "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ", וְאָמַר (מִשְׁלֵי כד, ל): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב", וּשְׁאָר הָעִנְיָן.
וְהָאֱלֹהִים יוֹרֵנוּ וְאוֹתְךָ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ בְרַחֲמָיו וּבַחֲסָדָיו, אָמֵן.
נִשְׁלַּם שַׁעַר הַשִּׁשִּׁי, בַּייָ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי.
___________________________________
שָׁרְשֵׁי – יסודות. וּפָקְדֵהוּ – זכור אותו. הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוֶה – הדרך הממוצעת והמאוזנת. מַדְוֶה – חולי. הַכְּחָלִים – תרופות לעיוורון. וּמְסַכֵּל עֲצָתוֹ – עצתו מטופשת.
ביאורים
רבנו בחיי בחתימת שער הכניעה מעורר אותנו לזכור את אשר למדנו במהלך השער. להציב את הכרה זאת מול עינינו ולעשות כל השתדלות על מנת לקנות מידה זו. 'הֵעָזֵר באלוהים' מציע רבנו בחיי, ומביא את החתימה של תפילת העמידה: "אלהי נצור... ונפשי כעפר לכל תהיה". רכישת מידת הכניעה אינה קלה ודרושה לסיוע רב מאת ה'.
כמו כן מוצא כאן רבנו בחיי את המקום להזהיר אותנו להמנע מללכת אחר עצת היצר. כפי שלמדנו הגאווה היא טבעית, והפיתוי להיתפס לגאווה שררה וכבוד הינו קל. כמו כן מזהיר המחבר אותנו מההתעלמות לתקן את הגאווה בעקבות הסביבה שאינה מרפאה עצמה מחולי זה.
בעמדנו לחתום את השער ראוי להוסיף נקודה שאינה מופיעה במפורש בדברי רבנו, אך רמוזה בהם לא פעם ולא פעמיים. הגאווה אינה רק תחושת חשיבות והתנשאות גרידא, אלא היא ניתוק האדם מבוראו, ומכלל בני האדם והבריאה. הקב"ה 'כבודו מלא עולם', ובעל הגאווה נותן מקום לעצמו, וכביכול דוחק את מקום ה'. הוא אינו רצוי לבורא, והוא אף יוצר בגאוותו חייץ בינו לבין בני האדם. הנכנע מתחיל את דרכו בצמצום עצמו, בהתמעטות, אך בזה דווקא הוא דבק בקב"ה ומתכלל באינסוף, ערכו האישי מתעצם דווקא מתוך הכרתו באפסותו לבורא. הוא אף אינו מתנשא מעל בני האדם, ולכן אינו אדם יחיד לעצמו אלא חלק מהכלל. וכן דווקא על ידי שפלותו שמציבה אותו, בחייו ובמחשבתו על עצמו, במקומו האמיתי ביחס לבורא ולכלל, הוא אכן ראוי לכבוד שהסביבה נותנת לו כבוד, ממנו ניסה לברוח כל הזמן, ולאהבה שהיא מרעיפה עליו. אהוב למקום ואהוב לבריות.
הרחבות
•שורש הגאווה בנפש
ו ְהִזָּהֵר מֵהִרְהוּר לִבְּךָ וּפִתּוּי הַיֵּצֶר לְךָ בְּמַה שֶּׁיְּבִיאֲךָ אֵלָיו מֵהַגֹּבַהּ, וְהַגַּאֲוָה, וְהַגָּאוֹן, וּבַקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַפִּרְסוּם אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת. בפרקים האחרונים רבנו בחיי מנגיד בין מידת הענווה למידת הגאווה. בעוד שהענווה היא מידה נכונה אשר אותה יש לרכוש, הגאווה היא מידה מקולקלת אותה יש לשרש.
הרב קוק כותב במידות הראיה ש"אין בכל המדות הרעות מדה המגשמת את האדם, עד שאיננו יכול לרומם את רוחו להדר הרוחניות, כמו הגאווה" [גאווה ב], ובהמשך הוא כותב: "הגאווה היא הטיפשות היותר פראית" [ט].
במוסר אביך [ג, ג] מסביר הרב קוק דברים אלו. שורש מידת הגאווה היא בהסתכלות חיצונית על העולם. הסכל (הטיפש) רואה שאדם מקבל כבוד והוא מיחס זאת לתכונות חיצוניות, לא לסיבות אמיתיות ועמוקות. למשל, אדם הלומד תורה – אם הוא אדם חכם הוא ילמד תורה מכיוון שהלימוד מביא לקרבת אלוהים ולעידון מידות הנפש (סיבות אמיתיות – פנימיות). לעומתו, הטיפש ילמד תורה בשביל שיעריכו אותו (סיבות חיצוניות). הסתכלות חיצונית כזו על העולם הפוכה מההסתכלות הרוחנית. ולכן, אדם גשמי וגאוותן לא יוכל להתרומם לרוחניות, כיון שהוא מסתכל על העולם מהצד החיצוני שלו. האדם העניו, לעומתו, מסתכל על תוכנם של הדברים ולכן הוא יכול להתרומם להסתכלות פנימית ולרוחניות.
להצלחת הרב אליהו חיים בן אברהם יצחק הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
