ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
במועד קטן ט ע"ב דנה הגמרא ביחס בין לימוד תורה לקיום מצוות, האם העוסק בלימוד נפטר בשעות אלו מכל המצוות כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה או שהדין שונה. הגמרא מקשה שמצד אחד כתוב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" ומשמע שדווקא חפציך לא אבל מצוות שהן חפצי שמים כן, אך מאידך כתוב גם "כל חפצים לא ישוו בה" ומשמע שאף חפצי שמים. ומתרצת הגמרא, שבמצוות היכולות להיעשות על ידי אחרים יש להמשיך לעסוק בתורה ולא להפסיק לצורך קיום המצווה ואילו באינן יכולות להיעשות על יד אחרים יש להפסיק ולקיים המצווה.
וכן מצאנו ביחס למצוות סוכה, שהגמרא בדף כח ע"ב שואלת כיצד אדם עושה סוכתו קבע, ומונה את הדברים שעושה בסוכה וביחס ללימוד תורה כותבת שיש לגרוס בסוכה אמנם ללמוד בעיון מחוץ לסוכה, ונימק רש"י (ד"ה בר ממטללתא) את החילוק שהשינון דורש טירחה וריכוז ופטור משום מצטער, ומשמע מנימוקו שאינו נפטר מדין העוסק במצווה. אין לדחות שכבר התחייב קודם במצוות סוכה, כי אם כן הוא הדין לגבי ההולכים להקביל פני רבם או לפדות שבויים, ועל כך כבר השיב המהר"ח אור זרוע (סימן קפג), שמותר לצאת אף לדבר הרשות וכל שכן לדבר מצווה, ולכן מותר באמצע החג לצאת לדרך, ולאחר שכבר התחיל במצווה אחרת יכול לישון בחוץ משום שפטור ממצוות סוכה, ואם כן הוא הדין לענייננו. אולם ניתן לדחות שאכן פטור מצד שני הטעמים ורש"י נקט בטעם הבסיסי יותר לפיו כלל אינו מחוייב לשבת בסוכה הואיל והוא מצטער.
אולם קשה כי בסוגייתנו (כו ע"א) אומרת הגמרא שההולכים לדבר מצווה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ולפיכך כשרב חסדא ורבה בר רב הונא היו הולכים בחג לריש גלותא לא ישנו בדרך בסוכה. ומבאר רש"י שהלכו לשמוע את הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא. וצריך עיון, שהרי אם לימוד התורה עצמו אינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שההכנה למצוות לימוד תורה לא תדחה. כמו כן, על דברי המשנה (כה ע"ה) ששלוחי מצווה פטורים, ביאר רש"י: "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים".
יש להוסיף על כך את דברי המהר"ח אור זרוע (סי' קפג) הלומד מרב חסדא ורבה בר רב הונא ש"הבחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם, כרב חסדא וכרבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה", והוסיף שמכל מקום אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולים כפי שנשים רשאיות לברך, ועולה מכך שלדעתו אפילו מתפילין וציצית פטורים.
עוד יש לעמוד בעניין זה על דברי הרמב"ם לגבי מצוות פרייה ורבייה (אישות טו, ב), שכתב: "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהועסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה". דינו של הרמב"ם ובפרט טעמו "כל שכן בתלמוד תורה" אינו מובן, שהרי הגמרא במועד קטן אמרה שדווקא תלמוד תורה שונה בכך ואינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.
לגבי סוגייתנו, יישב הראי"ה קוק זצ"ל (טוב רואי סוכה כו ע"א) ששמיעת הדרשה מריש גלותא הייתה בגדר כבוד התורה וכבוד הכלל התלוי בכבוד הנשיאות, שהיא מצווה מעבר לתלמוד תורה שיש בה. יש להקשות על כך מרש"י על המשנה (כה ע"א) האומרת ששלוחי מצווה פטורים מן הסוכה, שביאר "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים" ומשמע שכל מקרה עומד בפני עצמו, ונצטרך לדחוק ששני המקרים הראשונים הם אותו מקרה, שהולך להקביל פני רבו וללמוד ממנו תורה.
