ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
במועד קטן ט ע"ב דנה הגמרא ביחס בין לימוד תורה לקיום מצוות, האם העוסק בלימוד נפטר בשעות אלו מכל המצוות כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה או שהדין שונה. הגמרא מקשה שמצד אחד כתוב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" ומשמע שדווקא חפציך לא אבל מצוות שהן חפצי שמים כן, אך מאידך כתוב גם "כל חפצים לא ישוו בה" ומשמע שאף חפצי שמים. ומתרצת הגמרא, שבמצוות היכולות להיעשות על ידי אחרים יש להמשיך לעסוק בתורה ולא להפסיק לצורך קיום המצווה ואילו באינן יכולות להיעשות על יד אחרים יש להפסיק ולקיים המצווה.
וכן מצאנו ביחס למצוות סוכה, שהגמרא בדף כח ע"ב שואלת כיצד אדם עושה סוכתו קבע, ומונה את הדברים שעושה בסוכה וביחס ללימוד תורה כותבת שיש לגרוס בסוכה אמנם ללמוד בעיון מחוץ לסוכה, ונימק רש"י (ד"ה בר ממטללתא) את החילוק שהשינון דורש טירחה וריכוז ופטור משום מצטער, ומשמע מנימוקו שאינו נפטר מדין העוסק במצווה. אין לדחות שכבר התחייב קודם במצוות סוכה, כי אם כן הוא הדין לגבי ההולכים להקביל פני רבם או לפדות שבויים, ועל כך כבר השיב המהר"ח אור זרוע (סימן קפג), שמותר לצאת אף לדבר הרשות וכל שכן לדבר מצווה, ולכן מותר באמצע החג לצאת לדרך, ולאחר שכבר התחיל במצווה אחרת יכול לישון בחוץ משום שפטור ממצוות סוכה, ואם כן הוא הדין לענייננו. אולם ניתן לדחות שאכן פטור מצד שני הטעמים ורש"י נקט בטעם הבסיסי יותר לפיו כלל אינו מחוייב לשבת בסוכה הואיל והוא מצטער.
אולם קשה כי בסוגייתנו (כו ע"א) אומרת הגמרא שההולכים לדבר מצווה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ולפיכך כשרב חסדא ורבה בר רב הונא היו הולכים בחג לריש גלותא לא ישנו בדרך בסוכה. ומבאר רש"י שהלכו לשמוע את הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא. וצריך עיון, שהרי אם לימוד התורה עצמו אינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שההכנה למצוות לימוד תורה לא תדחה. כמו כן, על דברי המשנה (כה ע"ה) ששלוחי מצווה פטורים, ביאר רש"י: "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים".
יש להוסיף על כך את דברי המהר"ח אור זרוע (סי' קפג) הלומד מרב חסדא ורבה בר רב הונא ש"הבחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם, כרב חסדא וכרבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה", והוסיף שמכל מקום אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולים כפי שנשים רשאיות לברך, ועולה מכך שלדעתו אפילו מתפילין וציצית פטורים.
עוד יש לעמוד בעניין זה על דברי הרמב"ם לגבי מצוות פרייה ורבייה (אישות טו, ב), שכתב: "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהועסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה". דינו של הרמב"ם ובפרט טעמו "כל שכן בתלמוד תורה" אינו מובן, שהרי הגמרא במועד קטן אמרה שדווקא תלמוד תורה שונה בכך ואינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.
לגבי סוגייתנו, יישב הראי"ה קוק זצ"ל (טוב רואי סוכה כו ע"א) ששמיעת הדרשה מריש גלותא הייתה בגדר כבוד התורה וכבוד הכלל התלוי בכבוד הנשיאות, שהיא מצווה מעבר לתלמוד תורה שיש בה. יש להקשות על כך מרש"י על המשנה (כה ע"א) האומרת ששלוחי מצווה פטורים מן הסוכה, שביאר "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים" ומשמע שכל מקרה עומד בפני עצמו, ונצטרך לדחוק ששני המקרים הראשונים הם אותו מקרה, שהולך להקביל פני רבו וללמוד ממנו תורה.
