ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פסול מדרבנן או מדאורייתא
התוס' בדף ט ע"א (ד"ה ההוא) סוברים שפסול זה הינו רק מדרבנן, משום שאחרת לא יובן מדוע נזקקה התורה לפסוק מיוחד לפסול סוכה גזולה, אולם הריטב"א וכן התוס' עצמם בדף ל ע"א (ד"ה משום) סוברים שפסול מדאורייתא, וכבר העיר המהרש"א על סתירה זו. הריטב"א מביא שני אופנים ליישוב הראייה. בתירוצו הראשון כותב שפסול מצווה הבאה בעבירה נאמר רק במצוות שעניינן לרצות כמו קרבן, ובתירוצו השני כותב שללא הפסוק היינו סוברים שהפסול נאמר רק במצוות שעניינן לרצות, והפסוק בא לגלות לנו שנאמר בכל המצוות. לפי תירוצו השני אין פסול עצמי של גזל בסוכה אלא הפסול בסוכה גזולה הוא מטעם מצווה הבאה בעבירה.
האם הפסול הוא בחפצא?
האחרונים חקרו אם הפסול הוא רק מצד הגברא והתורה רק אמרה שאינו יוצא ידי חובה או שיש פסול בחפצא. בהמשך נראה את ההשלכות מחקירה זו.
המנחת חינוך (מצווה שכה) דחה את הוכחת התוס' בדף ט ע"א שזהו פסול דרבנן, ויישב את קושייתו לגבי הצורך בלימוד מיוחד לגזל, שהפסול מצד מצווה הבאה בעבירה רק גורם להחשיבו כמי שלא קיים את המצווה (והואיל וזו מצווה קיומית אין בכך בעיה) אך עדיין לא נחשב כמי שביטל מצווה כיוון שסוף סוף הוא יושב בתוך סוכה, בשונה ממי שאכל פת מחוץ לסוכה שנחשב כמבטל מצווה. לכן יש נפקא מינה ללימוד של פסול גזל, משום שפסול זה הוא בחפצא של הסוכה ונחשב כמי שכלל לא יושב בסוכה וממילא נחשב כמבטל מצווה. רואים מדבריו שמצווה הבאה בעבירה בשונה מגזל אינה מגדירה את הסוכה כסוכה פסולה, אלא רק האדם לא קיים את המצווה.
אחרונים רבים חולקים על כך וסוברים שגם מצווה הבאה בעבירה מהווה פסול בחפצא וממילא הסוכה פסולה ונחשב כמי שאכל מחוץ לסוכה. השערי ישר (שער ג פרק יט ד"ה ואם אמנם) דייק כן מעצם המקור לפסול מצווה הבאה בעבירה המשווה בין גזול לפסח, משמע בפשטות שהפסול הינו בחפצא כמו פיסח.
הדגל ראובן (ח"א סי' ד) הוסיף והביא לכך ראיה מהגמרא בגיטין נה ע"ב. הגמרא שם כותבת שלדעת עולא יאוש לבדו אינו קונה ולכן אם אדם גנב בהמה והקדישה ואחר כך שחטה מחוץ לעזרה מעיקר הדין לא היה חייב כרת הואיל ויאוש לבדו לא קונה ואם כן המקריב כלל לא זכה בקרבן, אמנם חכמים העמידוהו ברשותו כדי שיתחייב בכרת. התוס' (ד"ה מאי טעמא) מקשים ששיטת עולא היא שיאוש כן קונה, ועונים שבעלמא סובר שקונה אך כאן לעניין הקרבה אינו קנוי משום מצווה הבאה בעבירה. מדייק מכך הדגל ראובן שיש פסול בחפצא, כי אם הקרבן עצמו היה כשר אלא שאינו מכפר על הבעלים היה צריך להיות ענוש כרת כשהקריבו מחוץ לעזרה. יש להעיר, שיש ראשונים שלא פירשו כתוס', כגון המאירי, וביארו שעולא באמת סובר שיאוש כדי לא קונה וזהו הטעם שמעיקר הדין אינו חייב כרת ולא מטעם מצווה הבאה בעבירה, ואם כן לשיטתם אין ראיה מהסוגיא שם לענייננו.
הירושלמי (שבת יג, ג) מחלק בין הקורע על מת בשבת שיצא ידי חובת קריעה לבין אוכל מצה גזולה שלא יצא ידי חובה, משום ש"תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה". וביארו האחרונים, שבמצה החפצא של המצווה עצמו הוא חפצא של עבירה ואילו בקורע בשבת פעולת הקריעה אמנם אסורה אך אין כאן חפצא של עבירה. מכך שרק כשיש חפצא של עבירה נאמר הפסול של מצווה הבאה בעבירה מסתבר שהפסול הוא בחפצא, כי אם היה מצד הגברא שלא עלתה לו המצווה, מה הטעם לחלק בין אם העבירה היא בחפצא או בפעולת הגברא.
