ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(כב. במשנה עד כב: 3-)
חלק א – טענת האישה לגבי מעמדה
א. משנה – אם לאישה יש מיגו (הפה שאסר) – נאמנת,
למשל – התחתנתי והתגרשתי, נשביתי ולא נבעלתי.
ב. מקור לדין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" –
- 1.פסוק – "את בתי נתתי לאיש הזה לאישה".
- 2.סברא – הוא אסרה והוא התירה.
(הפסוק מלמד שני דברים אחרים: 1. שאב מוסר ביתו לקידושין. 2. שפרשיית "מוציא שם רע" שייכת רק בקידושין רגילים ובלא בייבם).
ג. אישה שחזרה בה ("אשת איש אני, פנויה אני") – נאמנת אם יש לה אמתלא.
למשל בברייתא – שרצו אותה אנשים לא מהוגנים לכן אמרה שהיא אשת איש כדי שיעזבו אותה.
כנ"ל גם לגבי "טמאה אני, טהורה אני".
(כב: 3+)
חלק ב – סתירה בין שני עדים: האם מת בעלה/התגרשה
א. ברייתא: אישה ושני עדים אומרים שהבעל מת/גירשה, ושני עדים אומרים שלא
אסורה להינשא לאחר מספק.
אם כבר נישאה –
אם אחרי שני העדים שהתירו – מותרת לשני (כשלאישה ולבעל השני ברור שהיא מותרת).
אם אחרי שני העדים שאסרו –
לרבנן – עדיין מותרת,
לר' מנחם בר יוסי - אסורה לשני וצריכה להתגרש ממנו.
ב. רי"ח: בטענת מיתה – מותרת אם נישאה, בטענת גירושין – אסורה.
הסברים לרי"ח:
- אביי - מדובר שלכל צד יש רק עד אחד, ולעד אחד יש רק משמעות בטענת מיתה כדי להתיר עגונות (ובאמת יכלו להתיר לכתחילה, אך לא מתירים מפני לזות שפתיים).
- רבא – רי"ח פשוט פסק מסברא במיתה להקל ובגירושין להחמיר,
במיתה – לא תטען שמת אם אינה 100% בטוחה, שמא יבוא הרוג ברגליו,
בגירושין יכולה לשקר.
- רב אסי – באופן כללי רי"ח הקל כרבנן,
אלא שכאן טענו שזה קרה היום, שאז בגירושין לא סביר שכבר איבדה את הגט. - 1.אביי (כמו שאמר ברי"ח לעיל) – מדובר שיש עד אחד לכל צד,
(כב: 3-)
ג. ברייתא נוספת -
רישא - סתירה האם התקדשה – אסורה, ואם נישאה מותרת,
סיפא - סתירה האם התגרשה – אסורה, ואם נישאה אסורה (כר' מנחם בר יוסי בברייתא הקודמת).
מה ההבדל?[1]
ולכן מתעלמים מכל העדים ונשארת במצבה - ברישא פנויה ובסיפא אשת איש.
(כאמור לעיל ברי"ח, אם יש עד שמעיד שמת אז נאמן, אך כאן רק מעיד שהתגרשה).
- רב אשי – איפוך,
והעדים שאומרים ש"כן" נאמנים,
והעדים שאומרים ש"לא" אינם נאמנים, כי לא ראינו אינה ראיה -
ולכן –
ברישא – נאמנים שהתקדשה,
ובסיפא – נאמנים שהתגרשה (אך בכ"ז לא תינשא לכתחילה משום לזות שפתיים (רש"י)),
פשיטא!
יש חידוש: מדובר אפילו כשעדים שלא ראו גרים באותה חצר, והיו אמורים לשמוע אם התקדשה, וכל שכן אם התגרשה, קמ"ל שלפעמים מתקדשים בצנעא, ולפעמים אפילו מתגרשים בצנעא, ולכן זה שלא שמעו אינה ראיה.
[1] תוס' – לכאורה יש הבדל ברור: במקרה הראשון היא בחזקת פנויה, במקרה השני היא בחזקת אשת איש.
ודוחים התוס' – חזקה לא משפיעה כשיש עדים.

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא
















