ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(ז. 2+ עד ז: 2-)
חלק א – המשך: האם מותר לבעול בראשונה בשבת ויו"ט
א. אמוראים שהתירו
- ר' אמי התיר בשבת, ולגבי הכתובה – נתנו לה מטלטלין כמשכון עד שיכתבו את הכתובה,
שכן החיוב חל גם ללא כתובה, אלא שבמקום שכותבים אסור שיהיו יחד ללא כתובה כי לא סומכת דעתה, ואם נותנים לה משכון סומכת דעתה). - רב זביד התיר (וי"א שהוא עצמו כך עשה).
- רב יהודה לפי רב פפי.
(דילוג ז. 7+ עד אמצע העמוד)
- רי"ח בציידן – אסר.
ר' יעקב – הורה שאסור (והגמרא מביאה שתי דוגמאות שלשון הוראה שייכת גם באיסור, ולא רק בהיתר).
רנבי"צ-ר' אבהו – שאלו את רי"ח ואסר.
- הלכתא – מותר.
(ז. 7+)
ב. ביו"ט – רב יהודה לפי רב פפא התיר דווקא ביו"ט.
סברא – מתוך שהותרה חבורה לצורך אכילה (שחיטה), הותרה שלא לצורך (כדעת ב"ה בביצה).
שואל רב פפי – אם כך נתיר גם מוגמר? (בישום כלים על האש, מתוך שהותרה הבערה לצורך).
רב פפי – מתירים רק בדבר השווה לכל נפש ("אך אשר יאכל לכל נפש").[1]
קשה - אם כן, שנאסור שחיטת צבי (רק עשירים אוכלים)!
תשובה – מספיק "צורך" (-אכילה) השווה לכל נפש.
(ז. רבע תחתון)
חלק ב – ברכות האירוסין והנישואין
א. נישואי אלמנה –
רב – צריכה (בחור עם אלמנה, בתולה על אלמון)
רב הונא – לא צריכה (אלמון עם אלמנה)
- והרי בבועז היו עשרה?
תשובה – אכן צריכה אך רק ביום הראשון.
- והרי לגבי אלמנה שקדו חכמים ישמח עם אשתו שלושה ימים?
תשובה – יש הבדל בין ימי השבע ברכות לימי השמחה. - ברייתא שמברכים לאלמנה יום אחד, ולכאורה זה גם לבחור?
תשובה – זה רק לאלמון.
לסיכום –
אם האישה בתולה – 7 ימי ברכות ו7 שמחה.
אם האישה אלמנה –
3 ימי שמחה,
ימי הברכות תלוי בו – בחור 7, אלמון – 1.
(ז: 8+)
ב. מניין שצריך מניין עשרה?
ר"נ – מבועז - "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר".
והחולקים – התכנסו דווקא זקנים כבי"ד כדי להתיר מואבית, והיו 10 כדי לפרסם ההיתר.
ר' אבהו – "במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל" (הקהל את העדה, העדה הרעה הזו = 10).
והחולקים – דורשים שאפילו עוברים אמרו שירה על הים.
(ור' אבהו – א"כ היה צריך להיות כתוב בטן).
(ז: שליש תחתון)
ג. ברכת האירוסין (קידושין)
A. מה מברכים באירוסין?
ברייתא ב – ברכת אירוסין.
ר"י בברייתא א – ברכת חתנים (אביי – דווקא ביהודה, שמתייחדים, שלא יבוא עליה ללא ברכה).
B. נוסח הברכה
"...אשר קדשנו... וציוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין...",
שתי גרסאות האם חותמים –
לא חותמים – כי יש בברכה רק עניין אחד (כמו ברכות הנהנין).
חותמים – בא"י מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין.
אמנם יש עניין אחד, אך כיון שבקידוש חותמים, גם כאן.
[1]ואילו רב פפי חשב שבעילה הנה דבר לא רגיל אצל כולם, כמו מוגמר.

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא
