נפקא מינות מחקירה זו
מובאים באחרונים נפקא מינות שונות הנובעות מחקירה זו, ונביא כמה מהן. ראשית, כפי שהבאנו למעלה, אם הפסול הוא בחפצא ודאי שמי שאכל בסוכה הבאה בעבירה נחשב גם כמבטל מצווה, אמנם אם זהו פסול בגברא יש מקום לומר כדברי המנחת חינוך שאף שאינו מקיים מכל מקום גם אינו נחשב כמבטל.
הקובץ שיעורים (ח"ב סי' לג ס"ק ג) עוסק בהרחבה באיסור בל תוסיף, וכותב שכדי לעבור על בל תוסיף לא צריך קיום מצווה אלא מספיק לעשות את מעשה המצווה גרידא. על פי זה מסתפק הוא לגבי אדם שישן ביום השמיני בסוכה הבאה בעבירה, האם מצווה הבאה בעבירה הוא פסול רק בקיום המצווה ואם כן יעבור על בל תוסיף או שפוגם במעשה המצווה עצמו ואם כן לא עבר על בל תוסיף הואיל ולא עשה כלל מעשה של מצווה. וכותב שאף שאל על כך את הגר"ח מבריסק ולא הכריע. אם כן, גם שאלה זו תלויה בחקירתנו.
האפיקי ים (ח"ב תחילת סי' לג) סובר שודאי פסול מצווה הבאה בעבירה אינו פסול בחפצא אלא שאינו יוצא ידי חובה, ולפיכך אם בנה סוכה הבאה בעבירה ולאחר שבנאה שוב פעל לכך שלא תהא העבירה (כגון שגזל סכך ולאחר שבנה שילם עליו, לולא היה פסוק הפוסל מטעם גזל או לשיטת הריטב"א שפסול גזל בסוכה גופו הוא מטעם מצווה הבאה בעבירה) הסוכה כשירה ואיננו אומרים שיש בעיה מצד "תעשה ולא מן העשוי". אם כן, לסוברים שזהו פסול בחפצא אכן תהא פסולה מצד "תעשה ולא מן העשוי".
אכילת קבע – מצווה חיובית על תנאי או איסור עשה לאכול בחוץ
השערי ישר חולק בנקודה נוספת על המנחת חינוך, וכותב שאף אם נאמר שאין פסול בחפצא היה מקום לקבל דברי המנחת חינוך רק אילו עיקר המצווה היה לא לאכול מחוץ לסוכה, שאז היה מקום לומר שכשבאה בעבירה אמנם אינו נחשב כמקיים מצווה לאכול בסוכה אך גם אינו נחשב כאוכל חוץ לסוכה, אולם הואיל ועיקר המצווה הוא לאכול בסוכה, ולפיכך איסורו של האוכל מחוץ לסוכה אינו עצם האכילה מחוץ לסוכה אלא ביטול המצווה לאכול בסוכה, ממילא כל שלא קיים המצווה למרות שנתקיימו תנאיה עבר על ביטולה. אמנם הוא לא נחשב כאוכל חוץ לסוכה אך הוא נחשב כאוכל בלי לקיים מצוות סוכה, ואם כן הריהו מבטל מצווה.
יש להתבונן מהו שורש מחלוקתם ומהי סברתו של המנחת חינוך, הרי סוף סוף כשמתקיימים התנאים התורה רוצה ומחייבת אותו לקיים המצווה ומה בכך שבמהותה היא קיומית. היה מקום לומר שנחלקו בהגדרת מצוות סוכה וציצית אם במקרה שנתקיימו התנאים הן מוגדרות לגמרי כמצוות חיוביות או שהואיל ובמהותן הן קיומיות אף כשנתקיימו התנאים אינן נחשבות לגמרי כחיוביות ולכן אין עונש על אי קיומן. אך הסברא אינה מובנת כפי שהקשינו, שסוף סוף במקרה שנתקיימו התנאים התורה מחייבת, ומדוע מי שלא קיים המצווה אינו נחשב כפושע וייענש. ועוד קשה, הרי המנחת חינוך מודה שאם יאכל חוץ לסוכה יעבור על ביטול מצווה וייענש, ואם המצווה מוגדרת כקיומית לעניין שאין נענשים על אי קיומה מדוע במקרה זה ייענש.