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב ד"ה ובחי') יישב את הקושי בדברי רש"י על פי ר"י מקורביל המובא בתוס' בכתובות (יז ע"א ד"ה מבטלין). בהלכות דרך ארץ מספר רבי עקיבא שבתחילת תשמישו לפני חכמים מצא פעם מת מצווה וטיפל בו, ואמרו לו רבותיו שעל כל פסיעה ופסיעה כאילו שפך דם נקי. והקשו התוס' מהגמרא שם האומרת שמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ותירץ ר"י מקורביל שדווקא לימוד תורה מבטלין אך לא שימושה, שכן אמרו חז"ל ש"גדול שימושה יותר מלימודה". על פי זה מיישב האור שמח שלגבי כל המצוות הכלל שיש להפסיק מהלימוד לצורך מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים נאמר דווקא בלימוד תורה גרידא ולא בשימוש תלמידי חכמים, ומעמיד את סוגייתנו שבאו לשמש תלמידי חכמים ולא רק ללמוד. את המושג "שימוש" מבאר על פי דברי רש"י בברכות שהכוונה לגמרא שהיו מתאספים יחד ודנים בטעמי המשניות. על פי חילוק זה נוכל לתרץ גם את רב חסדא ורבה בר רב הונא ולומר שהואיל והלכו לרבם הרי שיש כאן לימוד באופן של שימוש תלמידי חכמים ולא לימוד גירסא גרידא. שם התירוץ יהיה מחודש יותר הואיל ולא מדובר על הליכה לתקופה גדולה בה בונים את יסודות הלימוד ודרך העיון שהרי ההליכה היא רק למשך החג.
ביישוב הרמב"ם נאמרו הסברים רבים, ונביא כמה מהם.
ערוך השולחן (אה"ע פ"א הל' יג-יד) מבאר שאמנם באופן כללי מצוות לימוד תורה אינה דוחה שאר מצוות, אולם פרייה ורבייה (להוליד בן ובת) היא מצווה שאינה עוברת ויוכל לקיימה גם בעתיד, ולפיכך אינה דוחה מצוות תלמוד תורה. ולגבי בן עזאי שלא קיים כלל מיישב שדבק כל כך בתורה עד שהיה אנוס וכלל לא יכול היה להינשא ואולי אף היה בכך פיקוח נפש. באופן דומה כותב הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה ח"א אה"ע סי' סו), שבמצוות פרייה ורבייה האדם לא מצווה לעשותה מיד אלא במשך כל חייו, ורק מטעם "זריזים מקדימים" ראוי ונכון להקדימה במידת האפשר, והואיל ולימוד תורה אינו נדחה ממצווה היכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שאינו נדחה משום מצווה היכולה להיעשות על ידי עצמו במועד מאוחר יותר.
שו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ג הל' א) מחדש שיש שני גדרים בלימוד תורה – ידיעת התורה ועסק התורה. מלבד המצווה לעסוק ולהגות בדברי תורה אנו מצווים לדעת אותה, וידיעה זו כוללת את ידיעת תרי"ג מצוות בתנאיהן ודקדוקיהן. הנאמר במועד קטן שיש להפסיק לצורך קיום מצוות שאינן יכולות להיעשות על ידי אחרים הוא דווקא לגבי הפסקה מהעיסוק והפלפול בתורה, אמנם מהלימוד לידיעת התורה אין להפסיק עבור כך. על פי זה מיישב את ההלכה שברמב"ם לפיה השוקד על לימוד התורה רשאי לדחות את נישואיו, הואיל ומדובר בשלב של הלימוד לצורך ידיעת התורה ואם יינשא יהיו ריחיים על צווארו ולא יוכל לשקוד על ידיעת התורה. משמע מדבריו שאף לימוד של ידיעת התורה לא יפטור ממצוות תפילין וכד' שקיומן אורך זמן מועט, הואיל ויוכל לשוב מיד ללימודו ולא יגרמו למנוע ממנו את ידיעת התורה.
