ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
כתוב בברייתא, ב-פא: שמוסיפים מחול על הקודש לפני ואחרי יו"כ, כלומר שצריך לקבל על עצמו שלגביו ינהג כבר יו"כ על כל דיניו עוד לפני שחל מדאורייתא, וכן בסוף יו"כ צריך להמשיך ולהתנהג עוד זמן מה כאילו עדין יום כיפור, כדי להוסיף מהחול על הקודש. אותו דין נוהג בכל שבת ויו"ט, וזה נלמד מהפסוק "מערב עד ערב וגו'". כתוב בברייתא בדף פ"א. , שלמרות שיש חיוב מהתורה בתוספות הללו, מ"מ לא נענשים על חילול שבת או יו"ט בזמן התוספת; לא כרת ולא מלקות. זה נלמד מהפסוק: "בעצם היום הזה" – על עיצומו של יום ענוש, אך על התוספת לא ענוש. מהברייתא הזו, שאומרת שלא ענוש על תוספת, אפשר ללמוד גם על עצם הדין של תוספת, כי אם הפסוק ממעט את זמן התוספת מעונש, רואים כמובן שיש כזה מושג בכלל. ולכן, מי שסובר את הברייתא הזו, לא ידרוש את הפס' "מערב עד ערב" ללמד על דין תוספת, כי כבר יש פסוק שמלמד על עצם הדין של תוספת. אלא הוא ידרוש זאת ללמד על מצוות אכילה בתשיעי, שמי שאוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
נראה שיש מחלוקת תנאים בשאלה האם יש דין תוספת בשבת ויו"ט. לפי הברייתא של מ"ערב עד ערב", הייתור של "תשבתו שבתכם" בא ללמד על שבת ויו"ט, ולפי הברייתא של "בעצם היום הזה" אין לכך מקור.
אלא שברי"ף כתוב שהברייתות לא סותרות, ובאמת תמיד יש דין תוספת לכו"ע, ואין עונש.
השיטות להלכה
הרמב"ם חולק וסובר שדין התוספת זה רק לגבי הענוי ביו"כ, כפשט הפסוק. הרב המגיד אומר שאין לפי הרמב"ם דין תוספת מלאכה, לא ביו"כ ולא בשאר מועדים ושבתות. והכס"מ אומר שאפילו לא מדבנן (ברב המגיד אפשר היה לומר שרק מדאורייתא אין אך מדרבנן יש). וקשה על הרמב"ם, שאפילו הברייתא בפא, דיברה גם על תוספת מלאכה, אז המקור לרמב"ם שיש דין תוספת רק לענוי יו"כ ולא למלאכה? הטור אומר שיש תוספת גם בעינוי וגם במלאכה, אך הזכיר זאת רק ביו"כ ולא בשבתות יו"ט, הט"ז מסביר שהטור לומד מהברייתא בפא, שלא הזכירה שבתות ויו"ט הב"י תמה למה הטור לא פרש כרא"ש (ורי"ף) שיש דין תוספת גם בשבתות ויו"ט?! יוצא שחוץ מרמב"ם וטור יש הרבה שפוסקים שיש דין תוספת שבת. השו"ע בסימן רסא' מביא זאת בתור י"א שיש תוספת, וממה שכותב השו"ע לגבי יציאת שבת משמע שכך סובר הוא להלכה.
חקירה במהות זמן התוספת
לפי הרמב"ם איסור עשיית מלאכה במוצאי שבת זה בגלל שהוא לפני מצוות הבדלה, אך לפי השו"ע זה בגלל שעדיין שבת לא יצאה, ונ"מ אם יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול על הכוס שלרמב"ם עדיין יהיה אסור ולשו"ע בכה"ג יהיה מותר. והרמ"א מביא שיטה שמלאכות קטנות מותר, וזה ודאי שמא לא יבדיל רואים פה שהרמב"ם לשיטתו, שאין דין תוספת, והשו"ע לשיטתו שיש תוספת.
יש לחקור האם לאחר שקיבל תוספת שבת הזמן הזה נחשב לשבת עצמה או שזה זמן שעומד בפני עצמו ויש לו רק דין של שבת לעניין הלכות מסויימות?
הטור אומר שמי שמפסיק לאכול ומקבל תענית - התחילה התענית – אך מביא רמב"ן שאומר שאין חלוקת של קבלה בסתם תעניות (חוץ מיו"כ). והב"י מסביר את הרמב"ן שהתורה קבעה תוספת כלשהי, והאדם על ידי קבלתו רק מרחיב את החלות של התורה. אך בשאר תעניות, יום שהתחיל לאכול בו לא יהפך לתענית ואין חלוקת של תוספת – ונראה שמחלוקתם תלויה בזה אם התוספת היא חלק מהיום הקדוש עצמו- צודק הרמב"ן, אך אם לא – צודק הטור, כי לפי זה הקבלה היא רק נדר.
דעת הט"ז בנ"ל
הט"ז (בסוף רצא ס"ק ו') אומר שאפשר לאכול את כל סעודת השבת בזמן של התוספת, אך מביא את דעת המהרש"ל שאומר שצריך לאכול בלילה לפחות כזית ושוב, זו אותה מחלוקת, האם זה שבת ממש או לא.
המנחת יצחק אומר שזה תלוי בלימודים אם נלמד מהברייתא של "בעצם היום" – משמע שעונש אין, אך לכל דבר זה שווה. אך הלימוד מערב עד ערב מלמד על תוספת שלא שווה ליום עצמו.
הט"ז מביא דעה שלשבת בסוכה ולברך עליה, וגם לעשות קידוש של שמיני עצרת, בזמן התוספת של שמיני עצרת – זה תרתי דסתרי ולכן אין לאכול עד חשכה. אך הט"ז עצמו חולק, ואומר שבזמן התוספת של שמיני עצרת האדם נכנס לשמיני עצרת לגמרי מדאורייתא, ופטור מלברך על הסוכה. הרמ"א אומר (בסימן רסג') שמי שקיבל שבת יכול לומר לחבירו לעשות לו מלאכה וכך במוצאי שבת הט"ז מביא לבוש שאומר שלדעת הרמ"א, האדם מקבל על עצמו תוספת למחצה – שהוא אסור במלאכה אך חברו יוכל לעשות לו. אך הט"ז עצמו אומר שמה שמותר לאחרים, מותר לומר לאחר לעשות לו, גם אם לו עצמו, אסור לגמרי, ולכן רק מצד שמלאכת אחר לא קיבל על עצמו ואם כן צודק הרמ"א ואין לחלק בין ע"ש למוצאי שבת. והט"ז לכן לשיטתו שזה לא נדר אלא דין, והשבת ממש מתפשטת על ידי הקבלה עוד זמן.
קבלת יו"כ שחל בשבת
ביו"כ שחל בשבת, יש מחלוקת מה יקבל קודם שבת או יו"כ. היעב"ץ אומר שקודם יקבל שבת והמטה אפשרים אומר שקודם יקבל יו"כ, והחלקת יואב אומר שיקבל קודם שבת כי אם יקבל יו"כ קודם לא יוכל לקבל שבת, כי אין איסור חל על איסור, לעומת יו"כ שהוא איסור רחב יותר משבת ויחול עליה, אך לדברינו בכל מקרה יוכל לקבל יו"כ קודם, כי אם זה יום ארוך מדאורייתא ולא חלק אחר הרי ששני הדברים (גם שבת וגם יו"כ) יחולו ביחד, כי שניהם – המשמעות שלהם שיבוא הערב כבר ביום ואם זה נדר יכול לעשות נדר לחצאין.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
















