(ט: משנה שלישית – יא. מתחת לאמצע)

המשנה – יש שני הבדלים בין ירושלים לשילה:

1. ירושלים רק לפני מן החומות, שילה בכל הרואה.
2. אחרי שחרבה שילה הותרו הבמות, אחרי שחרבה ירושלים – לא הותרו.

וכעת נרחיב בנושא זה:

חלק א – קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא?

הערות –

• הסוגיה אינה מבדילה בין בית ראשון לשני, ובין קדושת יהושע לקדושת עזרא. אלא השאלה היא – האם הקדושה בטלה כשיש חורבן.
• הסוגיא אינה מבדילה בין קדושת המקדש, קדושת ירושלים, וקדושת ערי חומה.
  לגבי קדושת ארץ ישראל (נידונה למשל בערכין לב:) – הרמב"ן ועוד משווים גם אותה לסוגייתנו (כיון שקדושת ערי חומה וקדושת ארץ ישראל אחת היא), אך תוס' ועוד מחלקים בין סוגייתנו לבין קדושת ארץ ישראל.
• לשאלה אם הקדושה עדיין קיימת יש שתי נפק"מ בסוגייתנו,
  אם הקדושה לא קיימת: 1. לא מקריבים קרבנות ולא אוכלים וכו'. 2. הבמות ניתרות שוב אחרי החורבן.
• המקור להיתר הבמות בין שילה לבין ירושלים –

דברים פרק יב -

(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם... (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם...

(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:

(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה (שילה) וְאֶל הַנַּחֲלָה (ירושלים) אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ... (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם...

אם קדושה ראשונה לא פוקעת, אז מספיק לכתוב "אל המנוחה" (שילה), ומאז כבר הבמות אסורות. כיון שנכתב גם "נחלה" (ירושלים), מכאן שבין שילה לירושלים היה מותר.

א. בית חוניו (מזבח במצרים) –

ר' יצחק – מקריבים (קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד, ולכן הותרו הבמות).

            מקור – מקיש נחלה (ירושלים) למנוחה (שילה), שגם אחרי ירושלים יש היתר.
            רבא – חזר בו כי יש קושיות:

קושיות (ראיות שקדושה ראשונה קידשה לעתיד):

1. משנתנו – קדושת ירושלים אין אחריה היתר במות.
2. משנה (זבחים קיב.) – משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר.
3. אמוץ ואמציה אחים היו (מכאן שכיון שתמר היתה צנועה זכתה שיצאו ממנה מלכים (אמציה) ונביאים (אמוץ, אביו של ישעיהו).
4. ארון אינו מן המידה (קה"ק 20 אמה, והמרחק בין דפנות הארון לדפנות קה"ק 10 אמות לכל כיוון).

ב. מחלוקת ר"א ור' יהושע –

כשעלו עולי בבל והתחילו את בניית המקדש ובמקביל כבר התחילו את הקרבנות –
ר"א – שמו קלעים במקום של החומות, משמע שבלי זה אינו קדוש, כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד.
ר' יהושע – אפשר גם בלי קלעים או חומות, כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

דחיית רבינא – לפי שניהם קידשה לעתיד לבוא,
ור"א אמר שהיו קלעים פשוט כי שמע שהיו, והמטרה שלהם היתה לצניעות.

ג. לגבי ערי חומה

A. המשנה בערכין (לב.) –

ואלו הן בתי ערי חומה... כגון קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונה, וירושלים, וכן כיוצא בהן.

למה רק אלו הוזכרו? הרי היו הרבה יותר!

ברייתא א – כי רק אותם עולי בבל קידשו מחדש, כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא!

ברייתא ב – כי אותם עולי בבל מנו כשעלו, אך באמת כל עיר מוקפת חומה מימות יהושע עדיין קדושה, כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(הערה: שתי הברייתות מובאות בשם רי"ש ברי"ס, שזה סתירה!
תשובות: 1. תרי תנאי אליבא דרי"ש ברי"ס. 2. הברייתא השנייה היא ר"א בר יוסי).

B. ר"א בר יוסי – "אשר לוא חומה" -

אע"פ שאין לו עכשיו (אפילו בימיו של ר"א בר יוסי שהיה כבר חורבן) – עדיין נחשב מוקף – כי קדשוה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(י: 11+)

חלק ב – מדרשים על מגילת אסתר

א. ר' לוי ואיתימא ר' יונתן -
דבר זה מסורת מאבותי – כל "ויהי" – לשון צער (כמו "ויהי בימי אחשוראש").

            קשה – "ויהי ערב ויהי בוקר...".

            תשובה – כל "ויהי בימי" זה לשון צער.

                        [אגב, עוד שני דברים שר' לוי קיבל במסורת מאבותיו:

ב. 17 פתיחות של חכמים שונים כשהתחילו לדרוש במגילת אסתר.