דברי ערוך השולחן שייכים דווקא לגבי מצוות פרו ורבו, אולם על פי תירוצו של שולחן ערוך הרב נוכל לתרץ גם את דברי רש"י על המשנה ולומר שמדובר בהליכה לצורך הלימוד הבסיסי של ידיעת התורה, ומסתבר שכך היא הרגילות כשהולכים ללמוד ולא נשארים ללמוד בבית או לידו.
לגבי, רב חסדא ורבה בר רב הונא, כבר הבאנו לעיל את תירוץ הראי"ה, וכן כתבנו שניתן לתרץ על פי חילוקו של האור שמח, למרות ששם יותר דחוק תירוצו הואיל ומדובר שהליכה לימי החג בלבד. תירוץ שולחן ערוך הרב יהיה מרווח יותר לגבי מקרה זה, הואיל וגם לגבי דרשת הרגל ניתן לומר שהלכו ללמוד את הלכות הרגל, כפי שהיה מקובל בדרשות אלו, ולכן גם זה שייך לחלק ידיעת התורה.
כעת נותר לעמוד על חידושו של המהר"ח אור זרוע וליישבם. יישוב הראי"ה קוק לא יועיל, משום שהמהר"ח אור זרוע חידש שתלמידים ההולכים לבית רבם פטורים בכל השנים הללו, ואם כן לא מדובר על כבוד תורה. אמנם נוכל ליישב לפי תירוצו של האור שמח, שיש חילוק בין לימוד תורה לשימושה, שהרי אף ההולכים מספר שנים לבית רבם עוסקים בלימוד וליבון טעמי ההלכות ויסודותיהם, וכן ניתן ליישב על פי חילוקו של שולחן ערוך הרב, שכן בשנים אלו עוסקים הנערים בידיעת התורה.
הטעם שלימוד נדחה מפני מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים
באופן פשוט נראה שהטעם שתלמוד תורה אינו פוטר משאר המצוות כשם שהעוסק בשאר המצוות נפטר הוא, שלמרות שאדרבה מצוות לימוד תורה גדולה יותר, מכל מקום רצון התורה שנקיימה ונביאה לידי מעשה, וכדברי רבי יוחנן במדרש (ויקרא רבה, בחוקותי פרשה לה), ש"הלמד שלא לעשות נוח לו כאילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם".
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב) מנמק באופן אחר וכותב שהמצוות ניתנו לכל ישראל באופן שווה לעומת המידות בהן לא פירטה התורה הדרכות מדוייקות משום שבהן יש הבדל בהדרכה בין אדם לאדם לכל אחד לפי מעלתו וכישוריו, וכך גם במצוות לימוד תורה, גודל המחוייבות להתמיד בלימודה משתנה מאדם לאדם. באופן מהותי לימוד התורה גדול יותר והוא שקול ככל המצוות, ולכן כאשר אדם לא מחוייב במצווה מסויימת ויש לו אפשרות לבחור אם ללכת ולקיים מצוות כל שהן או ללמוד תורה עדיף שילמד תורה, אולם כאשר מוטלת עליו מצווה שהוא מחוייב בה, אף שלימוד התורה גדול יותר עליו לעשות את המצווה לפי שהיא כמסגרת בסיסית שכל ישראל שווים ומחוייבים בה, ורק על גבה יכול כל אחד להוסיף ולהתעלות.
הקהלות יעקב (ברכות סי' טו) מנמק באופן שלישי וכותב שגדר החיוב של לימוד תורה הוא בכל עת של פנאי, ולפיכך כאשר ישנן מצוות לפניו אין עת זו מוגדרת כעת חיוב של לימוד תורה, וממילא ודאי שאין הלימוד דוחה מצוות אחרות.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.











