בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ראה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
התורה אסרה אבלות מופרזת. כאשר מת לו לאדם איזה קרוב משפחה, אסור לו לשרוט בעורו או לתלוש משערותיו. לכן קבעה התורה "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, ב). מה הסיבה לכך? הקדימה התורה לנמק באותו הפסוק: "בנים אתם לה' אלוקיכם".

לכל הפחות שבעה פירושים שונים ניתנו להקשר זה, וכל אחד מוסיף עומק מסויים.
נתחיל בדברי רש"י: "לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים". כלומר, יש בזה טעם אסטטי, כדי לא לפגום בכבוד אבינו שבשמים שאנו מפרסמים שמו בעולם.

ר' אברהם אבן עזרא נותן טעם חינוכי. "וטעם 'בנים', אחרי שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, [זה] כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו. כן תעשו גם אתם.

רמב"ן הביא שתי הדיעות של רש"י (טעם אסטטי) ור"א אבן עזרא (טעם חינוכי), והוסיף לזה חידוד (טעם אמוני). הרי הפסוק הבא ממשיך: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה!" (יד, ב). מבאר רמב"ן: "ולפי דעתי 'עם קדוש' הבטחה בקיום הנפשות [לחיי נצח] לפניו יתברך. יאמר אחר שאתה עם קדוש וסגולת ה', וה' חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות [בגיל] נוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונידודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל על נפש יותר מדאי". במלים אחרות, כיון שאנשים בוכים כאשר נפרדים זה מזה לתקופה מסויימת, התירו חז"ל לבכות גם במיתת המת. אבל כאשר מגזימים באבלות, מוכיחים בזאת שמכחישים האמונה בחיי נצח של הנפטר, וזו היא כפירה סמויה!

מעין זה כתב "אור החיים" על פסוקנו: "נראה שנתכוין לומר שבמיתת איש אין אבידה למת. הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת, ולימים שלח האב אחר בנו [לבוא בחזרה אליו]. ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פניו ישנו. ואדרבה בטוב לו [כלומר במצב העדיף לו] שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים".

[עיין דברים נמרצים של רש"ר הירש, על ויקרא עמ' של"ה, "המוות מוביל מחיים לחיים, מחיי עוה"ז לחיי עוה"ב. גם פה גם שם ייכון כסא ה' המכלכל חיים בחסד". וע"ע דבריו על ספר דברים, ראש עמ' קנח. והוא מוסיף טעם נכבד לאיסור אבלות מופרזת, שמפני אהבת הקיצור לא הבאנו כאן. עיי"ש].

החזקוני (שהיה מבעלי התוספות, ודבריו הובאו במהדורת "תורת חיים" לתורה, מהד' מוסד הרב קוק) מבאר "אם מת אביכם, אין לכם להתגודד ולעשות קרחה להצטער יותר מדאי, כי אינכם יתומים בכך, שהרי יש לכם אב גדול חי וקיים, הוא הקב"ה. אבל הגוי כשמת אביו אין לו אב שיכול לסייעו בעת הצורך, כי אביו הנשאר לו משל עץ הוא וכו' לפיכך יש להם לבכות ולהתגודד ולקרוח" (ובזה ביאר מדוע התורה הסמיכה לכאן פסוק ב', "ובך בחר ה' מכל העמים")

הנצי"ב הוסיף אף הוא מימד מעמיק על נושא אבלות המופרזת: "עם קדוש אתה, כלומר מובדל לגבוה. וא"כ יש לדעת כי כל צער ומקרה רע רצון הקב"ה הוא, או למען כפרת עון של החי שהוא ג"כ כבוד ה' ורצונו. וראוי למי שמובדל לה' שיבטל צערו מפני רצון ה'. אבל בכי ואבלות כפי שיעור שנתנה תורה, הוא רצון ה' [כדי] לתת כבוד למת וכו'. אבל לעשות דבר שיישאר הרושם לאחר זמן שקבעה תורה [שבעה ימים], אין זה כבוד המת, ורק הפקת צער הוא, ואין ראוי לקדוש ה' לעשות כן!" ("העמק דבר", דברים יד, ב).

נסיים בזה בהבנת הפסוק הבא אחרי פסוק זה, המנמק סיבה נוספת לאיסור: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (דברים יד, ב). וצ"ע משום מה בפסוק המקביל (דברים ז, ו) כתובות כמעט אותן המלים, אבל שם מלת "בך" בלי תוספת אות ו' "ובך"? שמא לכן כתב כאן רש"י כי קודם כל "עם קדוש אתה, קדושת עצמך מאבותיך (אברהם יצחק ויעקב). ועוד, ובך בחר ה'" עכ"ל. מה פירוש? הענין הוא שיש לנו כח כפול. יש לנו קדושה עצמית גזעית, מפני ירושת אבותינו. אבל בנוסף לכך יש מעלתנו כי ה' בחר בנו גם בלי שום סיבה מצדנו. וכן כתב מהר"ל ("נצח ישראל", פרק יא, עמ' סט) "הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכן אי אפשר שיהיה דבר זה בטל" והביא ראיה לדבריו מדברי חז"ל בקידושין (ע ע"ב). וכן כתב מהר"ל בדבריו לתחילת אבות (עמ' יג) "כי מצד עצם הבריאה של ישראל שהם נצר מטעי הקב"ה, ראויים הם לעוה"ב. ואין זה מצד המצוה והמעשים! ואח"כ יש להם מדריגה אחרת הם המדות הטובות והישרות". כלומר בפסוקנו יש מימד של "עם קדוש אתה" (לפי מעשיכם) ועוד, "בך ובחר ה' להיות לו לעם". כיון שכן, אין לו למת שום הפסד במה שנפטר לעולמו הנצחי. [אמנם שם בדברים ז, ב, חסרה אות ו' במלת "ובך", כי שם הכל הוא רעיון אחד הנמשך, כי לכן אין להתחתן עם בנות האומות או להתקרב לאומות, שם פסוקים ג-ו].



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il