הגרי"ד סולוביצ'יק (רשימות שיעורים סוכה כה ע"א) הביא את דברי המנחת חינוך ואת דברי הגר"ח מבריסק (שהלך בדרכו של הגר"ש שקופ) וביאר שנחלקו לגבי מצוות סוכה, אם באכילה מחוץ לסוכה גם עוברים באיסור עשה או רק מבטלים קיום מצוות עשה . לדעת המנחת חינוך יש שני חלקים במצווה, מצווה חיובית לאכול בסוכה ואיסור אכילה מחוץ לסוכה. כדי ליישב את קושייתנו, מדוע לא עובר מצד אי קיום המצווה החיובית הרי סוף סוף בתנאים אלו זוהי מצווה חיובית, נראה לבאר שלדעתו המצווה החיובית מוגדרת כמצווה קיומית לגמרי, והטעם שאין לאכול פת מחוץ לסוכה אינו מצד שאז מתקיימים התנאים ההופכים את המצווה לחיובית אלא מצד החלק האיסורי לא לאכול חוץ לסוכה. לכן במקרה של מצווה הבאה בעבירה שאינו עובר על הצד האיסורי גם אין חיסרון מצד אי קיום הצד החיובי הואיל ואינו מחוייב לקיים. אך קשה להלום הדברים בלשונו של המנחת חינוך, שהגדיר בפירוש שכאשר מתקיימים התנאים דומה המצווה לתפילין שהיא חיובית.
אולי ניתן לבאר דעת המנחת חינוך באופן אחר, ולומר שהיות ויש דרך לא לקיים את המצווה וזוהי מצוה קיומית במהותה, מוכח שזו מצווה שאין קפידא על אי קיומה, ולכן אף אם נתקיימו התנאים שבהם היא מחוייבת עדיין אין הקפידא גדולה כפי שישנה במצוות חיוביות לגמרי. כאשר אוכל מחוץ לסוכה, הואיל ועשה פעולה חיובית כנגד רצון ה' נחשב לא רק כלא מקיים אלא כמבטל ועל כך יש קפידא ונענש, אולם כשישב בסוכה אלא שהיא באה בעבירה, הואיל ולא ביטלה אלא רק לא קיימה אינו נענש.
הביאור הלכה (סי' ס סע' ד ד"ה וי"א) כתב שלשיטת הב"ח שכוונה בסוכה היא לעיכובא, אם לא כיוון הוא עובר על ביטול המצוות עשה, והעיר הברכת אברהם (כז ע"ב ס"ק ו) שלדברי המנחת חינוך ודאי שלא נחשב כמבטל מצווה, כל שכן ממצווה הבאה בעבירה.
והנה בעניין הגדרת המצווה, השערי ישר מוכיח שמצוות סוכה וציצית (גם לאחר הכזית הראשון) אינן מוגדרות כמצוות קיומיות אלא כמצוות חיוביות על תנאי מהדין בשו"ע (או"ח סי' יג) שההולך בכרמלית ונמצאת טליתו פסולה אינו חייב להורידה משום שכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן, ואין איסור דאורייתא בהליכה עם טלית לא מצוייצת בשבת הואיל ואסור לקשור. מוכח מכך שהאיסור הוא אי קיום המצווה ללכת עם טלית מצוייצת ולכן כשאינו יכול לקשור אין מצווה, אך אם הייתה זו מצווה קיומית והאיסור היה מצד עצם ההליכה עם טלית שאינה מצוייצת לא היה בטל איסור זה אף בשבת. וכן מוכיח מדין מצטער הפוטר מן הסוכה, שכן אם היה איסור עצמי באכילה מחוץ לסוכה לא מסתבר שהתורה תפטור אלא בפיקוח נפש ככל עבירות שבתורה. ונראה שגם המנחת חינוך מודה לכך, אלא שנחלק כפי הסברנו לעיל.
בעל המאור (סוף פסחים כו ע"ב) שואל מדוע מברכים על ישיבה בסוכה בימי חול המועד ואילו על מצה לא, ומשיב שמצה היא רשות לפי שרשאי אדם לא לאכול כלל בכל ימי חול המועד, ואילו סוכה הינה חובה ולא יכול להיפטר ממנה, שהרי אי אפשר להימנע משינה שלושה ימים ואם כן חייב לישון בסוכה. ובתשב"ץ (ח"א סי' ק) כתב שזו מצווה קיומית ואין להוכיח מההכרח לישון משום שניתן להסתפק בנמנום ושינת עראי זקוקה לסוכה רק מדרבנן. יש להעיר, שהגדרת בעל המאור שזו מצווה חיובית אינה זהה בהכרח להגדרת מצווה כחיובית לשאר העניינים אלא רק לעניין הברכה, שלדעתו אם המציאות גורמת שיהא חייב לקיים המצווה יכול לברך "וציוונו". וודאי אין להשוות בין דבריו לדברי השואל ברשב"א שיובאו תכף, שבדבריו משמעות ההגדרה כחיובית היא שכופים את האדם לקיים את המצווה אף אם יש לו דרך מציאותית להימנע ממנה.