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב ד"ה ובחי') יישב את הקושי בדברי רש"י על פי ר"י מקורביל המובא בתוס' בכתובות (יז ע"א ד"ה מבטלין). בהלכות דרך ארץ מספר רבי עקיבא שבתחילת תשמישו לפני חכמים מצא פעם מת מצווה וטיפל בו, ואמרו לו רבותיו שעל כל פסיעה ופסיעה כאילו שפך דם נקי. והקשו התוס' מהגמרא שם האומרת שמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ותירץ ר"י מקורביל שדווקא לימוד תורה מבטלין אך לא שימושה, שכן אמרו חז"ל ש"גדול שימושה יותר מלימודה". על פי זה מיישב האור שמח שלגבי כל המצוות הכלל שיש להפסיק מהלימוד לצורך מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים נאמר דווקא בלימוד תורה גרידא ולא בשימוש תלמידי חכמים, ומעמיד את סוגייתנו שבאו לשמש תלמידי חכמים ולא רק ללמוד. את המושג "שימוש" מבאר על פי דברי רש"י בברכות שהכוונה לגמרא שהיו מתאספים יחד ודנים בטעמי המשניות. על פי חילוק זה נוכל לתרץ גם את רב חסדא ורבה בר רב הונא ולומר שהואיל והלכו לרבם הרי שיש כאן לימוד באופן של שימוש תלמידי חכמים ולא לימוד גירסא גרידא. שם התירוץ יהיה מחודש יותר הואיל ולא מדובר על הליכה לתקופה גדולה בה בונים את יסודות הלימוד ודרך העיון שהרי ההליכה היא רק למשך החג.
ביישוב הרמב"ם נאמרו הסברים רבים, ונביא כמה מהם.
ערוך השולחן (אה"ע פ"א הל' יג-יד) מבאר שאמנם באופן כללי מצוות לימוד תורה אינה דוחה שאר מצוות, אולם פרייה ורבייה (להוליד בן ובת) היא מצווה שאינה עוברת ויוכל לקיימה גם בעתיד, ולפיכך אינה דוחה מצוות תלמוד תורה. ולגבי בן עזאי שלא קיים כלל מיישב שדבק כל כך בתורה עד שהיה אנוס וכלל לא יכול היה להינשא ואולי אף היה בכך פיקוח נפש. באופן דומה כותב הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה ח"א אה"ע סי' סו), שבמצוות פרייה ורבייה האדם לא מצווה לעשותה מיד אלא במשך כל חייו, ורק מטעם "זריזים מקדימים" ראוי ונכון להקדימה במידת האפשר, והואיל ולימוד תורה אינו נדחה ממצווה היכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שאינו נדחה משום מצווה היכולה להיעשות על ידי עצמו במועד מאוחר יותר.
שו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ג הל' א) מחדש שיש שני גדרים בלימוד תורה – ידיעת התורה ועסק התורה. מלבד המצווה לעסוק ולהגות בדברי תורה אנו מצווים לדעת אותה, וידיעה זו כוללת את ידיעת תרי"ג מצוות בתנאיהן ודקדוקיהן. הנאמר במועד קטן שיש להפסיק לצורך קיום מצוות שאינן יכולות להיעשות על ידי אחרים הוא דווקא לגבי הפסקה מהעיסוק והפלפול בתורה, אמנם מהלימוד לידיעת התורה אין להפסיק עבור כך. על פי זה מיישב את ההלכה שברמב"ם לפיה השוקד על לימוד התורה רשאי לדחות את נישואיו, הואיל ומדובר בשלב של הלימוד לצורך ידיעת התורה ואם יינשא יהיו ריחיים על צווארו ולא יוכל לשקוד על ידיעת התורה. משמע מדבריו שאף לימוד של ידיעת התורה לא יפטור ממצוות תפילין וכד' שקיומן אורך זמן מועט, הואיל ויוכל לשוב מיד ללימודו ולא יגרמו למנוע ממנו את ידיעת התורה.
