(ט. 1+ עד ט: שליש תחתון)

חלק א – סוכה לשמה

ב"ה – לא צריך לשמה

ב"ש – צריך (ואם עשאה סתם בתוך 30 מניחים שזה בשביל סוכות).

המקור של ב"ש

1. 1."חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'" (ויקרא כג) - לשם מצוות ה'.

דחייה – מלמד שהסוכה מוקצה ואסורה בהנאה כל שבעה
(ר"ע – לה', ר"י ב"ב – היקש לקרבן חגיגה (חג)).

1. 2."חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים" (דברים טז) -

ב"ש - לעשות לשם החג.

ב"ה – שעושים סוכה גם בחג (בחוה"מ), ולב"ש לא עושים (כר"א בדף כז:, שלומד שאסור מפסוק זה, כי צריך סוכה לכל החג).

(ט. שליש תחתון, נציג לפי איך שאנחנו מבינים את מגמת הגמרא)

1. 3.לכאורה יש מקור נוסף מאותו פסוק - "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ"
   (שהרי גם בציצית כתוב - "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" ולומדים לשם חובך.

רב – תלייה לשמה (ולא שכבר תלוי)
שמואל – גם טווייה לשמה (ולא שכבר טווי (סיסין))

            דחייה–בסוכה "לך" נצרך לאפוקי סוכה גזולה.

                                                (ואילו בציצית פסול גזולה נלמד מ"ועשו להם ציצית").

חלק ב –סוכה תחת האילן פסולה

הקדמה - יש שתי בעיות:

1. 1.הסכך מחובר פסול –

את זה אפשר לפתור על ידי ביטול ברוב כמשנה בדף יא.– שאם הדלה גפן על הסוכה וסיכך – כשר כשיש רוב כשר.

1. 2.לא סוכה תחת משהו -
   "בסוכות תשבו" – ולא בסוכה תחת האילן/סוכה/בית.

רבא – אם האילן חמתו מרובה מצילתו – כשרה.

            מקור - מהדמיון במשנה לבית, שבית צילתו מרובה מחמתו.

מקשים–זה פותר רק את הבעיה השנייה (סוכה מתחת למשהו),
אבל עדיין יש את הבעיה הראשונה– זה סכך פסול.

(וכאן אי אפשר לומר שבטל, שהרי הפסול והכשר לא קרובים ומעורבים!).

תשובה– מדובר שהם כן מעורבים (שחבט את הענף והשפילו צמוד לסכך), ואז הבעיה השנייה נעלמה, והבעיה הראשונה נפתרה בביטול.
והחידוש – שלא גוזרים אטו לא חבטן.

והרי זה מפורש במשנה בדף יא!

תשובה – החידוש זה שמותר אפילו לכתחילה.