הרשב"א בתשובה (ח"ג רפז) הביא את דברי השואל שכדי ליישב את הקושיא המובאת בבעל המאור רצה לחדש שזוהי מצווה חיובית ואדם אכן מחוייב לעשות ישיבה כלשהי גם במשך חול המועד , והרשב"א חלק וכתב שפשוט שאם אדם הלך לדבר מצווה ולפיכך נפטר בכל ימי החג ובא ביום האחרון רשאי לצום ולא נכוף אותו להיכנס לסוכה ולאכול. ותירץ הוא את הקושיא, שמצה אינו מחוייב כלל לאכול אולם לשבת בסוכה אף שרשאי לא לאכול ולא לשבת מכל מקום אם אוכל מחוייב לשבת ולכן כשאוכל צריך לברך. אם כן, שיטת הרשב"א היא בית אב לשיטת המנחת חינוך והגר"ש שקופ, שזוהי מצווה קיומית וכשמתקיימים התנאים הופכת למצווה חיובית .
המהר"י ענגיל (גליוני הש"ס סוכה כז ע"א ד"ה שם ורבנן) מעלה אפשרות נוספת, והיא שהמצווה נחשבת חיובית משום שאדם מחוייב לדור בסוכה, אלא שהמהות של דירה מאפשרת להיות כל היום מחוץ לסוכה. יוצא מדבריו דבר מחודש, שיתכן שיש מצווה המוגדרת כחיובית למרות שבפועל בגלל גדריה יתכן שלא יקיימה (יש ליישב שמוגדרת כחיובית בגלל שמחוייב לא לבטלה), ואולי סובר שאכן נחשב כמקיימה אף כשנמצא מחוץ לסוכה, אך גם זהו חידוש גדול כי לפי זה לכאורה גם אם אדם בנה סוכה וכל החג ישב חוצה לה, הוא קיים את המצווה הואיל וכך הם גדרי דירה.
בדרך זו הלך גם המנחת אשר (מועדים, סוכה סי' לב) וכתב בפירוש שאכן אף כל זמן שנמצא מחוץ לסוכה נחשב שמקיים את מצוותה, משום שהמצווה אינה לשבת כל שעה בסוכה אלא לקבוע דירתו בסוכה . אולם גם הוא סייג שחייב לפחות פעם אחת לשבת בסוכה במשך החג ונראה שהבין שאם פעם אחת ישב בסוכה אפשר להגדיר שזוהי דירתו אף כשאינו שוהה בה, אולם לא שייך להגדיר שזוהי דירתו כשמעולם לא שהה בה. והביא ראיה לשיטתו מדברי הר"ן על המשנה בדף מח ע"א. המשנה אומרת שאף לאחר שסיים סעודתו ביום האחרון של סוכות לא יפרק סוכתו. רש"י (ד"ה לא יתיר) נימק שיתכן שתזדמן לו סעודה נוספת בהמשך, אולם הר"ן (כג ע"א) נימק שאמרה התורה "בסוכות תדורו שבעת ימים" ולכן צריך שתהא לו סוכה כל שבעה, ומוסיף שלפיכך ראוי שכל שבעה יהיו כליו הנאים בסוכה. משמע מדבריו שבעצם העובדה שיש לו סוכה וכליו שם האדם מקיים את המצווה אף אם אינו שוהה בה.
בהמשך מציין שכך סבר גם השואל ברשב"א אולם לכאורה הרשב"א חלק, אך מסיק שנראה שאף הרשב"א לא חלק באופן עקרוני על היסוד שנחשב כמקיים המצווה אף כשאינו שוהה בסוכה, אלא שלדעתו אין חיוב שישב בה אפילו פעם אחת. כפי שכתבנו, נראה יותר שהשואל ברשב"א הלך בדרך שונה מהמנחת אשר והמהר"י ענגיל, ולשיטתו אין הוא מקיים המצווה כשאינו בסוכה, והמצווה מוגדרת כחיובית רק משום שהוא מחוייב לפחות פעם אחת לשבת בה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