דברי ערוך השולחן שייכים דווקא לגבי מצוות פרו ורבו, אולם על פי תירוצו של שולחן ערוך הרב נוכל לתרץ גם את דברי רש"י על המשנה ולומר שמדובר בהליכה לצורך הלימוד הבסיסי של ידיעת התורה, ומסתבר שכך היא הרגילות כשהולכים ללמוד ולא נשארים ללמוד בבית או לידו.
לגבי, רב חסדא ורבה בר רב הונא, כבר הבאנו לעיל את תירוץ הראי"ה, וכן כתבנו שניתן לתרץ על פי חילוקו של האור שמח, למרות ששם יותר דחוק תירוצו הואיל ומדובר שהליכה לימי החג בלבד. תירוץ שולחן ערוך הרב יהיה מרווח יותר לגבי מקרה זה, הואיל וגם לגבי דרשת הרגל ניתן לומר שהלכו ללמוד את הלכות הרגל, כפי שהיה מקובל בדרשות אלו, ולכן גם זה שייך לחלק ידיעת התורה.
כעת נותר לעמוד על חידושו של המהר"ח אור זרוע וליישבם. יישוב הראי"ה קוק לא יועיל, משום שהמהר"ח אור זרוע חידש שתלמידים ההולכים לבית רבם פטורים בכל השנים הללו, ואם כן לא מדובר על כבוד תורה. אמנם נוכל ליישב לפי תירוצו של האור שמח, שיש חילוק בין לימוד תורה לשימושה, שהרי אף ההולכים מספר שנים לבית רבם עוסקים בלימוד וליבון טעמי ההלכות ויסודותיהם, וכן ניתן ליישב על פי חילוקו של שולחן ערוך הרב, שכן בשנים אלו עוסקים הנערים בידיעת התורה.
הטעם שלימוד נדחה מפני מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים
באופן פשוט נראה שהטעם שתלמוד תורה אינו פוטר משאר המצוות כשם שהעוסק בשאר המצוות נפטר הוא, שלמרות שאדרבה מצוות לימוד תורה גדולה יותר, מכל מקום רצון התורה שנקיימה ונביאה לידי מעשה, וכדברי רבי יוחנן במדרש (ויקרא רבה, בחוקותי פרשה לה), ש"הלמד שלא לעשות נוח לו כאילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם".
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב) מנמק באופן אחר וכותב שהמצוות ניתנו לכל ישראל באופן שווה לעומת המידות בהן לא פירטה התורה הדרכות מדוייקות משום שבהן יש הבדל בהדרכה בין אדם לאדם לכל אחד לפי מעלתו וכישוריו, וכך גם במצוות לימוד תורה, גודל המחוייבות להתמיד בלימודה משתנה מאדם לאדם. באופן מהותי לימוד התורה גדול יותר והוא שקול ככל המצוות, ולכן כאשר אדם לא מחוייב במצווה מסויימת ויש לו אפשרות לבחור אם ללכת ולקיים מצוות כל שהן או ללמוד תורה עדיף שילמד תורה, אולם כאשר מוטלת עליו מצווה שהוא מחוייב בה, אף שלימוד התורה גדול יותר עליו לעשות את המצווה לפי שהיא כמסגרת בסיסית שכל ישראל שווים ומחוייבים בה, ורק על גבה יכול כל אחד להוסיף ולהתעלות.
הקהלות יעקב (ברכות סי' טו) מנמק באופן שלישי וכותב שגדר החיוב של לימוד תורה הוא בכל עת של פנאי, ולפיכך כאשר ישנן מצוות לפניו אין עת זו מוגדרת כעת חיוב של לימוד תורה, וממילא ודאי שאין הלימוד דוחה מצוות אחרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
